סיפור מהחיים

שונות • 17/1/2018 כניסות

האם יש גבולות לידידות?

(סיפור מהחיים)

 

חומי הוא בן- כיתתי. כינינו אותו חומי בגלל גוון עורו השחמחם. הוא היה ילד יפה, עם שער שתני, ספורטאי מלידה, תמיד עם חיוך על הפנים, ומוכן למעשי קונדס. חומי ואני הלכנו יחד לביה"ס הקיבוצי הקטן, מכיתה א' ועד כיתה י"ב. למדנו ביחד, ישנו ביחד באותו חדר בבית הילדים, שיחקנו ביחד, אכלנו ביחד, ובילינו ביחד. למעשה, בשנים מסויימות, למעט 3 שעות ביממה בדירת ההורים, היינו כל הזמן ביחד.

חומי היה דמות יוצאת דופן בין ידידי, וגם קשרי איתו שנמשכו עשרות שנים, הם יוצאי דופן ככל הידוע לי. רציתי לספר לכם את סיפורנו.

 היינו ילדים שחיו בחינוך המשותף הקיבוצי, וכבר אז, מהכיתות הנמוכות ביותר היה ברור שחומי הוא "מלך הכתה", המלך שלנו. הוא גילם את הדמות של מלך במשחקים שלנו. כולם ביקשו את ידידותו, וגם נשמעו לו. ב"השתוללויות"  הלילה, שבלינה המשותפת היו נערכות מפעם לפעם, והמבוגרים לא ידעו עליהם דבר, הוא היה המלך המוצהר, המנהיג.

קצת קשה להבין כיצד ילד נהפך ל"מלך". אני חושב שהוא הגיע כבר מן הגן לכיתה, כמין "מלך" עם חבורת מעריצים. הוא לא היה הבן הכי חזק בכיתה, (אבל היה בין החזקים). הוא היה ספורטאי מעולה. הוא היה ילד יפה, בעל עור זהב שחום, ותלתלים חומים. הוא לא היה תלמיד מצטיין, אבל היה תלמיד טוב. היו לו הרבה בטחון עצמי והוא ידע לגרום לילדים לאהוב אותו.

הייתה לו כריזמה, אותו דבר שכה קשה להגדירו. הילדים הלכו אחר יוזמותיו, וגם אהבו אותו. אחיו הבכור, שהיה מבוגר ממנו ב-5 שנים היה המדריך שלנו, במשך 3 שנים, מכיתה ה' ועד כיתה ז', וגם זה חיזק את מעמדו של חומי.

הוריו אהבו אותו מאד. הוא היה בן הזקונים שלהם. יום אחד אבי סיפר לי כי בשעת ההשכבה (ב-8.30 בערב ההורים היו באים לבית הילדים ומשכיבים אותנו), הוא ראה את חומי נותן סטירה לאביו. אני צחקתי מהסיפור, אבל אבי אמר כי בעיניו זה דבר חמור, כי לילד הזה אין קווים אדומים.

בכיתה ח' עברתי לגור עם חומי (ועם עוד ילד) באותו חדר. קשרינו התהדקו, הפכנו לידידים של ממש. היינו מבלים שעות ביחד, בהכנת שיעור בית, בדיבורים ובמשחקים. לאחר זמן, עברנו לשבת בכיתה באותו שולחן.

יום אחד, המורה למתמטיקה, עבר בין השולחנות שלנו בתחילת השיעור וביקש שנראה לו את המחברות עם שיעורי הבית. כשהוא הגיע אלי רציתי להושיט לו את המחברת שלי אך גיליתי שהיא נעלמה ממגרתי. אמרתי למורה שעשיתי את שיעורי הבית אבל אני לא יודע איפה המחברת. המורה לעג לי וכינה אותי "שקרן". היה לי מאד לא נעים. המורה המשיך בדרכו לשולחנות הבאים, ואז חומי מושיט לי את מחברתי בחיוך רחב על פניו, ואומר לי: "תודה, הראיתי למורה את המחברת שלך."

