קיבוץ גזית

תאריך לידה: 27/07/1928
תאריך פטירה: 28/01/1981

משה נולד בעיר אלבה יוליה שברומניה (טרנסילבניה) בבית יהודי חם ופשוט, להוריו רגינה ואברהם. למשה היה אח אחד בשם יהודה. כבר בשנות נעוריו הראשונות הצטרף משה לתנועת השומר הצעיר בעיירה בה גדל. את שנות המלחמה עבר משה בעירו. כשהסתיימה המלחמה משה היה בין הנערים הראשונים שהקימו מחדש את הקן התנועתי ונמנה על הקבוצות הראשונות שיצאו להכשרה לקראת עליה ארצה.

בעקבותיו של אחיו יהודה, עלה משה לארץ ישראל ביום 29 ביולי 1946 והצטרף לגרעין אליו היה שייך בשער העמקים. יחד נלחמו במלחמת השחרור בקיבוץ שער הגולן, יחד עברו עם הגרעין לחדרה ומשם לעלייה להתיישבות בטירה, בדרך לנקודת הקבע – גזית. בה נישאו משה ומלכה, אותה הכיר בהכשרה, בשנת 1949.

בגזית נולדו למשה ומלכה שתי בנות – תלמה ונעמי. משה היה למייסד המוסך, בו עבד שנים רבות במסירות אין קץ. משה נטל חלק משמעותי בפעילותה של מפלגת מפ"ם עם הציבור הערבי בארץ, וקשר קשרים אמיצים עם השכנים מהכפרים בסביבה.

משה אהב ללמוד והיה אוטודידיקט. כך התפתח בתחום המכונאות, שהלך והפך מורכב עם השנים. משה היה בעל הכשרה בסיסית בלבד, אך הבנתו הטובה את התחום ו"ידי הזהב" שלו, סייעו בידו לפתור כל תקלה.

בעת טיול קיבוץ לסיני, הקיבוץ שכה אהב, לקה משה בהתקף לב ומת בשנתו.

בן 53 שנים היה במותו.


28.11.1981
יקירי –
משום מה אף פעם לא יכולתי לקרוא לך בעלי. כי תמיד היית לי לרע.
לבעל יש משמעות אחרת.
דרכינו נפגשו לאחר השואה הנוראה בשנת 1946 בטרנסילבניה. לא קל להיזכר בתקופה האיומה הזאת. זמן קצר לאחר בואי להכשרה נרקמה ידידות אמיתית בינינו. השילוב היה כה יפה – אט אט הכאב העמוק מצא עידוד ושלווה בקרבתך.
צעירים היינו.
זיכרונות...
עולה לנגד עיני הפרח הראשון שקטפת עבורי. באיזה נועם ועדינות הגדשת את אותו הפרח. באיזה אהבה ועדינות – כך ליווה אותך בכל שנות חיינו המשותפים הארוכים והקצרים.
נורא שאת הטוב לא ניתן למדוד בזמן.
קשה לי בכלל לחשוב לספר לכתוב בזמן עבר. הזמן עמד מלכת. הזמן פונה אחורנית.
אני במחשבתי משוחחת איתך על הכל. ויש תקופה של 35 שנות יחדיו ניתן לעבור כהרף עין?
בכל רגע עולה לי תמונה אחרת, אירוע אחר, הרבה שמחות, צער ועצב ידענו. אבל תמיד יד ביד עשינו יחדיו.
הרבה כוח ואהבה נסכת בי יקירי. תמיד ידעת להזין, בדרך כלל מיעטת בשיחות אבל בהקשבה אמרת הכל.
רבות נכתב עליך יקירי.
אהבוך... חברים, מכירים, קרובים, מי לא.
אבא לבנות, סבא לנכדים הרכים.
איך אהבת לשוחח עם זיו בן ה – 3 ורבע. ציינת את טוב מזגו ואת תבונתו. את שרון התינוקת, רק בובה קראת לה. כל זה נקטף ממך משה יקירי. כהרף עין. כמה גדול הכאב והיגון גדול.
אומרים שצריך לצפות קדימה. החיים תובעים את שלהם. מאין שואבים את כל הכוחות כאשר אתה לא לצידי?
משה יקירי, אני חייבת להיפרד בעל כורחי על יד קברך הנצחי.
יהיה זכרך ברוך.
רעייתך וחברתך לחיים – מלכה.