17.7.1929 - 23.5.2026
שושנה נולדה ב – בכפר דוויד גורודוק בפולין להוריה שמואל ושרה גלינסקי. בשנת 1938 משפחת גלינסקי החליטה לעזוב את הכפר ולהגר לארגנטינה באוניה האחרונה שיצאה לפני המלחמה, ולהתיישב במנדוסה. שושנה הייתה הבכורה מבין 3 אחיות, אביבה וסולה הצעירות ממנה.
משפחתה היתה מסורתית והוריה התפרנסו מחנות לציוד משרדי וסדקית. בילדותה למדה בבית ספר מאריאנו מורנו במנדוסה. הוריה תמכו בהצטרפותה לתנועת הנוער השומר הצעיר בקן מנדוסה, וכן תמכו בעלייתה לארץ. שושנה תמיד התגעגעה למשפחתה בארגנטינה והיתה מאד קשורה אליהם.
הקשר בין שושנה והרברט התחיל בקן של השומר הצעיר במנדוסה וכשעלו ארצה, במרץ 1950 כבר היו זוג, וחודשיים לאחר מכן התחתנו בכפר הרוא"ה. לגזית הגיעה שושנה עם הקבוצה הראשונה של יוצאי תנועת "השומר הצעיר" מארגנטינה שהוכשרה בקיבוץ המעפיל, קבוצה נוספת הוכשרה בקיבוץ גלאון. הארגנטינאים הראשונים באו לארץ ולגזית מצוידים ברצינות תהומית, בהשקפת עולם מרקסיסטית-קומוניסטית ובנאיביות של מי שגדלו בתנאים של נוחות יחסית. הם הביאו איתם מהיבשת הרחוקה גם רוחות של פתיחות, צחוק ושמחת חיים ובעיקר חום אנושי. חום שהיה לתעודת הזהות של קיבוץ גזית.
בתעודת העולה של שושנה כתוב תחת הכותרת מקצוע – לולנית, אך בראשית הקיבוץ עבדה בסיקול אבנים ובמטבח. בהמשך היתה המטפלת של חברות הנוער ובשנת 1967 יצאו הרברט, שושנה ושלושת ילדיהם, אורי, רונית ונילי לשליחות של התנועה בארגנטינה ל- 3 שנים, שם הייתה מורה למלאכת יד.
עם חזרתה של משפחת וסרשטיין מהשליחות בארגנטינה, יצרה שושנה את מפעל חייה - בית מלאכה לבובות בשם "בובזית", שקם בתחילת שנות ה-70 כיוזמה של אמהות של חברי קיבוץ שעלו מארגנטינה, והתמקם באחד הצריפים בקיבוץ. עם השנים הצטרפה נושה צורף לניהול של שושנה ויחד עם אמא מאש, אמא פרץ וחברות קיבוץ נוספות, עבר "בובזית" למבנה בו הייתה המדגרה בעבר, שם גדל והתפתח. מודלים שונים של בובות עוצבו ויחד עם הורי חברים נוספים שהגיעו לגזית, שהמקום הפך עבורם מקור לסיפוק ותחושת שייכות, הפכו את הבובות למוצר ששווק לחנויות מחוץ לקיבוץ. הלקוחות הגדולים של בובות "בובזית" היו המשביר לצרכן, המשביר המרכזי גם בתל-אביב וגם בחיפה, ואפילו לכלבו שלום הן הגיעו. לא רק לחנויות בארץ הגיעו הבובות גם עד ארצות הברית, לשם נשלחו בשנת 1974 1,300 בובות. הייתה תקופה שהביקוש גדל על יכולת הייצור כבית מלאכה. אך למרות ניסיונות שונים להעמיד את בובזית על הרגליים הרכות של הבובות החמודות שייצרו שם, נסגר המפעלצ’יק בשנות ה-90 והיה לקריאת כיוון לצורך בהקמת מקום תעסוקתי.
לאחר ש"בובזית" נסגר לקחה על עצמה שושנה את האחריות על תחום ההנעלה של חברי הקיבוץ. עוד בשנים בהן תוקצב כל פריט הנעלה לחוד, דאגה שושנה להביא תערוכות של נעליים וסנדלים, לנוחיות כלל האוכלוסיה. בשגרה פתחה מעין חנות נעליים צנועה באחד הצריפים. לימים הצטרף לתחום ההנעלה אריק פולט, אריק גדל, שושנה יצאה לפנסיה והצריף נהרס לטובת שכונת האקליפטוס.
