תאריך לידה: 2.09.1929
תאריך פטירה: 29.09.2016
יצחק בייסר נולד בריברה, עיירה בארגנטינה שבמרכזה הוויה יהודית מרוסיה במרחבי הפמפס הארגנטינאי, שם למד את בית הספר היסודי. כדי ללמוד תיכון עבר טיטו לאחותו במנדוסה ובכל חופשה היה חוזר לחבריו בעיירת הולדתו. במנדוסה הצטרף טיטו לקן קדימה וכשסיים תיכון יצא להכשרה, שם עשה כל מה שיעשה בקיבוץ: עבד בשדה וברפת, היה מזכיר ועבד בחדר האוכל. בשנת 1950 התגייס טיטו לצבא בארגנטינה וחווה גם ניסיון מרד נגד פרון. כשהשתחרר הספיק לעזור לאביו בקציר החיטה בעזרת סוסים שסחבו את הקומביין שהיה בימים ההם, ובאפריל 51 עלה עם חברי הקבוצה לישראל, להכשרה בקיבוץ גלאון.
טיטו עלה ארצה יחד עם מדו.
בנובמבר 51 הגיע טיטו לגזית. עם הזמן התרחבה המשפחה ונולדו הבנות: מיה, לילך, אביגיל ושני.
מהעלונים של שנות ה-50 עולה שטיטו היה מעורב כמעט בכל תחום מחיי הקיבוץ. החל מנושא הקליטה, דרך דיווח על המרכזייה החדשה, התייחסות לנעשה בענף הפלחה ועד מאמר מקיף המספר על תמיכה בהקמת קיבוץ חדש – "חורשים". לתחום התרבות הצטרף טיטו בשנות ה-60 וכבר אז זיהה את שאלת צרכיו של האמן מול החברה בקיבוץ כשאלת מפתח שעולה מהחינוך התנועתי, העלול להתנגש עם פיתוח האינדיבידואל. במהלך השנים חרז טיטו חרוזים, הנחה וכתב דברי קישור לרבים מאירועי התרבות של הקיבוץ. בשנים הראשונות בגזית עבד בפלחה אבל את טיטו איש המקצוע זוכרים כולנו כאיש של ענף הבקר, שיחד עם משה אברמוביץ ייסד בגזית והפך למרכז עולמו המקצועי. לאחר כעשרים שנות עבודה בגזית התפתח טיטו והיה למזכיר ארגון מגדלי הבקר אמב"ל ולעורך ביטאונו. משם עבר להדריך במשרד החקלאות, בארץ ובעולם. השכלה רבה רכש טיטו בתחום גידול הבקר ברופין ובמכון הוולקני, במכון "און" בנושא הזרעה והשתלת עוברים ועד ניהול של מערכות הדרכה. כך עד אמצע שנות ה-90. את שנות הפנסיה העביר טיטו ליד האיליג במפעל.
בן 87 היה במותו.
יהי זכרו ברוך.
הספד של הבת מאיה
אבא יקר.
כאן במקום הזה,
בנוף הזה,
בגבעות האלו.
אני רוצה לזכור את האיש שהיית, נפש עדינה בפסאד של מאצ'ו, משורר רגיש בתדמית של גאוצ'ו, ילד בגוף של איש, אמן שוחר מוסיקה שהתמחה בבשר לבקר, אידיאליסט בעולם ציני, אינטלקטואל, אוהב שפות, שוחר ידע, איש הספר – תמיד ידעת לצטט מהספרות הקלאסית או המודרנית.
זיכרונות הילדות שלנו מלאים בסיפורים המופלאים שלך – על ילדותך בריוורה, העיירה היהודית באמצע הפמפס, על סבא מיכאל וסבתא פניה, על נעוריך במנדוסה עם אחותך שרה, על הסוסים ובמיוחד על הסוס המופלא מודי.
היית אמן בנשמתך והענקת לנו, לכל בנותיך את מתנת היצירתיות.
מסביבך תמיד היו ענן של מסתוריות, עולמך הפנימי – שמור עמוק. כאילו שרצית להגן על החלום, כאילו שהמציאות לא הייתה מספיקה, לא יכלה למלא את עולם הדמיון העשיר שלך.
מוסיקה הייתה אהבתך הגדולה. אבא, לפני חודשיים יצא תקליטי האחרון ברחבי העולם. החלטתי לפתוח את התקליט בעיבוד לצ'לו של המוסיקה של באך. בזמן הקלטת התקליט חזרה והופיעה ברוחי תמונת ילדות דהויה:
אני, כילדה קטנה, שוכבת של הכורסה בחדר ההורים, מכוסה בשמיכה ואתה מנגן לי את המוסיקה של באך מהפטיפון הרעוע. תמיד אמרת שאתה רוצה מוסיקה קלאסית שתנוגן בהלוויה שלך.
אבא אהובי.
אני רוצה להשמיע לך את המוסיקה מהתקליט שלי שלא הספקת לשמוע.
תנוח בשלווה אבא יקר.
הספד של הבת לילך
אבא שלי היקר והאהוב שאף תמיד להגיע הכי גבוה שאפשר. הוא היה בעל חלומות ותכנן להיקבר באותו יום בו נקבר בעל חלומות אחר – שמעון פרס.
