הרצל ארקין בשואה/ חלק ד'

מדור הסטורי • 7/12/2017 כניסות

קורותי בשואה ד' / הרצל ארקין

גמרנו את המשמרת, נכנסתי למחנה. ראיתי לפני הולכים שני אנשים במדים חלקיים של הצבא הפולני, ואני שומע שהם מדברים ביניהם באידיש במבטא ליטאי. ניגשתי אליהם ושאלתים מאיפה הם. הם אמרו לי שהם מעיירה לא רחוקה מעיירת הולדתי.כמובן שהם שאלו מאיפה אני. הם היו מאוד מופתעים למצוא במחנה ריכוז מישהו מהאזור שלנו. כמו כן הם סיפרו לי שיחד איתם ישנם שני בחורים מהעיירה שלי. אחרי המסדר בערב שמעתי קול קורא לי: איפה פה הז'טלאי? ראיתי לפני יהודי בריא, לא נראה כמו איש מחנות ריכוז. דבר ראשון הוא שאל אותי מי אני וממתי אני במחנה. ואחר כך הוא שאל אותי האם ידוע לי מה עלה בגורל משפחתו. לדאבוני לא ידעתי להגיד לו שום דבר. לאחר מכן באתי איתו לצריף שלו, שם הוא הציג אותי בפני החברים שלו. שם גם פגשתי את הז'טלאי השני שנתן לי כיכר לחם. החבורה הזו של שבויים פולניים התחילו לנהל את המחנה. הם היו הטבחים, הם היו הקפואים וגם הלאגר אלטסטר היה מהם. הם לא היכו, היחס שלהם אל יתר האסירים היה יותר טוב ממה שהיינו רגילים אליו. בתקופה הקצרה של כחודש שהייתי יחד איתם לא סבלתי יותר מרעב, כולם במטבח הכירו אותי. יום יום אחרי ארוחת צהריים הייתי הולך למטבח, שם נתנו לי מרק סמיך מתחתית הסיר. כמובן שתמיד התחלקתי באוכל הזה עם חברי מרדכי.

באחד הימים בסוף קיץ 1944, בחודש אוגוסט, בהיותו בצריף (באותו שבוע עבדתי במשמרת שנייה), ציוו על כל מי שהיה במחנה לצאת למסדר. כמו כן העלו את כולם מהמכרות. אחד האסירים שהיה אתי במחנות מהתחלה מאז סמולנסק עבד במקרה באותו יום במשמרת יום. כשהוציאו את כל היהודים מהמכרה הוא הסתתר במכרה עד שהרוסים כבשו את האזור. הוא חזר לעיירת הולדתו. בדרך הוא עבר בז'טל ומסר לאמי דרישת שלום ממני.

באותו יום העמיסו את רובינו על רכבת ושוב עברנו מערבה. איני זוכר כמה זמן נסענו או יותר נכון שהינו בקרונות – יומיים או שלושה. לפנות ערב אחד הגענו למטהאוזן באוסטריה.

הטרנספורט שלנו היה מורכב מאסירים מויליצ'קה, אבל רוב היהודים היו מפלשוב. במטהאוזן שוב נפגשנו אני ומרדכי עם חברינו שנשארו בפלשוב. הטרספורט שלנו היה כנראה די גדול כי מלאנו את כל האפל-פלאץ (מגרש המסדרים).

בצד אחד של האפל-פלאץ הייתה מפקדת המחנה וממול היו המקלחות והקרמטוריום. החבורה שלנו השתדלה לדחות את כניסתנו למקלחות. רווח לנו מאוד כשראינו יהודים יוצאים מהמקלחות חיים.

נכנסנו למקלחות והתפשטנו. התחנה הראשונה הייתה תספורת. הורידו לנו את כל השערות מהראש, מבית השחי ומהמפשעה. בראש גילחו פס של שלושה או ארבעה סנטימטר ממרכז המצח עד העורף. עברנו את המקלחת. אחרי המקלחת רשמו אותנו וכל אחד קיבל מספר. מספרי היה 87320. משם עברנו לתחנה הבאה, שם קיבלנו בגדים מפוספסים. בצד שמאל על החזה היה בד לבן ועליו המספר של כל אחד. מעל למספר היה פס צהוב - סימן של יהודי. לפני המספר היה כתוב KLM ז"א – קונצנטרציונס לאגר מטהאוזן (מחנה ריכוז מטהאוזן). אחרי כל הסידורים סידרו אותנו בחמישיות והובילו אותנו לצריפים. וכך, כמו שהיינו מסודרים בחמישיות נכנסנו לצריף ריק שורה ליד שורה, קיבלנו פקודה הינזצן – לשבת. וכך, שבוע ימים ישנו צפופים בשורות בישיבה. לא הייתה אפשרות ללכת לשירותים, כי היה צריך לדרוך על אנשים.

כעבור כשבוע העבירו אותנו לצריף עם מיטות דו קומתיות. לכל עשרה אסירים נתנו מיטה דו קומתית – שניים ישנו מתחת למיטה, 4 אסירים על המיטה התחתונה ו- 4 אסירים על המיטה העליונה. התנאים במטהאוזן היו כל כך קשים שאני אפילו לא זוכר את מצב הרעב.

אחרי מספר ימים לשהותנו במטהאוזן לקחו אותנו לעבודה בשטיין-ברוך (מחצבה). הירידה למחצבה הייתה דרך שורת מדרגות. אנשים שספרו את מספר המדרגות אמרו שהיו שם כ- 130 מדרגות, וגובה כל מדרגה כ- 30 ס"מ. במחצבה כל אחד היה צריך לקחת אבן על הגב ולסחוב אותה למחנה.

