גוטמן רון

הנצחה • 16/8/2014 כניסות

תאריך לידה: 05/10/1950
תאריך פטירה: 26/06/1970

בנם בכורם של אדק ונחמה, והיה בין הבנים הראשונים של הקיבוץ. רוני עם קבוצת "ניצן", למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ ובמוסד החינוכי "תבור" בקיבוץ עין דור השכן.

מילדות היה ילד צנום וקטן. לא מתבלט, לא מרביץ ומסתדר עם כולם. מתחילת לימודיו בכיתה א', בלט בכושר תפישתו וביכולת הלמידה הגבוהה.

עם המעבר למוסד, התגלה רוני כנער רגיש ומופנם, אך יודע ליצור קשרים חברתיים רבים, בעל הומור עוקצני, עקשן ובעל כוח רצון גדול. רוני לא נכנע למחלה שפקדה אותו בילדותו והתמיד בפעילות ספורטיבית, כמו מירוצי התבור המסורתיים ובצליחת הכנרת, ובעבודה בצאן.

במהלך לימודיו במוסד, פרח רוני וצבר ביטחון. רוני היה שותף פעיל ומרכזי בכל פעילות תרבותית, היה בין עורכי העלון ואף נבחר למדריך, בשל כושר מנהיגותו, בגרותו והבנתו את הזולת, עוזר לכל ונכון תמיד לפעילות תרבותית וחברתית, לוויכוחים אקטואליים, לחתירה, שלא תמיד הייתה עם הזרם, אלא חיפשה את ייחודה. ועם זאת לא זנח את לימודיו, והיה תלמיד מצטיין.

רוני אהב לשמוח, שר במקהלה וניגן בחליל. בנוסף, גילה מקצת מנפשו הלירית בשירים קצרים שכתב.

בתחילת נובמבר 1969 גויס רוני לצה"ל. רוני עבר את ההכשרה הרגילה של כל חייל בחיל התותחנים, אלא שגמר הכשרה זו בהצטיינות והועלה לדרגת טוראי ראשון בהיותו בקורס. רוני נקלט מיד ביחידה ובמסירותו הרבה הגיע במהרה לתפקיד סגן מפקד צוות של מכמ"ת, תפקיד אשר מילא בעת נפלו.

כחבריו לקבוצה הבין רוני היטב את הצורך שבשירות בצבא, אך יחד עם זה חלם על היום שיוכל לחזור מן המחנה ומן האימונים, כדי לתרום באופן פעיל לחיי הקיבוץ, לנסות לתקן פגמים, להיות גורם מדרבן ליצירת חיים טובים ויפים יותר.

רוני נפל בעת מילוי תפקידו בהפגזה של האויב על רמת הגולן. הוא נתן סיוע וחיפוי אף לכוחות השריון אשר נעו מזרחה על הגבול, כדי להשתלט על המוצבים הסוריים אשר התנכלו לישובים ולתנועה האזרחית ברמת הגולן.

הקיבוץ החליט להנציח את זכרו של רוני, הבן-החבר, על ידי הקמת יד בקרבת פינת הזכרון, שהוקדשה לזכר הורי חברי הקיבוץ אשר נספו בשואה; בקובץ צנוע כונסו חלק משיריו היפים; חוברת לזכרו, הקרויה "רוני" על שמו, היא פרידה נרגשת וכואבת מבן יקר, שלא זכה לראות כיצד מתגשמים חלומותיו במציאות של חיי קיבוצו.

אמרו:
שלושה הם הדברים הסוגרים
מעגלו של אדם:
נטיעת עץ, הולדת בן, כתיבת ספר...

רוני נטע עץ בביתנו, ככל ילד מילדינו, באחד הטקסים אשר סימלו גם לגביו את הברית שנכרתה בינינו לבין האדמה הזאת.

רוני לא הספיק להוליד חיים חדשים: חייו שלו נקרעו מן העולם בדמי ימיו, וכל הכוחות אשר פיכו בתוכו, כל החיים אשר שפעו בעורקיו וריוו את אברי גופו בתשעה-עשר אביביו, נאספו אל האדמה, יחד עם חלומותיו, רצון-הקיום אשר בו ורגעי החולשה אשר פקדוהו, הצלחותיו האחרונות במסלולו הצבאי והיחס החם אל החבר, אל הרע, אל הנערה אשר אהב...
אך רוני כתב: הנה ספרו; אלה הם שיריו, סגנונו השנון והקולע, מיתריו אשר פרט בסתר ולחניו אשר זימר על החיים ושר אל החיים.
ליד כל שיר, כליווי נאמן וכן בשביל האחרון, דברי חבריו אשר עשו עמו את כל הדרך, עד שהלך מבלי ליטול פרידה לבבית אחרונה, פתע פתאום, כשיר אשר ברק בלב המשורר שבו, ומילותיו נקטעו.
... כך נסגר מעגלו של הנער-האדם.

 רון גוטמןron