קיבוץ גזית

"סדר" בקיבוץ של שנות החמישים

מצאתי אתמול בפייסבוק את הכתבה הקצרה הבאה: "כבת גבעת חיים מאוחד זכורים לילות בסדר ב"אולם הפועל" מיכל אפרת הציירת ציירה תפאורה על גבי בדי יוטה שעליהם ציורו מלכות מצרים, על הבמה עמדה מקהלת הילדים, ומקהלת הנוער. כמו כן כמובן תזמורת משותפת לנגנים הוותיקים ולנגנים מה"חטיבה" (נערים ונערות מכיתה ז' – י"ב), שניגנו במשותף. השירים והמסכת היו רובם לפי המתכונת של יהודה שרת. הזכרונות שלי הם מאמצע שנות ה-50. בכל שנה התרגשתי לקראת החג".

עדנה כרמון

את הפסח בקיבוץ מאד אהבתי כשהייתי ילד. אולי בגלל שזאת הייתה פעילות משותפת לילדים ולמבוגרים. אולי בגלל השירים היפים שהושרו מפי מאות גרונות, אולי בגלל המסכת והמקהלה – מי יודע.

מאורעות הפסח התחילו בכך שלקראת ליל הסדר היינו מקבלים סנדלים חדשים מהסנדלריה של הקיבוץ. הסנדלים היו מבהיקים כי הם היו חדשים, והיה להם ריח של עור שמאד אהבתי.

ב"הקמת" אחה"צ של ערב הפסח היו מלבישים אותנו בחולצות לבנות, מכנסיים חדשות, (ובערב הסדר כל הקיבוץ לבש חולצות לבנות). אח"כ לפני השקיעה היינו יורדים לאחד השדות הסמוכים לקיבוץ, ומקיימים את טכס העומר. מאד אהבנו לראות חברינו וביניהם הורינו מפגינים יכולת וירטואוזית בקציר בחרמש (אחרי עשרות שנים של אימון). דווקא המסתורין שבטכס, העובדה שלא הבנו אותו בדיוק עשתה אותו מושך ומענין.

בערב הסדר התכנסו מאות אנשים לאולם ספורט ענקי שנקרא "אולם הפועל", ושם נערך הסדר. באחג הבלוגים תיארה אשה שהתחנכה בקיבוץ, את הסדר הקיבוצי כסיוט. אני אף פעם לא סבלתי מרעב בסדר. אולי בקיבוצנו השכילו לעשות את הארוחה סמוך לתחילת הסדר, וגם לא זכור לי שסבלתי מצפיפות. אהבתי את הישיבה עם כל המשפחה המורחבת סביב שולחן ארוך.

החוויה החזקה היו השירים היפים של הסדר. הם היו יפים וחווייתיים דווקא משום שלא הבנתי אותם עד הסוף: "קרב יום קרב יום אשר הוא לא יום ולא ליילה"; "ליל ליל ליל שימורים הוא; "והיא שעמדה לאבותינו ולנו"; שירים אלו ועוד שירים רבים, כולל שירי אביב הילכו עלי קסם למרות או בגלל שלא הבנתי אותם עד הסוף. כשגדלתי מעט וקולי התחלף שרתי במקהלת הקיבוץ, וגם זאת הייתה חוויה – לשיר עם עשרות חברים את "קומו טועי מדבר". כמובן שנהניתי גם מההופעות, מהריקודים ואפילו מחד גדיא.

כשגדלתי עוד קצת הבנתי את הקשר בין החג לבין תחייתו של עמנו, ודווקא ההגדה הקיבוצית מבליטה את הקשר הזה.

בסיכום, אני חושב שהסדר הקיבוצי הוא יצירה ייחודית של התנועה הקיבוצית, שחידשה חגים רבים בתרבות הישראלית החילונית ואין לו מה להתבייש מול הסדר המסורתי, אבל כדי ליהנות ממנו צריך רמה מסויימת של הזדהות עם החיים בקיבוץ ועם הקיבוץ כרעיון.

איתן קליש