קיבוץ גזית

תאריך לידה: 22/12/1942
תאריך פטירה: 11/12/2009

בועז נולד בפתח תקוה – אם המושבות, להוריו רותי ומרדכי דומפרוכט. עד גיל 5 חי בועז עם הוריו ואחותו הבוגרת בתיה, בדירה דלה בת חדר אחד, מטבחון קטן, בו בישלו על פרימוס ושירותים בחצר משותפים לדיירים נוספים. כשעברו לדירה חדשה בין פרדסים לבוסתנים, בה היה שני חדרי שינה, סלון ומטבח, הרגיש בועז שעברו מאוהל לארמון. בדירתם החדשה התווסף אחיו הצעיר אבי.

בית הספר היסודי בו למד היה מרוחק מהבית אך קרוב לבית הספר בו למדה אחותו הגדולה, וכך חיכה לה שתלווה אותו חזרה לביתם. הוריו היו אנשים חרוצים, בנו משק עזר של בעלי חיים מהם הוציאו בשר, ביצים וחלב, וכן גן ירק שסיפק ירקות לביתם. בנוסף לכך עבדה אמו בחורפים במיון פרי הדר, אביו היה פועל בנין ב"סולל בונה" ומצב הפרנסה בבית היה לא קל.

כשגדל בועז הלך בעקבות אחותו לתנועת "השומר הצעיר" ואת חופשותיו חילק כך שחודש עזר בפרנסת הבית, וחודש בילה עם חבריו לתנועה במחנות עבודה בקיבוצים שונים. תיכון למד בועז בבית ספר מקצועי "עמל" ובסיום הלימודים יצא לעבוד במפעל לבניית קופות מפלדה לבנקים, משרדים וכד', הרוויח ועזר בפרנסת הבית. במקביל חבריו הבוגרים כבר התגייסו לנח"ל והגיעו לגזית כגרעין. למורת רוחם של הוריו החליט בועז שעד הצבא הוא יצטרף לגרעין "שגיב" בגזית וכך היה. לאחר גיוסו נשלח בועז מטעם הגרעין לקורס מ"כים, הדריך טירונים ומחלקות נח"ל לאורך כל שירותו הצבאי.

לאחר השחרור התייצב בועז בקיבוץ גזית ומיד הצטרף לצוות העובדים בצאן. כאן בגזית הכיר את דיאנה, ארגנטינאית עדינה, ויחד הקימו את משפחת אלון. נולדו להם ארבעה ילדים: שרית, טל, יריב ואורי. בועז הספיק להיות סבא מחבק ואוהב לשמונה נכדים.

עם השנים הפך בועז לחשמלאי, מקצוע שהיה לחלק מאישיותו. כחשמלאי היה בועז מעורב בכל האירועים בקיבוץ, מהפסקות החשמל דרך פעילות תרבותית, קטנה כגדולה ועד לחגים הגדולים על הדשא, תמיד באיכפתיות ובמלוא האחריות.

דווקא בחג האורות – חנוכה שנת 2009, חש לפתע ברע וכל המאמצים להצילו לא הועילו. בועז נפטר והוא בן 67 שנים במותו.

בועז הותיר חלל גדול במשפחתו, חברי גרעין "שגיב", בחשמליה ובקיבוץ כולו.

יהי זכרו ברוך

אבא למה?

"לאבא שלי יש סולם…" הפעם אבא הסולם היה גבוה מידי, טיפסת למעלה למעלה ולא עצרת לרגע, להישאר איתנו... כל כך מוקדם, כל כך בהפתעה בלי שום טיפה של הכנה.

סוף סוף התחלת גם ליהנות ממה שהחיים מציעים, התחלת לעגל את הפינות, ליהנות מהזמן החופשי, מהמשפחה, עם אימא, עם הנכדים, לתכנן תוכניות גדולות לקראת הפנסיה הכול כך קרבה – והכול נפסק ברגע אחד.

איך אתה עם הגוף הכול כך חזק, כל כך גבוה, כל כך בטוח בעצמך, שעברת כבר הכול – בשנייה אחת התמוטטת והלב שלך קרס ולא יכול יותר???

אבא הכאב כל כך גדול בור ענק נפער בפנים – ואין נחמה. אין נחמה על האובדן הכול כך גדול.

אנחנו יושבים כולם בבית שלך ושל אימא וכולם נמצאים וכולם מתחבקים ורק אתה בנוכחות המלאה שלך כל כך חסר. כל כך חסר שתיכנס ותגיד – שהכול יהיה בסדר, שתחבק בחיבוק דוב שלך ובצביטה קטנה – ותגיד הכול יהיה בסדר..
אבל הפעם זה לא יהיה בסדר, אתה לא נכנס, עוברות השעות ואתה לא נכנס והכול בבית עומד מלכת.

בנית עם אימא משפחה לתפארת, לאט לאט, מזוג צעיר חסר כלום – רק אהבה ומעט חלוציות, בניתם בית, בניתם משפחה, שתלתם יער של אלונים שורשי וחזק, נטוע בקיבוצכם גזית ובכל הארץ כולה. ידי הפלא שלך הכינו, בנו, תיקנו ושיפצו – צעצועים, קישוטים, מדפים, בית– עולם!!!

אנחנו נזכור אותך לעד, תמיד בחודש דצמבר שכל כך אהבנו, החודש הקר והרטוב, המלא בימי הולדת ובאור נרות יישאר לעד גם החודש בו נפרדנו ממך לנצח.

אנחנו נשמור אחד על השני, נשמור חזק חזק על אימא, נשמור על הקן המשפחתי שכל כך אהבת וטיפחת וזכית ליהנות ממנו, אך לא מספיק.

אוהבים אותך לנצח אבא יקר

שרית, בתך הבכורה