אומות מדומיינות

מדור הסטורי • 1/3/2018 כניסות

אומות מדומיינות

אני מביא את תמצית השקפתו של אנדרסון על הלאומיות מאחר והתיאוריה שלו על "אומות מדומיינות", עלתה ע"י אלכס בהתייחסותו לציונות, ואצל ליאון בהתייחסותו לשאלת היותם של הפלסטינאים אומה או עם. את הקטעים על התיאוריה של אנדרסון לקחתי מהגוגל, והערותי הן באות מודגשת.

קהילות (אומות) מדומיינותאנגלית: Imagined Communities) הוא מושג שטבע בנדיקט אנדרסון בספרו בשם זה שיצא לאור ב-1983 ובמהדורה מורחבת ב-1991, בו דן בצמיחת רעיון הלאומיות והתפתחותו לתופעה עולמית.

המושג "קהילה מדומיינת" משמש את אנדרסון לתאר קבוצות אנשים גדולות, המאוחדות סביב רעיון מלכד אשר גורם להן לפעול כקהילה, למרות שבפועל הקשר והדמיון בין הפרטים המרכיבים אותן, וקבוצות פרטים בתוכן, מזעריים או לא קיימים כלל. תודעת הקהילה כה חזקה בקבוצות אלה, עד כי יש בכוחה להוציא את אנשיהן למלחמה בשדות קרב רחוקים ולמות למענן, כאילו היה מדובר בהגנה על ביתם הפרטי ומשפחתם.

לטענתו, לאום ומדינת לאום הם דוגמאות בנות ימינו לקהילות מדומיינות, אשר החליפו במהלך ההיסטוריה קהילות מדומיינות אחרות, כגון קהילות המאמינים הגדולות של הנצרות, האסלאם והבודהיזם.

קהילות קדומות (כמו בני הדתות הנ"ל) אלו היו מורכבות ממיליוני אנשים בני תרבויות שונות, דוברי שפות שונות, המלוכדות אך ורק סביב רעיון דתי ומערכת של כתבי קודש (הכתובים בדרך כלל בשפה זרה להם).

האומה, ובעיקר האומה המודרנית, על פי אנדרסון, היא ישות פוליטית המדומיינת כקהילה מוגבלת וריבונית. היא מדומיינת כקהילה, משום שגם חברי האומה הקטנה ביותר לעולם לא יוכלו להכיר או לפגוש את כל שאר החברים בה, ובכל זאת דימוי הקהילה המשותפת להם חי בתודעת כולם, גם באומות ששוררים בהן יחסי ניצול וחוסר שוויון.

היא מדומיינת כמוגבלת באופן טבעי, משום שלכל אומה גבולות סופיים, שמעבר להם שוכנות אומות אחרות, ואין לה שאיפות להפוך לאוניברסלית, כפי ששאפו בעבר הנצרות והאסלאם. היא מדומיינת כריבונית, משום שהרעיון הלאומי, ורעיון הריבונות, נולדו בתקופה שבה הנאורות והמהפכות שללו את הלגיטימיות של ממלכות הנשלטות על יד ישושלות "בשם האל", וביקשו להשתחרר מהן. ריבונות האומה היא הסמל והמכשיר של חרותה.

קפיטליזם הדפוס

אנדרסון מבקש בספרו למצוא הסברים לשינוי התודעתי שהביא לגיבוש הקהילות המדומיינות הלאומיות במקום אלו הדתיות. אחד המרכיבים המרכזיים בהסברו את התופעה, הוא התפתחות הדפוס במערכת הקפיטליסטית המוקדמת, או מה שהוא מכנה "קפיטליזם הדפוס" (print-capitalism), אשר שימש כ"נשא" של הפצת הרעיון הלאומי, הן בכך שהביא לגיבושן של שפות כתובות המאחדות ניבי דיבור שונים, והן ביצירת מצע של תודעת מציאות משותפת בקרב אוכלוסיות מפוזרות ומנותקות זו מזו.

