טינה אבני

הנצחה • 24/11/2015

טינה נולדה ב- 10.1.1933 בבואנוס איירס שבארגנטינה, להוריה, אברהם ושרה גלינה, שהגיעו זמן קצר לפני כן מפולין. שמה היהודי היה גיטל. טינה היתה הבת הבכורה. אחריה נולד אח שנפטר בתור ילד, אחר כך נולדו האחות בטי, ובת הזקונים – דיאנה.

טינה למדה בבית ספר יסודי ממשלתי עד גיל 13. המשפחה שמרה על יהדותה וחגגה את חגי ישראל, יחד עם המשפחה המורחבת יותר שגרה בבואנוס איירס.

החל מגיל שלוש-עשרה החלה טינה לעבוד, כדי לעזור בפרנסת המשפחה, בגלל המצב הכלכלי הקשה בבית. היא עבדה בתחילה כתופרת במפעל לתיקים ובגיל שש-עשרה התחילה למכור בדים בחנות "קאסה צָ'אבֵּס" ולאחר מכן עברה למכור תיקים בחנות היוקרתית "הנרי" ברחוב פלורידה. בנוסף לפרנסת המשפחה היא טפלה באחיותיה ודאגה לצרכיהן. כשטינה היתה בת עשרים ושתיים חלתה אימה בסרטן ולאחר שנתיים נפטרה. טינה, היתה פעילה בתנועת "מכבי", שפעלה קרוב לביתה ושם היא התפתחה, ציירה והכינה פרסומות. החברים הקרובים שלה היו מהתנועה. החלום של טינה היה לעלות לארץ ישראל. אמה, שידעה עד כמה קשים היו חבלי הקליטה בארגנטינה, חששה שגם לטינה יהיה קשה המעבר לארץ ישראל, וניסתה למנוע ממנה את הנסיעה.

לאחר פטירת האם, ועם הצטרפותה לתנועת השומר הצעיר, עלתה טינה ארצה בגיל 23, בסוף שנת 1956. התקופה היתה לאחר מלחמת סיני, וטינה התגייסה לנח"ל, יחד עם מספר חברות שעלו יחד. לאחת מחברותיה היו קרובי משפחה בקיבוץ ניר-עם, וטינה הצטרפה אליה לקיבוץ. תקופת השרות הצבאי הייתה לה קשה - ללא משפחה, ללא שפה, ובתנאים קשים. בצבא לימדו אותה עברית, ולמרות הקושי האובייקטיבי, היחס אליה היה טוב, ולמזלה של טינה, חברתה הייתה לצידה לאורך כל השרות. לאחר שנה וחצי של שרות צבאי, חזרה טינה לבואנוס איירס, כיוון שהבטיחה זאת לאחיותיה טרם עלייתה ארצה, אך ידעה תמיד שהיא תחזור לישראל.

בסוף שנת 1961 הגשימה טינה את חלומה ועלתה שוב ארצה. היא הגיעה לקבוץ רבדים, שם שהתה חברתה הטובה, ויחד הן עברו לעין השופט.

טינה חיפשה קיבוץ קטן יותר, וכך הגיעה לגזית. כאן הכירה את אשר ויחד הקימו את ביתם בגזית ב - 1963. נולדו להם 3 ילדים: איתמר, הלל ורחלי.

טינה ידעה לתפור בגדים לפי התאמה לגוף, ידעה לצייר דגם לבגד לפי תמונה מחוברת של אופנה, ידעה לרקום ולצייר. היא אהבה מאוד לסרוג וכל הילדים לבשו את הסוודרים והאפודות שהיא הכינה עבורם, בדוגמות מורכבות ומסובכות לעין וליד.

טינה אהבה לבשל ולאפות, היא בשלה לכל המשפחה עד שנתה האחרונה. הייתה ידועה בזכות הניוקיס שלה, האמפנדות, קנלוני תירס, קנישס, טורטיה דה פאפאס, רולדות עם דולסה דה לצ'ה, פחזניות מכוסות באבקת סוכר, קניונס, עוגות גבינה ועוד.

טינה אהבה לתת מעצמה לכל סובביה, הייתה מוכנה לעשות עבור אחרים כל שביכולתה, אהבה לארח ולפתוח שולחן גדול לכל המשפחה הרחבה. תמיד פעלה בנדיבות, בצניעות, במאור פנים ובהרבה אהבה וחום.

