קיבוץ גזית

קיבוץ גזית ממוקם בגליל התחתון. שמונה ק"מ ממערב לנו ניצב הר תבור המתנשא על סביבתו. הקיבוץ שוכן לפתחו של נחל תבור או בשמו הערבי ואדי בירה, הזורם מזרחה ויורד אל הירדן. מעבר לו אנו צופים אל הרי גלעד.

ראשוני המתיישבים של קבוץ גזית נאחזו בכפר הערבי הנטוש טירה. קדם לכך ניסיון התיישבות של קבוצת "ארגון בורוכוב", שהגיעו לכאן בשנת 1943 והתיישבו בתוך הכפר, בו נוכחו הערבים. על אף קשיי המקום הם החזיקו מעמד עד המחצית הראשונה של שנת 1947, אלו שהגיעו עד לתאריך זה הצטרפו למתיישבים שהקימו את מושב רמת צבי.

כשהתפנתה הנקודה לקח על עצמו הקיבוץ הארצי ליישב אותה ובאותה השנה נאחזה במקום קבוצת המייסדים של קיבוץ עין-דור השכן לנו, שקבע לבסוף את נקודת ההתיישבות 4 ק"מ מערבה מאיתנו.

אוכלוסיית הקיבוץ

בשנת 1948 עזבו הערבים את הכפר. בחודש יולי אותה שנה, הגיעו לטירה ראשוני חברי קיבוץ גזית אשר התארגנו לקראת התיישבות חדשה. הגרעינים הראשונים היו חברי הגרעין הטורקי, יחד עם קבוצה של יוצאי רומניה שהגיעו ממקום הכשרתם בחדרה, לשם הגיעו מתקופת הכשרה במסגרת "עליית הנוער" שעברו בקיבוץ שער העמקים. על רקע התנאים הקשים, פקדה את הקבוצה הטורקית עזיבה המונית. בעקבות זאת צורפה למקום כבר בסוף שנת 48' קבוצה של בוגרי חברת נוער "ניצן" שהתחנכו בקיבוץ בית זרע. העזיבה שלא פסקה חייבה את מוסדות הקבה"א להמשיך ולחזק את הנאחזים במקום הקשה הזה. בקיץ שנת 1949 הגיעה השלמה בדמות גרעין בשם "טוסיה אלטמן", שעבר שנת הכשרה בקיבוץ הזורע.

בשנת 1950 החלה סוף סוף בנייתה של הנקודה החדשה. עם התקדמות הבנייה החל מעבר איטי של החיים והפעילות של הקיבוץ מהכפר טירה אל נקודת הקבע – גזית, שהוקמה כ-קילומטר אחד דרומה לטירה.

להבטחת ביסוסו של הקיבוץ, החלה בסוף שנת 50', תחילת 51', קליטת קבוצות של חניכי תנועת השומר הצעיר מארגנטינה. מעתה התייצבה אוכלוסיית הקיבוץ, כשמספר החברים בו התקרב ל-150.

בשנת 1953-4 עבר על הקיבוץ משבר גדול. קבוצה גדולה ומשמעותית הצטרפה למפלגתו של סנה. בעקבות כך החליטו חברי הקיבוץ להוציא יותר מ-20 חברים, שהיו מטובי חברי הגרעין הארגנטינאי.

בשנת 1959 – זוכה הקיבוץ לתוספת חברים – הפעם אלה הם חניכי תנועת השוה"צ בני הארץ: חברי גרעין "שגיב". בהמשך נקלטו בגזית קבוצות מארגנטינה שהשתייכו לתנועות אחיות של השומר הצעיר והן: "תחזקנה", "בדרך", "אנילביץ" וגרעין "שינוי", שהצטרף לגזית בשנת 1980.

בשנת 1991 קלטנו 10 משפחות עולים שהגיעו בגל העלייה הגדול מברה"מ לשעבר במסגרת "בית ראשון במולדת". לאורך השנים התחנכו בגזית מספר "חברות נוער" במסגרת "עליית הנוער" של הסוכנות היהודית, מהן נשארו מספר חברים עד היום.כיום מונה אוכלוסיית הקיבוץ כ- 330 חברים, כשבני הקיבוץ מהווים 1/3 ממנה. סך כל האוכלוסייה, נכון לשנת 2008: 557 נפש.

פרנסה

תנאי המקום הציבו לפני החברים קשיים גדולים בתהליך בניית משק וכלכלה הנושאת בכבוד בפרנסת אוכלוסייה גדולה שהצטיינה לאורך שנים ביציבותה החברתית.

עד שנת 1953 לא חובר כביש גישה לגזית ונושא התעבורה הוסיף על קשיים נוספים. מיעוט גשמים, המאפיין את האזור גרם לשנות בצורת קשות, בשעה שמי ההשקיה הראשונים הגיעו רק בסוף שנת 1954. מהטעם הזה, קשה היה לפתח חקלאות במקום. להבטחת פרנסתם של החברים נבנה כאן קו ייצור של מפעל "נעמן " בשם-"נעמן גזית" בו ייצרו צלחות וספלים מחרסינה. לאחר מספר שנים המפעל כשל ונסגר. גם החיבור לרשת החשמל הארצית בוצע רק בשנת 1954.

בשנת 1975 הוקם בגזית המפעל התעשייתי שלנו, שנרכש שנתיים קודם לכן והופעל במפרץ חיפה – מפעל "פלזית" לאריזות פלסטיק וכלים חד-פעמיים. עם התפתחותו המתמשכת של המפעל, הלך והתחזק הבסיס הכלכלי של הקיבוץ.

כיום מבוססת כלכלתו של הקיבוץ בחלקה המכריע על "תעשיות גזית". במרוצת השנים המפעל התפתח, נרכשו שותפויות במפעלים של שני קיבוצים, הוקם מפעל בבולגריה."תעשיות גזית" הפכו לתאגיד גדול. בעת ובעונה אחת שמרנו על קיומם ופיתוחם של כל ענפי החקלאות המגוונים שלנו המתפקדים כהלכה.

בשנים האחרונות הלכה וגדלה תעסוקת החברים מחוץ לקיבוץ בהתאם למקצועות שבידיהם.

עד מאי 2008 נחשב גזית לקיבוץ שיתופי-מסורתי. לאחר "תהליך הסכמות" שנמשך כשלוש שנים, גובש מודל חדש, הכולל מבנה ארגוני שונה ומודל התפרנסות בו יש ביטוי לגובה המשכורת של כל חבר וחברה.

קיבוץ גזית משתייך למועצה אזורית עמק יזרעאל, ונהנה משירותים מגוונים ברמה גבוהה. ​