סיפור חנוכה - היה או לא היה

אנשים • 27/11/2018 כניסות

סיפור נס פך השמן אינו נזכר בספרי המקבים, ספרים שנכתבו סמוך למלחמת המכבים 160-163 לפנה"ס ובהם תיאור היסטורי אותנטי. בספר מקבים א', שנכתב בסמוך לאירוע, אין אזכור לנס פך השמן כלל, ובספר מקבים ב' מצוינת הסיבה לשמונה ימי החגיגה - לשם ציון חג הסוכות, אשר לא נחגג כראוי עקב המלחמה.

גם בכתבי יוסף בן מתתיהו שכתב במאה הראשונה לספירה אין אזכור לנס פך השמן. לדבריו, שמונת הימים שנקבעו לדורות, הם כנגד הזמן שנדרש באותה שנה כדי להכשיר את המקדש לעבודתו.

אפילו בתוספת לתפילה של חג החנוכה "על הניסים" אין אזכור לאותו הנס.

"עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.

בִּימֵי מַתִּתְיָהו בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי (י"ג חַשְׁמוֹנַאי) וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשׁכִּיחָם תּוֹרָתָךְ (נ"א: מִתּוֹרָתָךְ) וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ וְאַתָּה, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם: רַבְתָּ אֶת רִיבָם דַּנְתָּ אֶת דִּינָם נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה.
וְאַחַר כֵּן (י"ג כָּךְ), בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת-מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה (נ"א: שמונה ימים) אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל."

אזכורו הראשון נמצא בתלמוד הבבלי כארבע מאות שנה לאחרי האירועים:

" מַאי חֲנוּכָּה? [=מה היא חנוכה?] דְּתָנוּ רַבָּנַן: בְּכ"ה בְּכִסְלֵיו יוֹמֵי דַּחֲנוּכָּה תְּמָנְיָא אִינוּן, דְּלָא לְמִסְפַד בְּהוֹן וּדְלָא לְהִתְעַנּוֹת בְּהוֹן [=בכ"ה בכסלו ימי החנוכה, שמונה הם, שלא לספוד בהם ושלא להתענות בהם]. שֶכְּשֶנִּכְנְסוּ יְוָונִים לַהֵיכָל טִמְּאוּ כָּל הַשְּמָנִים שֶבַּהֵיכָל, וּכְשֶגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְמוֹנַאי וְנִצְּחוּם, בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד שֶל שֶמֶן שֶהָיָה מוּנָּח בּחוֹתָמוֹ שֶל כֹּהֵן גָּדוֹל, וְלֹא הָיָה בּוֹ אֶלָּא לְהַדְלִיק יוֹם אֶחָד, נַעֲשָׂה בּוֹ נֵס וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ שְמוֹנָה יָמִים. לְשָנָה אַחֶרֶת קְבָעוּם וַעֲשָׂאוּם יָמִים טוֹבִים בְּהַלֵּל וְהוֹדָאָה.

תלמוד בבלי, שבת כ"א ע"ב

כל כך בולט הופעתו המאוחרת של הנס, אז למה 'המציאו' חז"ל, שנים מאוחר יותר מהאירועים את נס פך השמן?

פרופ' דן עמיר, שבא מתחום המתמטיקה דווקא מעלה סיבות שונות ל"המצאה" זו של חז"ל:

  • "הסיבה הראשונה יכולה להיות השפעת המאגיה הבבלית העשירה על חכמי בבל".
  • "סיבה שנייה אפשרית היא התחרות בסיפורי הניסים הנוצריים".
  • "סיבה שלישית, וזו כנראה הסיבה העיקרית, היא הסטת הדגש מהאתוס הלאומי של יהדות ארץ ישראל לאתוס הדתי של הגולה. מסיבה זו גבר הנס הדתי על הנס החילוני במשך אלפי שנות הגלות".

בדיוק כמו שהוציאו חז"ל את משה מסיפור יציאת מצרים בהגדה של פסח כך הוציאו את יהודה המקבי והאזרחים שבמצוקתם הכלכלית-תרבותית הפכו ללוחמי חופש והצליחו לייסד ממלכה ריבונית. כמו שבהגדה של פסח יצאנו ממצרים ביד חזקה וזרוע נטויה של הקב"ה, כך ניצח פך של שמן את המאבק של היהודים ביוונים ובמתייוונים.

ללמדנו ש:

תרבות נוצרת על-ידי צורך אקטואלי וחינוכי לעיצוב השקפת עולם בתוך המושב של החיים במקום ובזמן. אם בגולה היו מספרים את גבורתם של בני האדם, אולי היו הילדים שואלים את הוריהם למה הם לא לוקחים דוגמה מאותם גיבורים אנושיים? ברור לכולם שלא היתה בידי יהודי הגלות מציאות בה אפשר היה להיאבק בכח פוליטי או צבאי כלשהו.

הנס הוא פתרון מצוין לאלה שזקוקים לו. משחזר עם ישראל לארצו כתב המשורר אהרון זאב את השיר ששיקף ועיצב את השקפת העולם הציונית-חילונית-ריבונית: "נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו, בסלע חצבנו עד דם ויהי אור".

שב מקור האור למעשיו של האדם.

נברך על האור, שאנו כה זקוקים לו,

לא סתם אור אלא אור אדיר וגדול, אור עצום שנראַה מתחילת הארץ ועד סופה,

שיהיה לו כוח להאיר את כל החושך.

מי יתן שנהיה אנחנו השמן שילָבֵּה אותו אור

ושכל מעגלי החיים שלנו יוארו בו.

חג שמח – טלי גורן-ספיר