המקרה הזה די הדהים אותי והטריד אותי. סיפרתי עליו לאמי. אמי אמרה לי: "זה אינו מקרה של מה בכך. זה מלמד על אופי, על שחיתות פנימית עמוקה. תתרחק מהילד הזה".

לא הקשבתי לה. אבל כעבור זמן קצר, קרה מקרה דומה. אני וחומי שיחקנו בסייף עם זוג מגבים, ואחד מהם נשבר. ממש באותו רגע תפסה אותנו המטפלת של בית הילדים. היא התחילה להמטיר עלינו "אש וגופרית" : "איך אנחנו מזלזלים ברכוש הקיבוץ וכו' וכו'".

במבוכתי הסתכלתי ימינה ושמאלה ואז ראיתי שאני עומד לבדי מול המטפלת הכועסת . חומי נעלם והשאיר אותי לבד במערכה.

שוב התפלאתי מאד על התנהגותו וסיפרתי לאמי על מה שקרה. היא אמרה לי שוב: "הבחור הזה יהיה פושע, תתרחק ממנו".

אבל אני אהבתי אותו ולא הייתי מוכן להתרחק ממנו. המשכנו לגור באותו חדר, ושום דבר לא יכול היה לסדוק את ידידותנו.

בשנים הבאות יוקרתו של חומי עלתה מאד בכיתתנו וגם בקיבוץ. חומי הפך לכדורסלן מצטיין. כבר בכיתה י' הוא שיחק עם הקבוצה של הבוגרים בליגה הלאומית. הוא היה הראשון בכיתתנו שהייתה לו חברה של ממש. הוא היה מדריך בתנועה של כיתה צעירה. אני חושב שממש הערצתי אותו באותן שנים.

סיימנו את כיתה י"ב והלכנו לצבא. חומי הלך לצנחנים ואני הלכתי לשריון. חומי היה לקצין ואני הייתי לסמל. פעם אחת פגשתי במקרה, ליד השק"ם, בחור שהיה עם חומי בקורס קצינים. להפתעתי הבחור הזה במקום להלל את חומי, סיפר שחומי גונב בעיקר מהשק"ם בקנה מידה גדול. אמנם הוא מחלק את הרוב בין החבר'ה, אבל לדעתו, הצורה הזו שבה הוא עושה את זה, וההיקף, מלמדות על פגם רציני באופיו. אני ניסיתי לשכוח את הסיפור הזה...

לאחר שנתיים וחצי חזרנו לקיבוץ. קשרי עם חומי התהדקו מחדש. חומי נהייה תוך זמן קצר למרכז ענף גידולי השדה. בערבים הוא הדריך את בני חברת הנוער ושיחק בנבחרת כדורסל בליגה הלאומית. כעבור שנה הוא התחתן עם בתו של אחד ממנהיגי התנועה. ואז, באופן מפתיע חומי הודיע על עזיבה. הוא הסביר לי שהוא רוצה לעשות את המיליון הראשון שלו לפני גיל 25. לא ניסיתי לעצור אותו. חשבתי שאכן חומי נועד לגדולות, ולא צריך להיתקע בקיבוץ.

בשנה שבאה אחר-כך, חומי שלח ידו בכל עיסוק אפשרי. הוא רכש קטפות כותנה שאספו את הכותנה מהשדות. האחראים מקיבוצנו על גידולי השדה נתנו לו לאסוף כותנה משדותינו. חומי ניסה לעשות עסקים עם הקיבוץ שלנו, למרות הזהרות שרצוי להפריד בין הקיבוץ לבין העסקים שלו . הוא רכש כמויות גדולות של מלט, מהעולם התחתון, (היה אז משבר של מלט בארץ), וקיבוצנו הפך אותו לספק המלט של הקיבוץ. לאחר שנתיים הסתבר כי באותה תקופה הגזבר של הקיבוץ נתן לחומי ערבויות של מאות אלפי שקלים, לפתיחת מפעל לתיקים. פרצה שערוריה בקיבוץ, שבעקבותיה הגזבר נאלץ להתפטר, ולא היה זה רחוק שכל המזכירות תתפטר.

