חוויות חיוביות ושיתופן

ספריית גזית • 13/3/2018 כניסות

 

12.03.2018 15:29

יהודית כץ  התראות במייל

"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי", כתבה הסופרת האמריקאית מריאן ויליאמסון בספרה "בחזרה לאהבה". "הפחד העמוק שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה מעל לכל שיעור". היא מספרת את מה שנשמע מעט מוזר בתחילה, אבל הגיוני כשמסתכלים על יום ממוצע בחייו של אדם. אנחנו מבטלים בקלות מחמאות שניתנות לנו, ומנסים לצמצם נוכחות במרחב כדי לא להאפיל על אחרים. "אין שום דבר נאור בצמצום האישיות שלנו כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון", טוענת ויליאמסון. "כאשר אנחנו נותנים לאור הפנימי שלנו לזרוח אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו".

 

מגיל צעיר אנחנו נזהרים שלא לשמוח מידי ליד אדם עצוב, ולא לספר על הצלחה למי שלא חווה אותה. אנחנו נוטים לחלוק יותר חוויות שליליות ולהתלונן מאשר לספר בעיניים נוצצות על משהו שמלהיב אותנו. אנחנו מקפידים שלא לפאר את שמנו או לקבל את הקרדיט המגיע לנו מחשש לתווית מתנשאת. לפעמים אנחנו אפילו חוששים שעצם אזכור דברים משמחים יביא עלינו ביש מזל. כשאלה הנחות היסוד שלנו מה הפלא שקשה לנו לשתף אחרים בשמחה ובהצלחות שלנו?

 

מי ששמח לבד שמח פחות

 

"שמחה היא הדבר היחיד שמוכפל כשחולקים בו", אמר פעם אלברט שווייצר, פילוסוף ורופא גרמני זוכה פרס נובל. מאז המחקר הזה, מחקרים רבים שפורסמו בשנים האחרונות מספרים על ההשפעה החיובית של תרגול הכרת תודה. כשאנו לוקחים יומן וכותבים בו את כל הדברים שבגינם אנחנו בני מזל, התוצאות עשויות להיות נפלאות. על פי מחקרים, היכולת שלנו להתחבר לאחרים משתפרת, אנחנו נעשים אמפתיים ואופטימיים יותר. אנחנו סובלים פחות מקנאה ורדיפה אחר חומריות ואפילו זוכים לבריאות איתנה.

 

מחקרם של נתניאל למברט ועמיתיו מאוניברסיטת ברמינגהאם הרחיב את הדיון ומצא ששיתוף בחוויות חיוביות יכול לחולל פלאים. למעבדה שלהם הוכנסו נבדקים שלוו בבני זוג או חברים קרובים והם חולקו לשתי קבוצות: קבוצה אחת הודרכה לכתוב על חוויות חיוביות, והאחרת על חוויות ניטרליות. לאחר משימת הכתיבה חולקה כל אחת מהקבוצות לעוד שתי קבוצות. חצי מהנבדקים התבקשו לחלוק את החוויות - החיוביות או הניטרליות - עם הפרטנרים שלהם, וחצי לא דיברו על כך. אלה ששיתפו את החוויות החיוביות שלהם נהנו מהעלייה הגדולה ביותר בשביעות הרצון. מעניין במיוחד לגלות שאלה שחלקו את שמחתם עם אחרים היו יותר מאושרים מאלה שרק כתבו לעצמם ביומן "היה לי אחלה יום".

 

החוקרים המסוקרנים המשיכו לחקור והתעניינו בהשפעה ארוכת הטווח של השיתוף בחוויות החיוביות. לשם כך אספו נבדקים וחילקו להם יומנים. הם התבקשו למלא אחת משתי המשימות הבאות: לכתוב על דברים נפלאים שהתרחשו היום או לכתוב את קורותיהם ללא הנחיה ממוקדת. לאחר מכן חילקו שוב החוקרים את קבוצות הנבדקים לשתיים: קבוצה אחת שיתפה בחוויותיה, החיוביות או הניטרליות, פעמיים בשבוע, והקבוצה האחרת שמרה את הכתוב ביומן לעצמה. התוצאות הוכיחו שוב כי שיתוף של שמחה מכפיל אותה.

[האזינו לפודקאסט שיעזור לכם לתרגל חיוביות ביומיום]

 

שלושה אירועים חיוביים על כל באסה

 

אם אשאל אתכם מה היחס בין אירועים חיוביים לשליליים בחייכם, ככל הנראה תאמרו לי מיד 1:1. זה נשמע הגיוני מאוד. על כל דבר נפלא מגיע דבר נפלא פחות. לכאורה זו דרך העולם. מסתבר שאתם בני מזל ומוצלחים הרבה יותר ממה שאתם חושבים. חוקרים גילו כי על כל אירוע לא נעים שקורה לנו, אנו נהנים משלושה דברים חיוביים. אתם ככל הנראה תעברו רצף של רמזורים ירוקים, תמצאו חניה, שהיא גם בחינם, אבל תיתקלו בתור ארוך מהרגיל כשתגיעו לקופה בסופר.