שושנה הייתה חלק משמעותי משכבת המייסדים של גזית, ליוותה את הרברט האיש שלה במסלול ההתפתחות שלו וכן בתקופה של סוף חייו. בשנים האחרונות נזקקה שושנה למסגרת תומכת אותה מצאו ילדיה בבית הסיעודי בקיבוץ ברקאי, עד שבבוקר שבת 23.5 חדל ליבה לפעום.
שושנה השאירה אחריה משפחה גדולה ומלוכדת, ראתה נכדים ונכדות, נינים ונינות וחייתה חיים שלמים ומלאים.
כמעט בת 97 הייתה שושנה במותה יהי זכרה ברוך
הילדים מספידים
אמא יקרה ואהובה שלנו,
נגאלת מיסורייך, חיכית שכל בניך יחזרו לארץ ורק אז החלטת, בדרכך לומר שלום.
נזכור את רוחב הלב, הבית הפתוח לאורחים ולמשפחה בכל יום ובכל שעה.
תמיד היו אצלך בכוננות לכל אורח שיגיע עוגיות, אמפנדס ורוגלך.
אמא יקרה, אין יד שתוכל להכין כמוך את עוגות השמרים שלך, העוגיות שחור לבן ועוגיות הסוכר.
עדיין לא הצלחנו להגיע לטעם של האמפנדס בשר שלך, אנחנו מתאמנים חזק ומקווים שביום מן הימים נצליח להגיע לטעם המיוחל.
אמא אהובה, עליך נאמר - שרת החוץ של המשפחה, את היית זאת שדאגה לשמור על קשרי משפחה בארץ ובחו"ל.
חיפשת האם שרדו קרובי משפחה - ואפילו מצאת את משפחת גולר בכפר סבא, שתחילה לא האמינו כי מישהו ממשפחתם שרד, אך לאחר פגישה ראשונה ואימות הפרטים המשפחתיים, צירפת אותם לשבט המשפחתי הגדול שלנו.
קשריך המשפחתיים נשמרו גם עם קרובייך בארגנטינה ובארצות הברית למרות הריחוק.
הקשר עם המשפחה בארגנטינה נשמר בזכות השליחות ובעיקר בזכות ההתעקשות שלך לשמור על קשר רציף בביקורים ובטלפונים, הקשר החזק נשמר במשך כל השנים, אנחנו מבטיחים לנסות ולהיות טובים כמוך בקשרי משפחה.
אמא יקרה, בשבילי את אמא לביאה, כששבנו מהשליחות דאגת שאשן בביתכם ולא בבית הילדים, בניגוד למקובל, עד שאתרגל לאורך החיים הקיבוצי.
הלב הענק שלך חיבק וקיבל כל חתן וכלה, כל נכד ונכדה בשבילך - כל אחד מהם היה - הכי הכי בעולם.
ביתכם היה בית פתוח לנכדים ולנינים שאהבו מאוד להתארח אצלכם, לישון בביתכם, לנסוע בקלנועית, להתרחץ בבריכה וכמובן ללכת לחדר אוכל ולכלבו.
הלב הענק, המכיל והחרוץ שלך ליווה אותך בטיפול בחברת הנוער שעד היום זוכרים אותך כמטפלת האהובה שלהם.
הלב הענק והמכיל שלך ליווה את חברי קבוצת בדרך, את חלקם הברחת בדרך לא דרך מארגנטינה, ועם השאר תמיד נשארו לך ולאבא קשרי ידידות חמים ואוהבים.
הלב הענק, המכיל, החרוץ והחומל ליווה אותך במפעל הבובות בובזית, שבו העסקת טיפלת וליווית הורים מבוגרים של חברי קיבוץ וביחד בניתם מפעל מצליח ומשגשג.
אמא יקרה - נזכור אותך תמיד כאישה דעתנית, שמנסה לנהל את כולנו לצד חמלה, חכמת חיים ואהבה ענקית.
ב 4 השנים האחרונות, בביתך החדש בבית בדיור בברקאי, מצאנו עבורך בית חם, מחבק, מכבד ואוהב עם צוות נפלא, מקצועי ואוהב.
תנוחי על משכבך בשלום.
את מצטרפת לאהובייך במרומים - בטוחה שכבר ממתינים לחבק ולנשק אותך.
הנכדים מספידים
אנחנו הנכדים מהקיבוץ, דפנה, נעמה, אלה ואופיר, זכינו לגדול צמוד אלייך ואל סבא.
זה ללכת אליכם ברגל מהגן או מהבית, איסופים מהגנים, לבקר בסנדלריה ולקבל יחס מיוחד בתערוכות נעליים. בכל שבת בארוחות הקבועות שלנו, היה לך את המקום הקבוע - השרפרף הקטן בקצה השולחן.