מכל מקום, בסופה של אותה שנה חומי באמת הגיע למיליון הראשון שלו, זכה בראיון גדול  ב"לאשה", אבל גם איבד את אשתו, שהתגרשה ממנו. הוא לא הסביר לי למה היא נטשה אותו. לימים היא סיפרה לי כי חומי השתנה באותה שנה, ועלה על דרך שהובילה אותו לבסוף אל הפשע. לדבריה, בדרך למיליון, הוא החל לאבד את הקווים האדומים.

אותו מפעל שהזכרתי מקודם הביא לנפילתו. באורח אירוני דווקא המפעל שבעזרתו קיווה חומי שהוא יעלה על דרך הישר בעסקים, ויזנח את העסקים המפוקפקים (שרק על חלקם ידעתי), גרם לו לפשיטת רגל. חומי גוייס לתקופה ארוכה למילואים בתקופת מלחמת יום-הכיפורים, והמפעל שלו שרק החל את דרכו, התמוטט.

התברר שחומי חייב הרבה כספים לאנשים שונים (כולל העולם התחתון). הדרך של חומי לגייס כספים הייתה לפנות לעשרות ידידיו ולבקש מהם שיעזרו לו. כאן התגלו שוב הכריזמה שלו, האהבה שהאנשים רחשו לו, וחוסר המצפון שלו. ידידיו שהיו רובם ככולם אנשים צעירים בתחילת דרכם, נתנו לו פעמים רבות את כל חסכונותיהם. חומי הבטיח להם שהוא יחזיר להם בקרוב את כספם (דבר שלא קרה), ובכל זאת קשה לי להבין איך כולם פתחו לפניו את ארנקינו בנדיבות כזו.

בתקופה זו התחלתי להתרחק ממנו. אמנם היו לי יסורי מצפון, "איך זה אני עוזב חבר בזמן של משבר", אבל כל האמון שלי בו התפוגג. הבנתי שיש לי פה עסק עם רמאי, שאין להאמין לסיפוריו. לעומתי שני ידידים שלו – אהוד ויפתח- מהכתה שלנו נשארו נאמנים לו.

כמובן, שכל ההלוואות הקטנות מידידיו  לא הספיקו לכיסוי חובותיו. ואז חומי החל לפזר צ'קים ללא כיסוי ברחבי הארץ. בשלב הזה הוא כבר החל לרדת מהפסים, לחיות בבזבזנות, לבלות בבתי מלון באילת, כאומר: "אחרי המבול". לא עבר זמן רב עד שהמשטרה עלתה עליו, ושמה אותו מאחורי סורג ובריח.

השופט פסק כי עד למשפטו הוא יכול להיות במעצר בית, בקיבוצנו, בתנאי שיימצא חבר  שיסכים לארחו בביתו. הוריו ואחיו לא הסכימו לארחו בביתם. להפתעתי יפתח בן כיתתנו הסכים לקבלו בדירתו. דירתו הייתה דירת חדר אחד, עם מרפסת פתוחה ושרותים במרפסת. מעצר בית פירושו היה שאסור לחומי להסתובב מחוץ לדירה, אסור לו ללכת לחדר-אוכל, לכל-בו, או לדירת הוריו. כלומר, הוא היה חייב לשהות בדירתו הקטנה של יפתח 24 שעות ביממה.

במפגש של המחזור, חומי תיאר לנו את החיים בבית המעצר. את ההתעללויות שהוא עובר שם מידי הפושעים, שחלקם נשלחו ע"י העולם התחתון להציק לו. קצת ריחמתי עליו, אך לא הייתי מסוגל להקריב את עצמי בשבילו כמו גדעון.

כבר אמרתי כי חומי היה בעל יכולת להקסים אנשים, וכך קרה שהשופט שחרר אותו ללא מאסר. אבל חומי הפך ל"פרסונה נון גרטה" בקיבוץ ואצל חבריו. חומי המשיך להסתבך בעסקים בלתי-כשרים, עד שחובותיו אילצו אותו לברוח מן הארץ.

