תאריך לידה: 28/04/1944
תאריך פטירה: 12/01/2024
מיכאל נולד בבואנוס איירס שבארגנטינה להוריו סוניה ורפאל אומנסקי ב 28 בחודש אפריל 1944.
הוריו, שהיגרו מרוסיה לארגנטינה, עבדו כל החיים. האמא הייתה תופרת, האב ניגן כינור ועבד בתזמורת. האב, שהיה מוכשר בניהול חשבונות, עבר לעבוד בחברה גדולה לשיווק ספרים כגובה כספים, במקביל עבד כגובה כספים בבית יתומות של הקהילה היהודית, וגם בבית ספר יהודי שפעל אחר הצהריים.
מיכאל ירש מאביו את הראש והאהבה ללימודים, ולמד בבית ספר אורט, וכשקיבל צו גיוס מהצבא בארגנטינה, הסוכנות סידרה לו עלייה. למרות שההורים לא עודדו את ילדיהם לעלות ארצה, דב האח הצעיר עלה בקבוצה של עליית הנוער לקיבוץ יחיעם, בעקבות געגועים וסכנת הגיוס של מיכאל, עלו מיכאל והורים ארצה בשנת 1964 וחיו בנתניה.
כשההורים עברו לחיות ביחיעם, יצר מיכאל קשר עם בחור בשם רמי, שהיה חלק מקבוצת נעורים בגזית ודרכו הגיע אלינו לכאן בספטמבר 1967.
מיכאל השתתף במלחמת ששת הימים, אבל כשגויס למילואים במלחמת יום כיפור כבר היה בן זוג ואבא, מה שהביא גם אותו וגם את רחלי לדאגה עמוקה ביותר. כידוע הכל עבר עליו בשלום והוא חזר הביתה למשפחתו שהורחבה כשנולד בשנת 1973 בנם הצעיר אהוד.
את רחלי אהבת חייו פגש כאן בגזית והם נישאו בינואר 1968. הזוגיות של מיכאל ורחלי הייתה מלאה ברוך ואהבה וכך כתבה לו רחלי לכבוד 22 שנות נישואין: "מאחלת לך שנמשיך ליהנות בחיינו המשותפים והנפלאים. שאזכה להמשך אהבתך, הבנתך, דאגתך והאושר אשר אתה מעניק לי. מרעייתך האוהבת." לדאבון הלב חלתה רחלי ונפטרה בשנת 2001, הרבה לפני שהספיקה ליהנות מכל מה שאיחלה וייחלה לו, והשאירה את מיכאל ואת ושלושת ילדיהם – גלעד, איתן ואהוד, יתומים.
בשני מקומות עבודה משמעותיים עבד מיכאל: האחד במטע, ענף בו עבר קורס ברופין ועבד בו 7 שנים, והאחר כנהג מוסד, כשלבית הספר התיכון שלנו קראו מוסד תבור והיה בעין דור. בתפקיד זה שימש מיכאל 25 שנים עד שעבר בית הספר מעין דור למזרע.
באופן טבעי היה מיכאל גם סדרן רכב, תפקיד משמעותי מאוד בשנים קודמות וגם רכז וועדת רכב. תשומת הלב והאכפתיות של מיכאל למצב צי הרכב הקיבוצי ניכר בפניות, הודעות ובקשות רבות מעל דפי העלון. הוא ראה בשירות זה חלק בלתי נפרד מרקמת החיים המשותפים שלנו כקיבוץ, ולא פעם ביטא זאת כשביקש מהחברים להתייחס לכל אחד מהרכבים כאל רכושו הפרטי.
לימים יצר מיכאל קשר זוגי עם מוניקה והחליט לעזוב את גזית ולחיות איתה. בשנים האחרונות חזר מיכאל לחיות כאן ליד משפחתו של בנו אהוד, יצר קשר חם ואוהב עם נכדיו ונהנה מקרבה משפחתית נעימה. מיכאל היה גאה מאוד בשלושת ילדיו בהם טיפל שנים רבות במסירות אותה הם החזירו לו באחרית ימיו.
בחודשים האחרונים הלך מצבו הבריאותי של מיכאל והתדרדר, עד שנכנע גופו והלך מאיתנו, כמעט בן 80 היה במותו. הותיר אחריו את שלושת ילדיו ומשפחותיהם.
יהיה זכרו ברוך
הספד של הבן, אהוד בן-אבי
אבא,
זה היה באוויר, התכוננו לרגע ועכשיו אנחנו בתוכו.
עברת לצד השני ואני מדמיין אותך מרחף מעלינו ורואה אותנו, אנשים היקרים לליבך, מתאספים בכדי לחלוק כבוד אחרון.
מנקודת מבטי חייך התחלקו ל- 4 פרקים, אשר לכל אחד מהם מאפיינים שמרכיבים את אישיותך.
פרק ראשון התחיל בארגנטינה, שם עוצבה אישיותך, בבית עם הורים אוהבים אבל עם חינוך נוקשה. בית של שני אחים. לאחר שדב אחיך עלה ארצה געגועי אימך הובילו את כל המשפחה אחריו לישראל.
פרק שני כלל 3 שנים, כעולה חדש בנתניה, גר בבית עם אבא ואמא ומנסה להתפרנס. הוריך המשיכו ליחיעם ואתה הגעת לגזית ופגשת את הנערה היפיפיה והחייכנית, את אמא. התחתנתם ונולדנו גלעד, איתן ואנוכי. זהו הפרק, שעבורי תמיד נראה הכי ארוך, כי אתה היית בו הכי נוכח.
אהבת מאוד את העבודה כנהג, תמיד סיפרת לי איך הנוף המשתנה מבעד לחלונות הרכב השקופים, מרחיב לך את הנשמה. אהבת להסיע אנשים, להסביר להם פנים. אתה הנהג היחיד בארץ, שבסיבוב לעין דור ניתן היה לשים כוס קפה על הדשבורד והיא לא הייתה נשפכת.
אהבת את אמא, הערצת אותה ובעצם היא הייתה כל עולמך עד סוף הפרק.
הפרק השלישי התחיל כשאמא הלכה. זה היה פרק אינטנסיבי, מבלבל ולא קל. הכרת את מוניקה ועזבת את גזית ל- 12 שנים שבהן עבדת קשה מאוד. עבודה ששחקה את בריאותך ושחקה את היחסים שלנו. התרחקנו פיזית ותקשורתית. ואז כשזה כבר היה בלתי נסבל, החלטנו יחד שתחזור הבייתה.
את הפרק האחרון, את 10 השנים האחרונות, בילית בבית, בגזית. קרוב לחלק מנכדיך, קרוב לחברי גזית שאהבת ולנוף השקט והמוכר.
גרת בדירת חדר במקום מקסים בגזית, דירה הדומה להפליא לזו של סבא רפאל זיכרונו לברכה ביחיעם. לצערנו המחלות הצטברו והחלישו אות הגוף. אבל הנפש נשארה נפש של ילד. נשארה תמימות ויכולת להעניק אהבה, נשאר ההומור והאופטימיות.
אבא, למדתי ממך לראות את היופי שבחיים, למצוא בתוך השיגרה את המיוחד, להעריך את מה שיש ולהנות ממנו. למדתי ממך לרדת לפרטים הקטנים ולהעריך אותם כמו את הפרטים הגדולים. למדתי שהאהבה והזוגיות הם ערך עליון, ועבורך אפילו היו שווים הקרבה מוחלטת של כל מה שבנית בחייך.
אוהב אותך, מסור דש חם וחיבוק לאמא.
אהוד.