מילדותנו המוקדמת שמענו משפטים אלמותיים כמו: כשאת תשחקי בווימבלדון... או כשתופיעי בקרנגי הול... או מה יהיה כשתתארחו בבית הנשיא, נימוסי השולחן שלכן לא מספיקים. וכמו ששני הזכירה לי "בגילך פרנץ יוזף כבר היה קיסר"...
אז אמנם לווימבלדון לא הגענו אבל לקרנגי הול ולבית הנשיא אכן הגענו. וכמו שפרס אמר – מי שלא חולם לא מגיע.
אבא חלם להקים חברה חדשה וצודקת בארץ ישראל והקים עם חבריו קיבוץ לתפארת. הוא חלם להקים ענף בקר משגשג ומצליח והגיע הכי גבוה שאפשר, להיות מזכיר אמב"ל (ארגון מגדלי בקר לבשר) ויועץ משרד החקלאות. זכה לנסוע בכל העולם כשהנסיעות לא היו דבר שכיח ופשוט כמו היום, באניות משא גדולות ולהביא פרים למדינת ישראל וניחוחות של חו"ל לבנותיו המצפות. הוא חלם להקים משפחה יפה והקים משפחה לתפארת לצד אמי היקרה והאהובה ז"ל.
אבא היה איש רוח בעל שיעור קומה עצום, ילד מחונן שהתפתח לאיש אשכולות שדיבר, כתב וקרא שפות רבות, כתב בעצמו שירים, תסכיתים ומסות קצרות, ידען עצום במוסיקה שרק בגלל שהמציאות הכלכלית בילדותו לא אפשרה זאת, לא הפך למוסיקאי גדול בעצמו, אך דרך בנותיו ובעיקר בתו הבכורה זכה להגשים את חלומו ולהגיע לראות אותה מופיעה באולמות המכובדים והגדולים בעולם, ולהתגאות בכתבות מהללות שהתפרסמו בניו יורק טיימס ובעיתונים הנחשבים בעולם.
אבא היה איש אהוב ומקובל על רבים, איש ישר והגון, הוא היה גם איש צנוע ועניו, המשפט שהיה שגור על שפתיו, אותו שמענו עשרות פעמים בילדותנו היה: "יהללך זר ולא פיך".
איש אמת, לא איש מדון, איש של שלום ורעות שאהב את הקיבוץ בכל נפשו ומאודו וזכה לאהבה ולהערכה רבה מצד חבריו ומכריו. הוא גם זכה להקים בית חם ומיוחד ביחד עם אמי היקרה, זכה לעת זקנתו להיות מוקף בבנותיו האוהבות ובשפע נכדים – 14 במספר שאהבו אותו בכל נפשם ומאודם, ואפילו נינה אחת – איילה.
בחלקי נפלה הזכות הגדולה ללוות אותו מקרוב בשנותיו האחרונות הקשות, ואני שמחה על כל רגע שזכיתי להיות בקרבתו, לטפל ולשרת אותו.
אז תנוח על משכבך בשלום אבא אהוב שלי, ותהיה מליץ יושר עבורנו בשמים ביחד עם אמא, ותהנה מזיו השכינה.
הספד של הנכדה
סבא יקר שלי.
אני לא מאמינה שהגיע היום, הסבא החזק והגיבור שלי איננו עוד. הרגעים היותר יפים בילדות שלי תמיד היו בקיבוץ, אם זה לבקר במפעל ולהדהים אותנו בעשייה שלך, הנסיעות בסל האופניים והפנקייקים בבוקר שאמנם לא היו כמו של סבתא אבל תמיד העלו חיוך על פני. סבאל'ה, כמה זה קשה להיפרד, לראות אותך בפעם האחרונה ולדעת את זה. לשבת לצידך ולהגיד לך כמה אני אוהבת אותך ושזה בסדר, שכולנו נהיה בסדר. לאבד מודל חיקוי כמוך, אדם שעלה למדינת ישראל ובמו ידיו בנה את ביתו, הקים משפחה לתפארת וזכה לראות אותה פורחת. אדם אוהב, צנוע שתמיד היה שם בשביל כולנו.
זכיתי להכיר, לבלות, לצחוק ואפילו לגור שני בניינים לידך, סבא אוהב ואכפתי, תמיד עם חיוך כל כך גדול על פניו בכל פעם שהייתי מגיעה לבקר או בארוחות שישי בביתנו.
"לינדה" – ככה הוא קרא לכולנו, "לינדה שלי, למה את עושה ככה?" זה אפיין אותו. כמה היה קשה להרשים אותו, אבל הוא רצה את הטוב ביותר בשבילנו ולא הסכים להתפשר על פחות מ- 150% בכל אשר עשינו.
סבא שלי, אני מקווה שנעמוד בציפיות, ועכשיו שאינך כאן, תסתכל עלינו מלמעלה יחד עם סבתא ותהיה גאה וגם תמסור לה חיבוק גדול. כולנו כבר דיברנו על קבלת הפנים המדהימה שתקבל, עד החלקה הכי גדולה והעוגה הכי טעימה.
חיית חיים ארוכים ומלאים באושר עם בנות כל כך דואגות ואוהבות, אמא, כמה נתת לו, היית דוגמה לכולנו והראית לי מה היא מסירות וכיבוד הורים, את כל כך חזקה.
סבאל'ה שלי, נוח על משכבך בשלום, תשמור עלינו מלמעלה.
אוהבת אותך אינסוף ותמיד תישאר בליבי.