בשעות הפנאי היא אהבה מאוד לקרוא, בעיקר ספרי מתח ונהנתה מפתרון תשבצים ותשחצים.

תקופת מה עבדה במפעל לבובות "בובזית" ובחינוך, אך מרבית שנותיה בגזית עבדה טינה במתפרה, מכיוון שזה היה מקצועה עוד בארגנטינה.

טינה חייתה בגזית חמישים ושתיים שנים ויש לה שישה נכדים.

יהי זכרה ברוך.

יום ראשון 18 בינואר

הספד של רחלי קרן:

אמא יקרה,

תמיד אספת את כולנו יחד אבל ההתכנסות סביב שולחן אוכל מלא כל טוב. ידעת להכין הכל: בשרים, חמין, תפוחי אדמה, קנלוני עם תירס, האמפנדות המפורסמות שלך, קנישס, טורטיז'ה דה פאפס, ניוקיס והרבה מתוקים: רולדות עם דולסה דה לצ'ה, פחזניות מכוסות באבקת סוכר, עוגות גבינה, קניונס...

השולחן תמיד הכיל יותר אוכל מהסועדים היושבים סביבו. רק שלא יחסר, חס וחלילה.

אמא נולדה ב- 10.1.1933 בבואנוס איירס שבארגנטינה. ההורים שלה היו עולים חדשים מפולין והתעניינו איזה שם אפשר לתת בספרדית ובחרו באגוסטינה. אמא היא הבכורה במשפחה ובעקבותיה נולדו גם בטי ודיאנה. מגיל שלוש-עשרה היא תחילה לעבוד בגלל המצב הכלכלי הקשה בבית, בתחילה היא עבדה כתופרת במפעל לתיקים ובגיל שש-עשרה החלה למכור בדים ולאחר מכן עברה למכור תיקים בחנות יוקרה. כשאמא הייתה בת עשרים ושתיים אמה חלתה ונפטרה ואמא לקחה את מקומה בבית וגידלה את אחיותיה והמשיכה להיות מקור הפרנסה בבית.

דיאנה: נולדתי ביום ההולדת של טינה, היא ציפתה לאח אך שוב נולדה אחות. טינה גידלה אותי ודאגה לי, אהבתי להיות איתה, הייתי הולכת איתה לחברות שלה, היא הייתה עוזרת י בלימודים, כותבת איתי ובשבילי חיבורים ומציירת עבורי. היא ידעה לצייר יפה! היא הייתה מעתיקה בצורה מדויקת. כשאמא שלנו נפטרה, עול הבית נפל עליה, טינה ניהלה את משק הבית, היה לי מובן שהיא שם בשבילי. כשחזרתי מבית הספר היא חיכתה לי בבית עם ארוחה חמה. באחד מימי הגשם שכחתי לקחת מטריה וראיתי אותה ביציאה מתחנת הרכבת התחתית מחכה לי עם מטריה עבורי.

סבתא היתה פעילה בתנועת "מכבי" שהייתה קרובה לביתה. היא ציירה והכינה כרזות. היו לה הרבה חברים טובים, תמיד אהבו אותה, אך החלום שלה היה לעלות לארץ ישראל. לאחר שסבתא עברה לתנועת "השומר הצעיר", היא עלתה לישראל עם חברותיה, כדי להצטרף לצבא, לנח"ל. לאחר שנה וחצי של שירות, סבתא חזרה לבואנוס-איירס מכיוון שהבטיחה לאחיותיה שתחזור.

דיאנה: כשטינה עלתה לארץ ישראל היה לי משבר גדול, בכיתי המון וכעסתי. הרגשתי שוב יתומה. עברו מספר שנים עד שהבנתי שהיא הייתה צריכה לעשות זאת, סוף סוף היא עשתה משהו עבורה, בשבילה.

בסוף שנת 1961 אמא עלתה לישראל. היא הגיעה לקבוץ רבדים, שם הייתה חברתה מהצבא, ויחד הן עברו לעין השופט. אמא המשיכה לקבוץ גזית ושם הכירה את אבא שהיה "נשיא הרווקים". לאחר הרבה חיוכים הם עברו לבית משותף וב-1963 נערה החתונה.

