על מעורבות ואכפתיות וגם – הדור ממש לא הולך ופוחת
(אחת מאחרוני הלוחמים ב"שינוי")
על שתי המחשבות האלה אני רוצה לכתוב ולשתף אתכם.
הראשונה מדברת על מעורבותם של שני חברים ותיקים – אליהו להב ומשה גפני.
היינו שלושתנו בצוות ההגוי (זוכרים אותו עדין?) – ושלושתנו פרשנו בטרם נשלמה המלאכה. כל אחד בזמן אחר ומסיבותיו הוא. אך היום נדמה לי שבעצם שלושתנו פרשנו מאותה סיבה.
ולאחר שעברנו את "השינוי" ויצאנו לדרך, אליהו ומשה ממשיכים להיות מעורבים, חוקרים ומתעניינים בכל מה שקורה ברחבי הקבוץ ובכל מוסדותיו, ברמה כמעט יומיומית.
שואלים ומשוחחים, בודקים את הדברים מבפנים ובדעת הקהל, והעיקר מגיבים על כל עניין ודבר ומשתפים את המוסדות והציבור במחשבות ובפניות אל נושאי התפקידים.
אני לעומתם ממש התעייפתי ועובדת על עצמי להתנתק (חבל, אבל זו המציאות).
אני מאד מאד מעריכה את החברים שלמרות גילם, קשייהם השונים, המרחק שלהם ממרכז העשייה - הם כל כך פעילים ויודעים איך להעלות את הנושאים לדיון הציבורי ואולי (נקווה) - גם משפיעים על ההחלטות עצמן ועל כוון חיים שחלקנו היה רוצה לשמור.
ומה לגבי הדור הבא שאולי הולך ומשתבח? כאן אני רוצה לציין שבשנתיים האחרונות קמו לנו שתי רכזות ועדת תרבות צעירות, חמודות ופעלתניות – שאי אפשר שלא להתפעל ולהעריך מאד את פועלן.
כך הייתה לירון פולט, (יחד עם מיכאל מטה) שהתנדבה ראשונה, ולקחה על עצמה את תפקיד רכזת התרבות, ובכוח עצום ועבודה משותפת עם צעירים רבים, ארגנה שנת תרבות נפלאה,
וכך היא טלי אלון – בחורה "קטנה" – שהיא כל כך ג ד ו ל ה. העבירה לאחרונה קיץ שכולו פעילויות מגוונות ומאורגנות לעילא ולעילא, תוך התחשבות בשכבות השונות שלנו, הפעלה נפלאה של הצעירים והנעורים, דאגה לכל פרט, והכל ברוח טובה ובשמחה.
מי מאיתנו לא יודע עד כמה קשה לבצע את הפעילות התרבותית, ובוודאי בקנה-מידה כל כך גדול ובתדירות כה רבה, אבל מסתבר שיש לנו מי שכן יכול לעשות זאת – ובהצלחה רבה.
אם להגיד את דעתי, הן שעזרו לנו כ"קבוץ של פעם" – לעבור בקלות יחסית ובאווירה טובה לקבוץ האחר - "המתחדש".
אני מעריכה אתכן מאד מאד, ולך טלי – מי יתן שיהיה לך עוד המון כוח, ושתמשיכי לקבל המון עזרה ונכונות מהציבור. המשיכי לעשות גדולות!
