סיפר:
אלי בראל, רשם: איתן
בנווה אלעד עומדים שני אקליפטוסים גדולים וענפים. הם עומדים שם כבר עשרות שנים ואת סיפורם שמענו מאלי בראל:
"את החלק הראשון של הסיפור", אומר אלי " שמעתי מפי פישקה": וכך סיפר לי פישקה: "בימים הרחוקים ההם, היה בשטח הקרוב ל"נווה אלעד" כרם ומטע.
בקיץ היה הכרם מאד חם, ולא היה מקום מוצל. יום אחד משה ירקוני ואני החלטנו שצריך לשתול לידו עצים כדי שיתנו את צילם בעתיד. מי חשב שפעם ייעקר הכרם? התייצבנו לפני מי שהייתה מרכזת הענף ובקשנו לשתול עצים גדולים שיתנו צל על השטח. אך היא לא התרשמה מאתנו וטענה שבשביל זה צריך כסף, וכסף למותרות כאלו – אין לקיבוץ".
במבצע שיפה לו השתיקה השיגו שני חברינו שני שתילים של אקליפטוסים, ושתלו אותם על גבול הכרם. כפי שנהוג להגיד בגזית – גם מזל צריך כדי להצליח בחיים – גם מזלם של האקליפטוסים האלו שפר עליהם ועלינו. התגלה כי מעליהם, במרחק קטן, ישנה נביעה של מים. עד היום לא ברור האם זה מעין, או חילחול תת קרקעי של מים מעודפי השקיית הכרם. בכל מקרה, הנביעה הזו נתנה לאקליפטוסים מים בשפע. כידוע אקליפטוסים אוהבים מים, ושני האקליפטוסים שלנו, שגשגו, גדלו והתפתחו במהירות, והיו לאקליפטוסים הכי גדולים בגזית, פרט לאקליפטוס שנכרת לא מזמן בהקמת שכונת האקליפטוס.
"עד כאן סיפור הרקע על האקליפטוסים", אומר אלי, "אבל יש לסיפור המשך מענין שהתרחש לפני כעשר שנים. במהלך הקמתו של "נווה אלעד" האקליפטוסים האלו כמעט מתו, ומעשה שהיה כך היה: האקליפטוסים הללו היו אמורים לעמוד במרכז האתר שהלך ונבנה. כדי להגן עליהם ולפלס את השטח הוחלט כי יש לבנות מסביבם קורה תוחמת. לשם כך נחפרה תעלה מסביבם, מתוך הנחה ששורשי האקליפטוס מעמיקים לחדור באדמה, והם לא ייפגעו.
לפתע, ימים אחדים לאחר החפירה הבחנו כי האקליפטוסים מתחילים להתייבש. נכנסנו לפניקה כי הם היו אמורים לפאר את האתר ביפי נופם, ולא הבנו מה קורה כאן. כל יום שעבר החמיר את התמונה (אחד כבר היה יבש והשני פחות). התקשרנו לכל מי שנחשב כמבין ובוטניקאי ידוע שתחקר אותנו מהו סיפורם של האקליפטוסים האלו, הגיע למסקנה כי בגלל שהם קיבלו שפע של מים מהנביעה הם פיתחו מערכת שורשים שטחית ומסועפת, וכאשר חפרנו מסביבם, מערכת השורשים שלהם נפגעה. הוא המליץ על גיזום חזק של ענפי האקליפטוסים, ועל השקייה רצופה במשך כמה ימים, וכך עשינו.
היינו כבר מיואשים כי האקליפטוסים נראו ממש לא טוב. ואז כעבור כשלושה שבועות, התקשר זליג ליטווק ובישר בהתרגשות כי בביקורו באתר הבחין כי העצים מראים סימני לבלוב. חשבתי כי הוא מדמיין, מרוב צער על הרעיון שמאבד מיופיו. ברגשות מעורבים ירדתי לאתר ואכן ראיתי כי הגדמים מלבלבים ומוציאים עלעלים חדשים. השמחה הייתה רבה ומרגשת ואף מחשבות מתחום המיסטיקה עלו. מאז, האקליפטוסים התאוששו לגמרי ומי שיבדוק מקרוב יבחין שענפים חדשים פרצו מקצות הגדמים שנכרתו. היום הם מפארים בנופם את "נווה אלעד' " ולנו נשארה רק הטראומה מהארוע המפליא.
