הגן שלנו / שיחה עם ע. אבידוב לקראת ט"ו בשבט

מדור הסטורי • 9/3/2018 כניסות

גן הנוי בגזית/ שיחה עם עמנואל אבידוב

גן הנוי בגזית הוא פרי של הרבה מאמץ פיזי, ולא פחות מאמץ מחשבתי, הקפדה ושמירה על הקיים.

הנטיעות החלו ב-1951, לפי תוכנית של אדריכל מעולה: משרד סגל, חיפה.

התפתחותו של הישוב הכתיבה שינויים בתוכנית הגן הקיים מראשיתו, ובכל זאת אנו עדים לקווים יפהפיים של שדירה כפולה של זיתים שניטעו באזור האחורי של הספריה היום, והמשכה דרך המרחב בין החלון הגדול האחורי של חה"א ועד לצד הצפוני של בית התינוקות.

היום רואים אי אלה שרידים של אותם עצים דרכם ניתן לשחזר את הנטיעה הבתולית דאז.

דבר מעניין הם הזיתים הבודדים הקיימים בחצרנו עד היום. אלה הם שרידים בני 60 שנה, שהיו נטועים בקו נאה ואסתטי ביותר. "השורדים" האלה הם אקסמפלרים יפים בעלי צורות אופייניות לסוג זה של עצים, עם שורשים שמתחילים בחלקי הגזע שמעל לפני הקרקע, ונותנים את ההרגשה שהעץ מחזיק את עצמו באצבעות בקרקע. צורות זו של גידול השפיעו על אמן הצילום שלנו – חיים ריפא – כאשר שימשו לו מקור השראה לסידרת צילומים יפהפיים. גם עלי הם השפיעו כמודל של "אין", בעבודות הקרמיקה שלי.

חורף אחד אספתי עלי שלכת שהם נדירים באקלים שלנו. יש עץ שהוא מלך השלכת בגן שלנו – "ספיון השעווה". עץ זה גדל בכמה פינות של הגן, ויש ביניהם כאלה שמגיעים לצבעי כתום – חום- אדום המתערבבים ביניהם בצורה מרהיבה. אחד הספיונים גדל לפני הכניסה לבית הסיעודי שלנו, וכל סתיו מציג לפנינו את שלל צבעיו, המזכירים לנו את יערות אירופה, קנדה ויפאן. אנחנו ומשפחת ספרן שתלנו שני ספיונים לפני הבית. הספיון של הספרנים נותן עלים מרהיבים בכל שלכת סתווית. שלנו לא כל כך מצליח.

בחלק המערבי של ביתנו גדל עץ הנקרא "מכנף נאה". העץ מתרומם לגובה שלוש קומות, מושרש היטב, ובעל נוף אדיר. העץ נותן צל אדיר על הבית, ובקיץ זהו יתרון.

אך יש לו כמה הרגלים נבזיים: הנוף האדיר הזה נושר לאט לאט, וכאשר הוא מסיים סוף סוף את השלכת שלו הוא משיר מין מקלונים המחזיקים את העלים ושוב צריך לאסוף ולנקות את הסביבה שלו. לא עובר זמן רב והוא מחדש את הנוף שלו, אך לפני זה הוא פורח בצבע צהוב. עלי הכותרת שלו נושרים בכמות גדולה, בהתאם לגודל הנוף שלו. הילדים מכנים אותו "עץ הביציה", בגלל הצהוב של פרחיו. השלב הבא אצלו הוא חניטת פרי מכונף, שעף למרחקים בחינניות רבה (זהו מקור שמו), וגם אותו הוא מנשיר בכמויות גדולות, ושוב צריך לאסוף את יבולו ולא תמיד בשמחה. אך לוותר עליו... לא בא בחשבון.

היה לי מורה ומדריך לגננות , מר שמריהו מרקס, יקה חביב ונחמד מטבעון, בעל ידע עצום בצמחיה ודרכי גידולה. תוך כדי שיחה באחד מביקוריו, כיוונתי אותו לפינת הזיכרון שלנו. שמריהו הציע לי לבוא לביתו ולקחת כמה שתילי "לבנה רפואי" וכך עשיתי ושתלתי אותם לאורך השביל העוקף של פינת הזכרון. אני מתברך במעשה זה, כי זהו צמח יפהפה, בעל פריחה סתוית עדינה בצבע לבן ובעל ריח עדין. הוא מסיים את העונה בשלכת יפהפיה וזורע סביבו פירות חומים ועגולים על השביל, המסכנים את ההולך בו.

בפינת ההנצחה והזיכרון יש פריטים רבים מעניינים, ההופכים את האתר לנקודה מעניינת ויקרה כאחד. צמחיית הבר אשר מראשיתה נשמרה ע"י כיסוחים ולא ע"י ריסוסים כוללת: סחלבון, צמחי זעתר, צבעים שונים של חוטמית בר, רקפות. בנוסף לכל זה, האלונים והאלות ושרידי מחצבה עתיקה עם תצפית מרהיבה להר תבור ולעמק אשר בינינו לבינו, והנצחת יקירינו על קירות המחצבה העתיקה הופכים את האתר הזה לבעל ערך עליון בקרב האוכלוסיה שלנו.

בעונה יפה זו מרגש לשוח בינות לעצים ועל השבילים המרשרשים, ולחפש נחמה ומרגוע לאור הזכרונות ובחיק הטבע...

עלון קיבוץ גזית, 423, 2010

icon-envelope-tick-round-orange-animated-no-repeat-v1.gif בלי וירוסים. www.avast.com