קיבוץ גזית

תנאי החיים

תנאי החיים היו קשים מאד וכבר הזכרנו את נושא המים. הפעם נתרכז בנושא הניתוק של המתיישבים ובנושא הבריאות.

משה: הרופא שאמור היה לשרת את אנשי טירה, מטעם קופ"ח, גר בשדמות דבורה, והיה צריך להגיע לטירה פעם בשבוע.

לילה אחד העירה אותי אשתי בחצות הליל, ואמרה שהיא מרגישה מאד גרוע, ושאזעיק את הרופא. היה זה בפברואר וגשם כבד ממש "נשפך" ארצה. הערתי עוד חבר שיצטרף אלי, והשומרים כיסו בפיסת ברוזנט את העגלה. רתמנו 4 פרדות לעגלה, שכן ואדי שורר עלה על גדותיו, ורצינו להבטיח שנצליח לעבור אותו.

נסענו כ-7 ק"מ והגענו לשדמות דבורה. התדפקנו על דלת הבית הראשון ושאלנו איפה גר הרופא? אמרו לנו לגשת למחלבה שם נמצא ודאי את השומרים והם ידריכו אותנו. לבסוף, רטובים מהגשם השוטף מצאנו את השומרים והגענו לבית הרופא. סיפרתי לו על אשתי, הוא הסתכל עלי כעל מטורף ואמר: "במזג אויר כזה אתה רוצה שאסא איתך לטירה? אתן לך מכתב ותסע איתה לבית החולים." חברי הציע שניקח את הרופא בכוח אבל אני לא הסכמתי.

נסענו לכפר תבור והערנו את ד"ר טרוביק הרופא המקומי, ואמרנו לא שהרופא שלנו משדמות דבורה איננו. הוא אמר שזה לא יכול להיות מאחר ויש סידור ביניהם כאשר אחד מהם נוסע הוא מודיע לשני שיחליפו. על-כל-פנים הוא בחופש. בבית ההארחה של גולדמן נמצא הרופא.

הלכנו אל הרופא וסיפרתי לו על מצבה של אשתי והוא הסכים לנסוע אתנו לטירה. הגענו לטירה והוא בדק את אשתי. הוא אמר לי שיש להעבירה מיד לביה"ח. איך עושים את זה?

ב-9.00 בבוקר עבר תמיד האוטובוס לעפולה. יצאנו בעגלה לכפר תבור אך איחרנו את המועד.

נגשתי לראובן ג'יבליק מכפר תבור, שהיה האכר היחיד שהיה לו מכונית, ובקשתיו שיסיע אותנו לבית החולים, והוא הסכים.

הרופא שנסע איתנו לטירה לא הסכים לקבל תשלום, אך לאחר ששמע את הסיפור על הרופא משדמות, הסכים לקחת 5 לירות (בערך שכר של שני ימי עבודה).

אח"כ הגשתי תלונה לקופ"ח, הכסף הוחזר לי והרופא הסרבן הושעה מתפקידו.

אתקה: כל החברים חלו בקדחת בזמן כזה או אחר. בעלי נתקף בקדחת קשה עם סיבוכים והיה במצב קשה מאד. הרופא משדמות דבורה סרב לבוא, ורק ד"ר טרוביק מכפר תבור הסכים לבוא, הגיש לו טיפול והציל את חייו.

משה: מחלה יותר קשה בה לקו רוב החברים היתה פוקודאצ'י. היא נגרמת ע"י מין של זבובוני חול. המחלה התבטאה בכאבי גב, חום גבוה וחולשה. היות ורוב החברים היו חולים, הוחלט כי מקציבים שבוע מחלה אחד לכל חולה. אח"כ הוא חייב לחזור לעבודה. היו כאלו שאמרו שעלינו להודיע לתנועת המושבים כי יש סכנה שהערבים יגלו שכולנו חולים, וינצלו זאת לתקיפה ולגניבות.