אחרי שכל אחד לקח אבן, היינו מסתדרים בחמישיות. כמה גרמנים אנשי אס. אס. היו עוברים ובודקים האם לקחנו אבנים די כבדות. מי שלא לקח אבן די גדולה היה צריך לקחת אבן שהגרמני אמר לו לקחת. מהמחצבה לאורך כל הדרך למחנה היו מגדלי שמירה. באחד המגדלים ישב איש אס. אס. שהיה יורה באסירים מפגרים או כושלים תחת משא האבן.

כעבור שבוע או עשרה ימים העמיסו אותנו שוב על קרונות והעבירו אותנו למחנה עבודה ליד העיירה מלק. במלק שהינו בתוך אולם. באולם היו מסודרות מיטות דו קומתיות. כל אחד קיבל שמיכה דקה. היינו חייבים להתפשט לפני השינה ולא לישון בבגדים. הלבוש שלנו כלל כותונת, מכנסים, בגד קצר ומעיל ארוך לחורף. בבגדים האלו עברנו את החורף של שנת 44-45.

פעם בשבועיים ביום ראשון היה לנו יום מנוחה. ביום זה היינו הולכים לרחוץ את הפנים וחצי גוף. במקום לא היו מים חמים. כל שנות היותי במחנה לא צחצחתי שיניים. איני זוכר כמה פעמים התקלחתי במחנה מלק. זכורה לי רק פעם אחת שלקחו אותנו למקלחת ממש. זה היה בחורף. קודם כל סידרו קבוצה מהבלוק בתוך הבלוק בחמישיות, הורו לנו להתפשט לגמרי ולהשאיר את הבגדים של כל אחד מסודרים כפי שעמדנו בחמישיות. ערומים הובילו אותנו למקלחות, שם קיבלנו סבון, התקלחנו מהר. בצאתנו מהמקלחת קיבלנו כל חמישה אסירים מגבת קטנה ודקה להתנגב. כמובן שהמגבת הספיקה בקושי בשביל אחד בלבד.

שוב סידרו אותנו בחמישיות, חיכינו בחוץ בקור, רטובים עד שכולם יצאו. הובילו אותנו בחזרה לבלוק, כל אחד התלבש בבגדים שלו. כמובן שמספר מסויים של אסירים מתו מזה. במלק היה קרמטוריום, ומי שמת היו שורפים אותו. לקרמטוריום לא הייתה חסרה תעסוקה. הרבה מאוד אסירים לא החזיקו מעמד, בעיקר האסירים החדשים.

במלק קיבלנו אוכל פעמיים ביום. בבוקר היו מעירים אותנו בערך בשעה 4.00. כעבור כחצי שעה הסתדרנו בתור, כל אחד קיבל כ- 150 גרם לחם וקצת מים דלוחים, ספק קפה ספק תה. בצהריים בעבודה קיבלנו כחצי ליטר מרק. בערב כשחזרנו מהעבודה שוב קיבלנו קצת מים רתוחים דלוחים. היינו עובדים בקומנדה שלנו כמעט עד חושך. אז צעדנו לרכבת. עלינו לקרונות משא. כמובן שבקרונות לא היו ספסלים. הראשונים שנכנסו תפסו מקומות ליד הקירות, היתר שעמדו באמצע הקרון לא פעם נפלו אחד על השני, בעיקר כשהרכבת התחילה לזוז, או כשהיא עצרה.

למלק הגענו אני וחברי בערך בחודש ספטמבר. עוד היה קצת חם. אני וחברי היינו בבלוק 11, אולם אחד גדול במבנה בנוי. רוב אנשי המחנה עבדו בחציבת מנהרות בהר, כמה קילומטרים מהמחנה. בחלק זה היינו לא רק יהודים בלבד. היו שם אסירים שונים פליליים, פוליטיים והומוסקסואליים. היו לאומים שונים: צרפתים, הולנדים, גרמנים, פולנים, צ'כים, יוגוסלבים, יוונים, אוקראינים ורוסים. שומרי המחנה היו גרמנים מבוגרים מחיל האוויר הגרמני.

האנשים שעבדו בחציבת המנהרות עבדו בשלוש משמרות. ההשכמה הייתה בשעה 3 או 4 בבוקר, עוד בחושך, ב"אפל פלאץ" היינו מסתדרים בחמישיות לפי הקומנדות (פלוגות עבודה). לפי פקודה מיצן-אפ (הורדת הכובע) היינו צריכים להוריד את הכובע ולתת מכה עם הכובע על הברך. אוי ואבוי היה למי שהקדים או אחר להוריד את הכובע. ספרו אותנו לפי הקומנדות. היינו יוצאים מהשער בחמישיות. בשער עמדו גרמנים ושוב ספרו אותנו. ביציאה מהשער אחרי הספירה קיבלנו פקודה "איינהקן" (לשלב זרועות) עד הגיענו לרכבת, שם עלינו על קרונות משא ונסענו עד למקום העבודה.

אותי סידרו לקומנדו של 40 איש. אנחנו עבדנו מחוץ למכרה, עבדנו בעבודות בניה. הייתי יהודי יחידי בקומנדו. האחרים היו רובם רוסים ואוקראינים. זמן מסוים היו כמה יוגוסלבים וגם כמה פולנים. עם הרוסים הסתדרתי די טוב, גם עם היוגוסלבים הסתדרתי.

(המשך יבוא)