שיויון וחרות - הילכו יחדיו?

מדור הסטורי • 12/2/2018 כניסות

מדוע "חרות" ו"שיוויון" היו ערכים מנוגדים בקיבוץ הישן?

(תגובה לרשימתו של גדעון שפירא,"שיוויון ערך האדם אינו המצאה קיבוצית" (זמן ירוק, 25.2.2016).

אהבתי מאד את רשימתו של גדעון שפירא, הטוען ברשימתו שאין ניגוד הכרחי בין שני הערכים הללו בצורת החיים הקיבוצית, בניגוד למקובל לחשוב. גדעון מסביר כי הניגוד שנוצר בפועל בין ערכים אלו בקיבוץ, נבע מהקרבת האינטרס של היחיד (המימוש העצמי) למען "הכלל", ורצון "להאחדה" ("מיהו ומהו אותו "כלל" שכפו עלינו? [...] דווקא באידיאולוגיה הקיבוצית השיוויון הפך מהזכות לחרות למכשיר "האחדה" בין אנשים, באמתלה שההבדלים ביניהם פוגעים בחברה, ובכך התנשא הארגון מעל האדם").

ואכן דוגמאות להפרעה להתפתחות היחיד בקיבוץ הישן, במיוחד בעשורים הראשונים, לא חסרות.

אני רציתי להביא לגדעון תנא דמסייע בדמותו של א"ד גורדון, אשר חזה את הבעייתיות הזו כבר בתחילת המאה הקודמת, כאשר נוסדו הקיבוצים הראשונים, וכך הוא כותב כאשר הוא נתבקש להתוות עקרונות להתיישבות שיתופית:

"יסוד היסודות של החיים האנושיים, שיהיה האדם חי את כל עצמו [...] מה שמבוקש פה הוא לא הגברת כוח הכלל על חשבון הפרט עד לידי שעבוד הפרט לכלל, כי אם התאמה עליונה, שלא תושג בטשטוש האישיות של הפרט ובהמעטת הדמותה, כי אם להיפך, בהגברת כוחה, הכרתה העליונה וחירותה העליונה של האישיות הפרטית."

גורדון מתייחס גם לתרומה של הפרט לכלל, וטוען כי הפרט צריך להיות חדור בשאיפה לתרום לכלל, אך אין זה צריך לבוא על ידי צמצומה והאחדתה של אישיותו של הפרט, והוא מתייחס גם לשוויון ערך האדם באותה רשימה:

"מכאן – מתוך אותה עמדה של התחדשות החיים [...] השיוויון המבוקש בין החברים [...] אם יש לחבר האפשרות להביא לידי גילוי כל עצמותו, לברוא את חייו ועולמו על-פי דרכו, הרי זה שוויון גמור[...]"

ואשר להאחדה ידועים דבריו של גורדון במכתבו לאנשי דגניה. גורדון מדגיש כי יש לשמור על ייחודיותו של הפרט בתוך הקבוצה: "אם בקבוצה אתם רוצים או באיזו צורה שהיא, אל תראו בצורה מין חבית, שאתם נכבשים בה, נתמכים איש ברעהו כדגים מלוחים, ובזה אתם מסודרים יפה. בני אדם אינם דגים מלוחים ואין לסדרם בחבית סידור של קיימא. בני אדם יש בהם תנועה וחיים ועולם מלא. הכניסו לתוך הצורה את החיים והעולם, יותר נכון, פלשו את הצורה לכל ספירות החיים, ולכל העולמות, אז תתקיים הצורה כהתקיים החיים והעולם."

איתן