לפני שאנו נפרדים מפרשת "וישלח"

אנשים • 27/11/2018 כניסות

דב אלבויים אירח בתוכניתו את אחינועם ניני. דבריה מאד מצאו חן בעיני, כאדם המחפש מזה זמן רב רעיונות הומניסטיים של אוניברסליזם במקרא.

על מפגש האחים עשו ויעקב היא אמרה לדב אלבויים את הדברים הבאים (אני מצטט מהזכרון):

  1. תראה מי יותר סימפטי במפגש הזה – עשו או יעקב? עשו "הגוי" הזה, הצייד, שחז"ל כל-כך אוהבים להשמיץ אותו, סלח ליעקב בלב שלם, ויעקב אחרי כל החיבוקים הנשיקות והבכי שוב מרמה את אחיו ודוחה את הזמנתו לבוא אליו לשעיר:

"וַיֹּאמֶר, נִסְעָה וְנֵלֵכָה; וְאֵלְכָה, לְנֶגְדֶּךָ.יג וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי-הַיְלָדִים רַכִּים, וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר, עָלוֹת עָלָי; וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד, וָמֵתוּ כָּל-הַצֹּאן.יד יַעֲבָר-נָא אֲדֹנִי, לִפְנֵי עַבְדּוֹ; וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים, עַד אֲשֶׁר-אָבֹא אֶל-אֲדֹנִי, שֵׂעִירָה.טו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו--אַצִּיגָה-נָּא עִמְּךָ, מִן-הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי; וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה, אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי.טז וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ, שֵׂעִירָה.יז וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה, וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת; וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת, עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם סֻכּוֹת."

עשו מזמין את יעקב אליו לארצו וביתו. יעקב מבטיח לבקר אותו: " עַד אֲשֶׁר-אָבֹא אֶל-אֲדֹנִי, שֵׂעִירָה". אבל עשו מחכה עד היום, ויעקב הוסיף לקריירה שלו עוד שקר ועוד בריחה.

  1. אחינועם אומרת שהקונצפציה של "העם הנבחר" של "עם סגולה" ו"אור לגויים", היא בעייתית כבר במקרא. כל האישים שהנהיגו את עמנו חטאו בחטאים קשים, והיו מלאים חולשות כרימון. הקונצפציה הזו השניאה אותנו על כל העמים, וגם לנו בימינו היא גורמת עיוותים קשים בתפיסת העולם שלנו וביחסינו עם העמים האחרים. כל עם הוא "נבחר" ומיוחד בדרך שלו, לכל עם יש את התרומות שלו לתרבות האנושית.
  2. לקח נוסף מהפרשה העולה הוא שאסור להתייאש. יעקב היה מלא פחדים שמנעו ממנו ליצור כל השנים קשר עם אחיו. הוא חשב לפני המפגש עם אחיו שהולך להיות טבח של משפחתו:
  3. וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ; וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ, וְאֶת-הַצֹּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים--לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. ט וַיֹּאמֶר, אִם-יָבוֹא עֵשָׂו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ--וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה",

ובסוף המציאות הייתה אחרת לגמרי. בניגוד לכל פחדיו אחיו מקבל אותו בחיבה ובלבביות. כך גם אנו, ביחסינו עם שכנינו, אסור לנו להתייאש, ועלינו להיות פתוחים לאפשרות של שינוי לטובה.

אחינועם אמרה עוד הרבה דברים חכמים ובעלי ערך מוסרי, אך תקצר היריעה מלפרסמם כאן.

שבת שלום

כתב: איתן קאליש