 

למה אנחנו לא שמים לב לכל הדברים הטובים שקורים לנו מדי רגע? אמרו שלום להביטואציה ולהטיית השליליות. הטיית השליליות היא הטיה קוגניטיבית שגורמת לנו לתת משקל רב לחוויות שליליות. אנחנו מנתחים אותן, הוגים בהן, מדברים עליהן וזוכרים אותן הרבה יותר מחוויות חיוביות. ההסבר השני לתשומת הלב לכל מה ששלילי הוא הביטואציה - מה שיקרה לכם כשתאזינו לתקתוקו של שעון שעות ארוכות. בתחילה תבחינו בכל תקתוק. הראש יזדקף והשמיעה תתחדד. לאחר אין-ספור תזכורות רעשניות כאלה, השעון ייעשה רעש לבן שאתם רגילים אליו ואפילו לא שמים לב שהוא שם. את העובדה שעברנו נסיעה בשלום, אכלנו אוכל טעים במיוחד, או חזרנו לאדם שאוהב אותנו אנחנו מתרגלים מדי יום. את הכישלונות שלנו למזלנו אנחנו חווים לעתים תכופות פחות, ולכן אנחנו לא מתרגלים אליהם ויותר שמים לב כשהם קורים. [קראו גם האופן שבו תוכלו להפוך את השגרה היומית שלכם למעניינת]

 

גם מתחלק וגם מוכפל בו-זמנית

 

לאושר תכונות רבות ומופלאות. על פי המחקר הבא הוא גם מסוגל להתפשט ולעבור בין שלושה מעגלי חברות. ניקולס כריסטקיס ועמיתיו רצו להעריך את ההשפעה של אושר בין חברים. לשם כך הם עקבו אחרי 4,739 אנשים בין השנים 1983 ועד 2003 וביקשו מהם למלא שאלוני דיווח עצמי על אושר. לאחר מכן הם מיפו את החברים, הידידים והמכרים הרחוקים שלהם על ידי תשאול וגם הצצה ברשימת החברים שלהם. לאחר סיום יצירת המפות החברתיות הללו גילו החוקרים דבר מעניין. כשנורה של אושר נדלקת באדם אחד, היא עשויה להשפיע על חברים בשלוש דרגות הפרדה. כלומר, אם היה לי יום נפלא, זה ישפיע לא רק על החברים שלי, אלא גם על החברים שלהם, וגם על החברים של החברים שלהם. אנשים שהקיפו את עצמם באנשים חיוביים היו בעלי סיכויים גבוהים יותר לזהור מאושר. עוד הגדילו החוקרים ויצרו משוואה שלפיה חבר מאושר במרחק קילומטר וחצי מגדיל את הסיכוי לאושר ב-25%.

 

 

עכשיו תשאלו מה הקשר בין האושר שלי לאנשים אחרים, ולמה למען השם זה שאגיד "היה לי אחלה יום" יעשה אותי או אותם מאושרים יותר? התשובה לכך נעוצה בכל טקסט שרציתם לשנן, ובכל רשימת מכולת שרציתם לזכור. כשאנו חולקים אירוע חיובי עם חברים ומשפחה, אנחנו בעצם חווים אותו מחדש. אנחנו מקבלים מקצת החוויה וההתרגשות, מרגישים ברי מזל, ומתמלאים הכרת תודה. האירוע החיובי מודגש ונצרב טוב יותר בזיכרון. הפסיכולוגיה קוראת לחוויה מחדש מהסוג הזה "Capitalisation", או בתרגום חופשי - הדגשה. 

 

הדגשת אושר היא עניין קצת טריקי. היא מאפשרת לכם לחוות חוויות חיוביות בעוצמה עזה יותר וליהנות מהן זמן רב יותר, אך היא תלויה באדם שמקשיב לכם. אם הוא מגיב באהדה למה שמרגש אתכם, תטפסו לעננים. אם הוא מבטל את התלהבותכם אני מניחה שתקפידו מעתה והלאה שלא לספר לו דבר. שלי גייבל מאוניברסיטת קליפורניה גילתה שהתגובה שלנו לאירועים משמחים של אחרים תקבע אם מערכת היחסים שלנו תהיה יציבה, בריאה וארוכת טווח. כדי להיות מאושרים ולחוות שוב ושוב את רגעי האושר בחייכם עליכם לעשות שני דברים; לשתף יותר בחוויות חיוביות שקורות לכם, ולהיות מאזינים טובים יותר לאחרים שמספרים על חוויותיהם. כך תפתחו מרחב שבו ניתן לדבר על הצלחות מבלי להתנצל, מותר לשמוח, ורצוי להשאיר את השיפוטיות בחוץ.

 

יהודית כץ עוסקת בפסיכולוגיה חיובית.



בלי וירוסים. www.avast.com