דיון: הרעיון של אנדרסון שהגורם ליצירת אומה – קהילה הוא התלכדות סביב רעיון מתאים מאד להנחה המקובלת היום בחוגי האקדמיה. אבל כאשר הרעיון הזה חותר תחת הרעיון הציוני שיש עם יהודי, ותחת הרעיון שיש עם פלסטיני אני חולק עליו.

אני חולק על ראייתו בלאומיות תוצר של המודרניזם בלבד. אנדרסון מציג את תופעת האומה כרעיון מודרני בן 200 – 300 שנה. לפני – זה עמים לא היו עמים, לגירסתו. האנשים התלכדו עד לזמן החדש רק סביב רעיונות דתיים.

אם נלך לזמן העתיק נראה שהיו שם עמים, עם שפה שלהם, עם טריטוריה שלהם, עם תודעה היסטורית משלהם, תרבות ומנהגים משלהם. נכון, גם הייתה להם אמונה דתית שונה משל שכניהם. לדוגמה, היו אשורים שנלחמו בבבלים, פרסים שנלחמו בבבלים וביוונים. וגם אנחנו נלחמנו במואבים, בעמונים בפלישתים. כל אלו היו אומות עם מאפיינים נבדלים משכניהם.

גם בימי הביניים ובתקופת השלטון האבסולוטי היו עמים שמבחינה אתנית היו נבדלים משכניהם ונלחמו בהם עם כל המרכיבים שצוינו לעיל, והיו אומות בעלות ריבונות או בעלות שאיפה לריבונות גם אם החזיקו באותה דת של שכניהם.

מעניין לבחון את הנחותיו של אנדרסון ביחס לעם ישראל, ולתנועה הציונית.

מצד אחד זה נכון שהעם שלנו היה עם דתי עד למאה ה-19, והתנועה הציונית החלה לאחר שחלקים גדולים של בעם הפכו לחילוניים, ועבור קבוצות אלו הלאומיות הפכה "רעיון מלכד אשר גורם להן לפעול כקהילה". אבל צריך לשים לב שמתחילת ימיה של התנועה הציונית היה בה אגף דתי חזק. זה מלמד אותנו שהרעיון הלאומי היה מוטמע חזק ביהדות לאורך כל הדורות. עדות לכך אנו מוצאים בסידור התפילה (הקמת מלכות דוד, הקמת המקדש, חידוש הקורבנות), באמונה במשיח המצוייה אצל ריה"ל הרמב"ם וכל הפילסופים של ימי הביניים; גם בקבלה ובחסידות הרעיון של שיבת ציון בולט מאד. נוסיף לכך את ההיכרות של כל יהודי עם ההיסטוריה היהודית, עם שפת הקודש ונראה כי היו יסודות לאומיים ביהדות לאורך כל ההיסטורה היהודית, ולא רק ב-200 השנים האחרונות כפי שסבור אנדרסון.

ומה לגבי הפלשתינאים?

לגביהם חלק מהנחותיו של אנדרסון נכונות, הם באמת אומה שהומצאה במאה השנים האחרונות, אבל זה לא אומר שהם לא עם או אומה. יש להם כמה רעיונות מלכדים ההופכים אותם לאומה: אנחנו עם, מגיע לנו מדינה, אנחנו במאבק עם הציונות.

אמנם במשך מאות שנים הם היו חלק מהאימפריה והחליפות העותמנית, ולא גילו סימני תודעה לאומית, אבל זה נכון לגבי רוב העמים שבמרחב שלנו. הם החלו לחפש את זהותם הפוליטית, את "ההגדרה העצמית" שלהם, רק לאחר שלא מצאו את מקומם באף אחת מהמדינות השכנות, או באחד העמים השכנים שקמו לאחר מלחמת העולם הראשונה. רעיון ההגדרה העצמית שנוסח ע"י וילסון בזמן מלחה"ע הראשונה, נקלט ע"י כל העמים מאז, ועל בסיסו קמו עשר מדינות באירופה (רומניה, פולין וכו'), חדר גם לתודעתם. הם הלו להחזיק ברעיון שיש להם טריטוריה משותפת, מוסדות משותפים, שפה משותפת והיסטוריה משותפת. מה עוד דרוש להם כדי להפוך לאומה?

איתן קליש