קיבוץ גזית

תאריך לידה: 02/05/1930

תאריך פטירה: 24/06/2008

משה קדרון, שכולנו קראנו לו משקו, נולד ב-1930 בבואנוס איירס שבארגנטינה. כבר בגיל 10 הצטרף לתנועת השומר הצעיר והיה פעיל בה בכל שנות נעוריו.

משקו עזב את הלימודים לפני סיומם במטרה לעלות עם כל חבריו לישראל ולקיבוץ. במשך 9 חודשים היה משקו בהכשרה במושבה חקלאית יהודית וחיכה לאות היציאה אבל המסע נדחה בשל הקרבות שהתחוללו בארץ בשנת 1948.

עם שוך הקרבות נפתחו שערי העלייה והם יצאו לדרך. ב-6 ביוני 1949 הפליגו חברי פלוגת העלייה באונייה איטלקית שנתקעה באיטליה בגלל שביתה שפרצה שם. כך הפכו משקו וחבריו לתיירים בעל כרחם ובלי כסף. מנאפולי הפליגו שבוע נוסף והגיעו ארצה ב-10 ביולי, אל חומו של הקיץ הארצישראלי. בנמל פגש אותם מוטל מקיבוץ המעפיל ולקח אותם לקיבוצו.

בדצמבר 49' התגייס משקו לצבא שהיה פרק חשוב עבורו: "דרך הצבא הכרתי את ישראל ובחנתי את עצמי." בהמעפיל שהו חברי הגרעין עד ספטמבר 1950 ובראש השנה הגיעו לגזית. משקו הוא הנציג היחיד שנשאר לחיות בגזית מבין כל חברי הגרעין ההוא.

בימים הראשונים בגזית יצא משקו לפלוגת עבודה בבית זרע, כשחזר עבד בבנין וכמסיק תנור קרמיקה במפעל "נעמן גזית", אחר-כך כך היה לנהג משאית בקופרטיב "התבור" במשך שנים ארוכות.

משקו שימש כמא"ז של גזית והיה מראשוני החברים שיצאו לעבודה במפעל שרכש הקיבוץ בחיפה. בשנים האחרונות עבד "בבית העובד" במסירות ובהתמדה רבה ממש עד היום בו אושפז.

שני תחביבים עיקריים היו למשקו: היסטוריה צבאית של מדינות שונות בעולם וספורט.

בגזית הכיר את ברכה, שהגיעה לקיבוץ אחרי איימי השואה בפולין, הם נישאו ב-15 ביוני 1951 ונולדו להם ארבעה ילדים – ליאורה, זהר, עדי וגל.

11 נכדים יש למשקו שהיה סבא אהוב מאוד עליהם ואיש משפחה מסור.

משקו חלה ונפצע ובכל פעם התגבר עד שהוכרע ונפטר והוא בן 78.