האם הנשים נכחו במעמד הר סיני?
בפרשת יתרו מסופר לנו על מעמד מכונן ונשגב, מתן תורה בהר-סיני, או לפחות מתן עשרת הדיברות. ואכן מתן יסודות לחוקה תוך כדי התגלות אלוהים הוא מאורע מכונן בתהליך גיבוש העם, והחוקה שניתנה שם אמורה היתה ללוות את העם כבר בכניסתו לארץ היעודה, ולעזור לו לבנות חברה מתוקנת. צר לי לקלקל את תחושת השגב וההוד אבל אני מוכרח לשאול איפה והאם היו שם נשים?
לחלק מפרשני ימי הביניים, היה ברור שאכן גם הנשים וגם הטף נכחו במעמד הר סיני. למשל, ראב"ע אשר מסתמך על הברית בפרשת "ניצבים", דברים כ"ט. אבל בפרשת ניצבים זהו מעמד אחר– שיצר את "ברית חורב", והוא לקוח מספר אחר בחומש, השייך למקור הדויטרונומיסטי המאוחר, ובו באמת נזכרו הנשים במפורש, ונשוב אליו בהמשך.
בפרקנו הן לא נזכרות, ובתיאור המקביל של מעמד ברית סיני, בדברים, פרק ה', שוב נשכחו הנשים. רש"י המסתמך על המדרשים של חז"ל, גורס כי בפסוק : "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל"(פרק כ, פס' ד) הכוונה ב"בני יעקב" היא לנשים. מה הסימוכין לכך? על פניו הרעיון או התוספת האלה, רק מוכיחים כי כבר חז"ל ואחריהם פרשני ימה"ב חשו בחסרונן של הנשים בטכסט הזה.
בפרקנו יש כמה הוכחות שכל המעמד כוון רק לגברים, למשל ההוראה: "היו נכונים לשלשה ימים, אל תגשו אל אשה" (שם, י"ט, ט"ז). לחזקוני, פרשן מימי הביניים ברור שלא רק הצו להתרחק מאשה מכוון לגברים, אלא גם הביטוי "היו נכונים" כוון רק לגברים.
אם ניכנס לטקסט עצמו של עשרת הדיברות נשתכנע ביתר שאת שהנשים לא היו שם.
א. כל הפניות לנמעני הברית באות בלשון זכר, גוף שני: "לא תעשה לך","לא תגנוב", "זכור" וכו' (בפרשת "ניצבים" מתואר טקס כריתת ברית הכולל את הנשים, ושם הפנייה היא בגוף שני רבים...).
ב. אולי זה קצת קטנוני מצדי, אבל אני שמתי לב שבין אלו ששובתים בשבת לא מוזכרת האשה. גם לא בנוסח השני של הדיברות בספר דברים.
ג. הדיבר העשירי מוכיח בבירור שהדיברות נאמרו לגברים, כי מה אשה תעשה עם הוראה כזו: "לא תחמוד בית רעך, לא תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך"? האשה קיבלה כאן "מקום כבוד" בין פריטי רכוש הגבר – בין הבית לעבד, ברצף אחד עם השור והחמור. למעשה היא הורדה לדרגת רכוש של הגבר.
אין מקריות במקרא שעבר לא מעט עריכות, וברור שמחבר התיאור של מעמד ברית סיני לא כלל את הנשים בכוונה תחילה, כלומר בהתאם לתפיסתו את מעמד האשה. להשערתי רק גוף הגברים הלוחמים נחשבו בחלקים של המקרא כאזרחים ממש, וראה המושג "איש ישראל" המופיע הרבה בספר יהושע ושופטים.
אבל צריך לזכור שבמקרא יש הרבה קולות, ואין רק הקול השוביניסטי. בפרשת "ניצבים" שבספר דברים ישנו תיאור אחר לגמרי של ברית שה' כורת עם העם, והפעם באמת כל העם שותף: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, ושוטריכם – כל איש ישראל. טפכם, נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך, מחוטב עציך עד שואב מימך. לעברך בברית ה' אלוהיך ובאלתו אשר ה' אלוהיך כורת עמך היום" (דברים, כ"ט, ט-י"א). נשים לב כי בפרשה זו מדבר הדובר אל הנוכחים בגוף שני רבים, בעוד שבמעמד סיני הוא מדבר בגוף שני יחד, וזה לא מקרה. ספר דברים משנה לטובה את היחס לנשים בשורה שלמה של נושאים.
המסר "המנחם" בשבילנו העולה מהאפולוגטיקה של חז"ל ופרשני ימי הביניים בנושא זה, הוא שאנחנו יכולים לראות כי לאחר הרובד הפונדמנטליסטי המקראי, המצוי בסיפור מעמד הר סיני שבשמות, המדיר את הנשים מעדת ישראל, ישנה התפתחות והכרה בחשיבותן של הנשים כחלק מהעם. התפתחות זו מתחילה כבר במקרא, בספר דברים, עוברת לחז"ל ולפרשני ימי הביניים.
לעומת זאת ראיית הנשים כחלק שווה זכויות מהעם, עדיין נתקלה בראשית המאה העשרים בהתנגדות ממושכת ותקיפה של החרדים (ובראשם הרב קוק) להשתתפותן בבחירות למוסדות הישוב .