אמא, איזו כשרונית היית: למדת וידעת תפור בגדים לפי התאמה לגוף, ידעת לצייר דגם לבגד לפי תמונה מחוברת של אופנה, ידעת לרקום ולצייר. אהבת מאוד לסרוג וכולנו לבשנו את הסוודרים והאפודות שהכנת, כמובן שבדוגמאות מורכבות ומסובכות לעין וליד.

סבתא סיפרה לנו שהיא זוכרת את המפגש עם הקיבוץ, התורנויות, הגיוסים והילדים שאינם ישנים בבית ההורים אך הבינה שהבתים אכן מאוד קטנים ולא היו תנאים לגידול ילדים בבית והיא עשתה כמו כולם, וגידלה שלושה ילדים: איתמר, הלל ואמא, אך כשהגענו, הנכדים, היא עברה חוויה מתקנת כשיכלה לראות אותנו ולהחזיק אותנו בכל שעות היום.

בתקופות שבין הלידות סבתא עבדה בחינוך אך מקום העבודה הקבוע שלה היה המתפרה, מכיוון שסבתי הייתה תופרת מעולה.

רוב שנותיה סבתא עבדה במתפרה, תקופת מה עבדה במפעל לבובות "בובזית" ושוב חזרה למתפרה, בה עבדה עד גיל פנסיה ואפילו יותר.

דיאנה: טינה הייתה נאמנה ומסורה לי, בכל זמן שנזקקתי לה היא הייתה לצידי, גם בילדותי וגם בבגרותי, ישנה ליד המיטה שלי, צמודה אלי.

טינה, מצטערת שלא נתתי יותר מעצמי. אהבתי אותך תמיד ומאוד. איבדתי אחות ואמא, איבדתי חלק ממני.

אמא, זכינו לגדול בבית כה מקובל ואוהב, בית חם ופתוח, שהכל בו אפשרי. למדנו ממך ומאבה מסירות, נאמנות, אהבה, צניעות, יושר, נדיבות ורוחב לב ויד. מקווים שאת יודעת שהיית כה אהובה ומוערכת בלב כולנו ונזכור אותך כזו.

יהיה זכרך ברוך.

לזכר טינה אבני

טינה, טינה, הלכת לעולמך.

נוחי בשלום שכנתי העדינה.

שכנתי שביתה עטור בפרחי הורד

כי היופי היה בנפשך.

גם אם רגליך חלשות, עיניך מלאות חום ואהבה.

כי ישנם ילדיך האוהבים לצידך.

ובנפשך.

ולכל איש שלחץ את ידך

ספג מחומך ומהציפיות לטוב

לעתידך.

טינה, טינה יקרה

נזכור אותך

בשקט, בחמלה,

ויקירייך ישמרו

על זיכרון היותך

כפי שהיית,

נשמה טובה,

נשמה טובה...

משכנתך, אורה לוטן

חסיה בר-שדה נפרדת מטינה

מאז שהגיעה טינה לגזית עבדנו ביחד במתפרה הסלונית. במשך 50 שנה נפגשנו כל בוקר, אני גזרתי וטינה תפרה. ישבנו מכונה מול מכונה, שתינו נשים נמוכות באותו גובה עיניים. אנחנו גם לא דברניות גדולות ושוחחנו בעיקר בענייני עבודה. טינה הייתה שותפה נעימה והיה בינינו שיתוף פעולה מלא, כל אחת ידעה את תפקידה.

כשחלתה טינה ואיבדה את היכולת לתפור הפסיקה לעבוד במתפרה וכשאני סיימתי את עבודתי שוב נפגשנו הפעם בבית היוצר, אני תופרת וטינה סורגת.

כל כך הרבה שנים ראיתי את הפנים של טינה כל יום ובשנים האחרונות, כשהלכה טינה והתכופפה ראיתי פחות ופחות פנים ודבריה היו עבורי פחות ופחות ברורים.

כשאשר ז"ל נפטר, מיהרתי להגיע אל טינה והייתי אולי החברה הראשונה שהגיעה אליה הביתה, אבל בזמן האחרון גם הבריאות שלי לא אפשרה לי לבוא לבקר את טינה והיא גם לא מאפשרת לי להיות כאן מול ארונה.

אני נפרדת כעת מטינה לאחר קשר של שנים רבות, היכרות קרובה ועבודה משותפת.

יהי זכרה ברוך