זה הזיכרון בפה של המרק קניידעלך, שרק את ידעת להכין כזה והטעם של האמפנדס. אמא לגמרי בדרך לרמה הגבוהה שלך. עוגת הגבינה המתוקה וריבת התות, עוגיות שחור לבן, גלידוניות והדובדבן שבקצפת - המדיילונס שאי אפשר היה לעמוד בפניהם, והכי חשוב שאסור לאכול אותם קרים אחרת הסתבכנו איתך.
לבוא לשתות קפה, ללמוד, להתפנק בשנ״צ עם השמיכת חתול ולנסות לצלצל אלייך, למרות שפעמים רבות הטלפון היה תפוס, כי היית עסוקה בלדבר ולחבר את המשפחה, ולמצוא עוד בן דוד בארגנטינה שלא ידענו על קיומו.
לשמוע מילים כמו ״הייסוסייטי״, ״מיירקולס״, ״מיידלע״ ותמיד עם חיוך, חיבוק ונשיקה.
זה להיכנס ולהריח בן גיי ולדעת שכנראה יש גם כרוב בפעולה על הברך, ותמיד עם האופטימיות המדבקת שלך לא משנה מה הסיטואציה.
זה הזיכרון של המנהג המסורתי של הארגנטינאים - למשוך חוטים בעוגת החתונה ולקוות שתצא טבעת. מכל האורחים בחתונה של נעמה, את, בגיל 90 משכת את החוט עם הטבעת.
תמיד רצית לקנות לנו, ובכל ביקור רצית שניקח בגדים או עבודות מלאכה שיצרת. אמרת שאת רוצה ״לתת עם ידיים חמות״ כל עוד את יכולה.
בקניות והתמקחויות היית אלופה, וכמובן שמעולם לא שילמת את המחיר המלא שדרשו.
הידיים שלך היו נעימות, רכות וחמות גם ברגעים האחרונים שלך.
את היית מהדור שבנה כאן חיים מאפס. הגעת לארץ באוניה עם מזוודה, ומהבתים הקטנים בטירה על הגבעה ממול, בניתם כאן בית, קהילה וקיבוץ לתפארת יחד עם סבא וקבוצת חברים מלאי אמונה ותושייה.
תודה שהיית הסבתא שלנו מכולם.
ולסיום,
סבתא, כנראה שממך נלמד שהסוד לחיים ארוכים הוא לא לאכול עגבניות, לשתות קפה עם טיפה חלב ושוקולד תות קבוע ליד המיטה ממנו אוכלים קוביה לפניי השינה או הסייאסטה.
משאירים לך כאן חבילה שיהיה לך מתוק גם בהמשך ותכבדי גם את סבא.
חיבוק ענק לשניכם.
הנכדים - דפנה, נעמה, אלה ואופיר.
מילים שהקריאה דפנה לסבתא כשנפרדה ממנה מרחוק
סבתא אהובה שלי,
שתדעי שהטעם של עוגות הפרג והעוגיות שחור-לבן שלך עדיין בפי כשאני חושבת עליהן. את הסבתא האחרונה שעודנה כאן, כשגופך איתנו אבל איני יודעת כבר זמן מה איפה נפשך, רוחך ונשמתך…
סבתא של אחרי הגן,
סבתא של אפיות ומטעמים,
סבתא של ארגנטינה,
סבתא של סנדלריה ובובזית,
סבתא שבנתה עם סבא וקבוצת חברים נאמנה מלאת חזון ותקווה את בית ילדותי, המקום המיוחד בנוף היפה ביותר בישראל - קיבוץ גזית. זכות הייתה לי ורווח לגדול איתך ועם סבא בגזית. שעות של יחד וקשר מיוחד וקרוב.
אני כבר ילדה גדולה בת 40, שממשיכה לחלום ולהגשים, להתפתח ולהעז. יחד עם יותם שזכיתי בו, באהבה גדולה, אנחנו מגדלים את בתנו ליה ובננו שהצטרף זה עתה, אמיתי. ליה es una divina שכולה שמחת חיים.
למדתי הרבה בשנים האחרונות מאמא ומדודה נילי על חמלה והשלמה, מסירות ורכות. אני גאה להיות הבת של אמא שלי והאחיינית של הדודה שלי. יש לך ילדות נדירות בנדיבות ונתינה.
תמסרי ד״ש חמה ונשיקה לסבא קורט וסבתא לוצ׳ה, לסבא הרברט היקר תוסיפי גם חיבוק - אני בטוחה שהוא יישמח לכזה ממך וגם ממני.
אנחנו מגיעים לעולם וממשיכים ממנו הלאה, כשמה שנותר מאיתנו הוא האהבה שבנו.