הוא עבר לחיות בשבדיה וגם שם הוא המשיך לרמות אנשים. מדי פעם יפתח ואהוד ביקרו בוילה שלו. הם סיפרו לי על היכולת המופלאה שלו לגרום לאנשים שיאהבו אותו, ויסלחו לו על תרמיותיו כלפיהם. אהוד כבר לא גר בקיבוץ באותה עת, אלא באחד המושבים. הוא נהייה לחקלאי מצליח שרבים באים ללמוד ממנו. הוא סיפר לי כי למרות הצעות מפתות של חומי, הוא הקפיד לא להיות מעורב בעסקיו של חומי.

אהוד ידע גם לספר דברים טובים על חומי: "חומי היה לפעמים חבר טוב. פעם פקדו את המושב שלי סידרה של מכות טבע, שפגעו קשות בגידולי החקלאות שלי. הייתי במצב כלכלי קשה והייתי צריך להחזיר חובות. חומי שמע על-כך, ו"דרש" ממני לקבל ממנו מענק בגובה של עשרות אלפי שקלים. אני סירבתי. כעבור שבועיים נחת בחצרי העורך דין שלו, עם צ'ק על עשרות אלפי שקלים. באותה תקופה חומי התעשר מאד כסוחר נשק מצליח. היה מזמין את אהוד ויפתח  לבקר אותו בוילה שלו.

כאמור חומי הפך לסוחר נשק מצליח, והתחתן עם בתו היפה של סוחר נשק יהודי שבדי. הוא תרם הרבה כסף לבית הסעודי של הקיבוץ . מאז התרומה, הוא התחיל להסתובב בחצר הקיבוץ בעת ביקוריו, וחברי הקיבוץ החלו להתקרב אליו מחדש, מי פחות מי יותר. אני המשכתי להתרחק ממנו. הוא הסדיר את כל חובותיו לקיבוץ ולאנשים נוספים בארץ. הוא קיבל על עצמו להיות הספונסר של קבוצת צמרת בליגה הלאומית בכדורגל. נראה היה שחומי שיקם את עצמו, וחלומו הגדול להיות מולטי-מיליונר מכובד הולך ומתגשם. למרות כל הזוהר שאפף אותו בתקופה זו, אני הקפדתי להתרחק ממנו.

אך חומי כמו חומי. לא היו לו קווים אדומים, ובמסחר בנשק יש תמיד פיתוי לעבור את הקווים האדומים. חומי סחר בנשק ובטכנולוגיות של ייצור נשק השמדה קטלני, עם אויבי ישראל. יום אחד חומי נעצר ע"י משטרת ישראל ולאחר משפט מתוקשר הושלך לכלא לשנים ארוכות.

חומי, הכחיש את כל ההאשמות נגדו, כאשר הוא מתייצב מול התקשורת ומאשים את מאשימיו בחוסר יושר ובמזימה נגדו.

חומי נידון לשנות מאסר רבות בגין ריגול חמור. כל ערעוריו נדחו. לאחר עשר שנים הוא ביקש להשתחרר בגין התנהגות טובה. ה"מוסד" התנגד והוא עדיין יושב בכלא. גם מהכלא הוא המשיך במעשי המרמה שלו. הוא רוקן את אשתו ובתו המאומצת מכל נכסיהן. העובדה שבזכות אשה זו וכספו של אביה הוא בנה את האימפריה שלו, לא עצרה אותו. כנקמה אשתו הרחיקה את בנו ממנו.

אני כבר כמעט שכחתי אותו, אבל יום אחד בשיחה עם אהוד הסתבר לי שאהוד מקפיד לבקר את חומי מדי חודש. שאלתי אותו על מה אתם מדברים? אהוד אמר לי "הוא מספר לי איזה עוול עשו לו "המוסד", ומערכת המשפט הישראלית. אני יודע שכל דבריו הם שקרים, אך אינני מנסה לסתור אותם. אשתי וילדי אינם מבינים מדוע אני מטריח עצמי לבקרו בבית הכלא שלו, מרחק של מאות קילומטר, מביתי שבצפון."


 אחרי השיחה הזו היו לי יסורי מצפון כיצד האם נהגתי נכון כאשר החלטתי לנתק אתו כל קשר.