מאחלת לך שקט, נחת, ונשמה חופשייה בהמשך דרכך.
אני אוהבת אותך מאוד, ומחבקת אותך מרחוק.
דפנה.
בני הדודים מצובה
דודה שושנה היקרה,
קשה להאמין שנפרדנו ממך אתמול כמעט בגיל 97 כמדומני.
איזה חיים מלאים חיית - חיים של עשייה, דאגה, מעורבות, אהבה ומאבק על מה שצודק ונכון.
בשבילנו היית תמיד וונדר וומן אמיתית - חזקה, דעתנית, עם נוכחת, כזו שאי אפשר היה להישאר אדישים אליה.
תמיד דאגת לכולם, ידעת בדיוק מה קורה אצל כל אחד, והיית שם בכל רגע שצריך.
עבור הדסה ואבא היית הרבה יותר מדודה - היית בית, אוזן קשבת, כתף ותמיכה אינסופית לאמא שאיבדו בגיל צעיר.
הגעת לבקר בצובה, התעניינת, היית חלק מהחיים, וגם כשכבר היה קשה יותר - הקשר נשמר והאהבה נשארה.
בשנים האחרונות כבר לא היית במיטבך, ולאט לאט שקעת פנימה, אבל עד אז - ביד רמה ניהלת את העולם סביבך.
עם האופי החזק שלך, עם הלב הגדול ועם הנתינה שלא נגמרה.
והאלפחורס שלך... מי יכול לשכוח?
היית מכינה לנכדים, לילדים ולכל מי שבא לבקר - תמיד עם אהבה, תמיד בשפע, תמיד מתוך רצון לתת.
איזה הפסד לעולם שאת כבר לא איתנו.
אנשים כמוך צריכים להישאר כאן עוד ועוד - אנשים של פעם, עם עוצמה, מסירות ולב ענק.
ואולי עכשיו, אחרי כל כך הרבה שנים של עשייה ודאגה לאחרים, מגיע לך סוף סוף לנוח בשקט.
לפגוש שוב את הרברט, להיות איתו ביחד, להביט מלמעלה על המשפחה המפוארת שבניתם בגאווה גדולה כל כך - ילדים, נכדים ונינים, שכל אחד מהם נושא איתו משהו ממך.
אני נזכרת בתמונות שהקפדנו לצלם בביקורים שלנו בשנים האחרונות.
כמה טוב שעשינו זאת.
הרגעים האלה, החיוך שלך, המבט, הנוכחות - ישארו איתנו תמיד.
נוחי בשלום, דודה אהובה.
תודה על מי שהיית בשביל כולנו.
היום נפרדים משושנה, זוגתו של הרברט ז"ל, אשר מילאו תפקיד משמעותי ביותר בחיינו.
הגיעו אז אלינו בשליחות התנועה לארגנטינה ובמהרה הפכו אותנו לחלק מהמשפחה יחד עם נילי, רונית ואורי.
שושנה היתה עבורנו אידישע מאמע, פתחה לנו את הבית בבואנוס איירס ולאחר העלייה גם את ביתה בגזית.
במהלך שהותנו הלא ארוכה בקיבוץ, היתה משענת ומקור להתייעצויות, כולל אכזבתה כשהודענו על שינוי דרכנו והעזיבה.
המשכנו את הקשר במהלך השנים, כל ביקור שלנו בזגית כלל ביקור אצלה, קפה ורוגעלך, והיינו גאים להיות בין המוזמנים לחגיגת יום ההולדת ה-90 שלה.
תמיד נזכור אותך, תנוחי על משכבך בשלום.
שוהם מגרעין "בדרך"
היום נפרדים משושנה, זוגתו של הרברט ז"ל, אשר מילאו תפקיד משמעותי ביותר בחיינו.
הגיעו אז אלינו בשליחות התנועה לארגנטינה ובמהרה הפכו אותנו לחלק מהמשפחה יחד עם נילי, רונית ואורי.
שושנה היתה עבורנו אידישע מאמע, פתחה לנו את הבית בבואנוס איירס ולאחר העלייה גם את ביתה בגזית.
במהלך שהותנו הלא ארוכה בקיבוץ, היתה משענת ומקור להתייעצויות, כולל אכזבתה כשהודענו על שינוי דרכנו והעזיבה.
המשכנו את הקשר במהלך השנים, כל ביקור שלנו בגזית כלל ביקור אצלה, קפה ורוגעלך, והיינו גאים להיות בין המוזמנים לחגיגת יום ההולדת ה-90 שלה.
תמיד נזכור אותך, תנוחי על משכבך בשלום.
