הרקע ההיסטורי לחנוכה וסוגיית הגבורה

שונות • 10/12/2017 כניסות

חנוכה – רקע היסטורי ועיונים בסוגיית הגבורה

כיצד מקבל יסון את כהונת הכהן הגדול? מקבים ב, ד, ז-יג

אחרי מות סלבקוס, ואנטיוכוס המכונה אפיפנס קיבל את המלוכה, שאף יסון אחי חניה אל הכהונה הגדולה. בהבטיחו למלך בהִתְרַאוֹתוֹ 360 כיכר ]מטבע, אמצעי תשלום[ ומהכנסות אחרות 80 כיכר. ועל אלה הבטיח בכתב עוד 150 אם יינתן לו רישיון להקים בכוחו גימנסיון )מוסד לתרבות הגוף, לתחרויות ספורט ביניהן התאבקות בעירום(ואפיביה(]חינוך כללי וספורטיבי לבני הנוער) וכאשר הסכים המלך והוא קיבל את כוח הממשלה(השלטון)

מיהר להטות את בני עמו למידות הלניות (למנהגי התרבות היוונית) ואת החוקים הנכונים הפר ויחדש מנהגים אשר לא כתורה.

כיצד מתייחס מתיתיהו לתרבות היוונית? מקבים ב’, ד) יג-טו)

ועד מעלה כזה הגיעה ההלניות ומדות הנכרים פרצו בחטאו הגדול של יסון לא כהן גדול. עד אשר הכוהנים חדלו להיות קנאים לעבודת המזבח ובבזותם את המקדש ובעצבם את הקורבנות היו ממהרים אל כיכר ההתאבקות בהנהגת הפשע על-פי קריאות הדיסקוס. וכבוד אבות נחשב להם לאפס והכיבודים ההלניים היו להם היפים ביותר.

התנהגותו של מתתיהו/ ספר מקבים א, פרק בא-יז

בימים ההם עמד מתִתיה בן-יוחנן בן שמעון כהן מבני יוֹירָיב מירושלים והוא יושב במודיעים. ולו חמישה בנים. כאשר ראה מתתיה את התועבות אשר נעשו ביהודה ובירושלים, אמר: אוי לי כי נולדתי לראות שבר עמי ושוד עיר הקודש ולשֶבֶת בה כשהיא נתונה ביד אויבים והמקדש ביד זרים ]…[ ועתה למה לנו חיים? ומתתיה ובניו קרעו את

בגדיהם, לבשו שקים ויתאבלו מאוד.

כאשר באו אנשי המלך הכופים על הַמַּעַל ]המכריחים את הציבור לעבור על אמונתם, לחטוא[ לעיר מודיעים לזבוח ]לאלילים[ ורבים מישראל באו אליהם ומתתיה ובניו התאספו.

אמרו אנשי המלך אל מתתיה: ראש ונכבד וגדול אתה בעיר הזאת ובנים ואחים תומכים אותך. עתה בוא נא ראשון ועשה את מצותַ המלך כאשר עשו כל העמים ואנשי יהודה והנותרים בירושלים ותהיה אתה ובניך מידידי המלך ואתם תכובדו בכסף ובזהב ובמתנות רבות.

ויען מתתיה ויאמר בקול רם: אם כל העמים אשר בבית מלכות המלך ישמעו לו ויסורו כל אחד מעבודת אבותיו ויכחדו במצוותיו, אני ובני ואחי נלך בברית אבותינו! חלילה לנו מעזוב תורה ומצוות! לא נשמע לדברי המלך לסור מעבודתנו ימין ושמאל!

וכאשר כילה )סיים( מתתיה לדבר את הדברים האלה, קרב איש יהודי לעיני כל לזבוח על הבמה אשר במודיעים על פי פקודת המלך.

ראה זאת מתתיה ויקנא וכליותיו זעו )נזדעזע מאוד ונמלא כעס(

וישלח חרון אפו כמשפט וירץ וישחטהו על הבמה. בו בזמן הרג את איש המלך אשר אילצו לזבוח ויהרוס את הבמה. אחרי כן קרא מתתיה בקול גדול ויאמר: כל המקנא לתורה ועומד בברית יבוא אחרי. והוא ובניו ברחו אל ההרים ויעזבו את כל אשר להם בעיר.

משמעות הנס / מסכת שבת (דף לב עמוד א)

לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס -שמא אין עושין לו נס.

מהו נס חנוכה? מתוך תפילת שמונה עשרה לחנוכה.

עַל הַנּסִִּים ועְַל הַפּרְֻקָן ועְַל הַגּבְוּרוֹת ועְַל הַתְּשׁוּעוֹת ועְַל הַנִפְלָאוֹת ועְַל הַנּחֶָמוֹת ועְַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיּמִָים הָהֵם בִּזּמְַן הַזּהֶ:

בִּימֵי מַתִּתְיהָוּ בֶּן יוֹחָנָ ן כּהֵן גּדָוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָ יו, כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יוָןָ הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ ישְִׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ, ואְַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּידַ חַלָּשִׁים. ורְַבִּים בְּידַ מְעַטִּים. וּטְמֵאִים בְּידַ טְהוֹרִים. וּרְשָׁעִים בְּידַ צַדִּיקִים. וזְֵדִים בְּידַ עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ.

וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גּדָוֹל וקְָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ ישְִׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפרְֻקָן כְּהַיּוֹם הַזּהֶ: ואְַחַר כַּךְ בָּאוּ בָניֶךָ לדְִבִיר בֵּיתֶךָ. וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלךֶָ. וטְִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ. והְִדְליִקוּ נרֵוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ. וקְָבְעוּ שְׁמוֹנתַ ימְֵי חֲנֻכּהָ אֵלּוּ. לְהוֹדוֹת וּלְהַלּלֵ לְשִׁמְךָ הַגּדָוֹל:

מלחמות המכבים/ חשמונאים א-פרק ג

(א) ויקם יהודה המכבי תחת מתתיהו אביו. (ב) וכל אחיו וכל ההולכים אחרי אביו באו לעזרתו, ויסעו ביד רמה להלחם באויביהם...... (ט) ויגדל שמו בקרב הארץ וכל עשוק ורצוץ נקבצו אליו......

(יח) ויען יהודה ויאמר: היד ה' תקצר לתת רבים ביד מעטים, ואם יש מעצור לו להושיע ברב או במעט. (יט) הן לה' התשועה, ורוב חיל לא ימלט. (כ) הם בוטחים על המונם ועל רוב חילם להשמידנו עם נשינו וטפנו ולבוז את שללינו. (כא) ואנחנו נעמוד על נפשנו להילחם בעד חיינו ותורתנו. (כב) לכן אל תיראון ואל תעצרון מפניהם, כי השמד ישמידם ה' לעינינו.

(לה) וידבר יהודה ואחיו אל העם לאמור. (לו) הן האויב ניגף לפנינו, ועתה עלה נעלה וטיהרנו את מקדש ה'.

ואבא שלי אמר לי כשהייתי ילד, שהגבורה האמיתית של יהודה המכבי הייתה כאשר הוא יצא לקרב האחרון, עם מעט מאד אנשים, כאשר הוא ידע שהקרב אבוד. והוא עשה זאת כדי שרעיון השחרור מעול היוונים לא ידעך.

מה הייתה גבורת נשים?/ בתיה שפירא

האם נשים היו בנס חנוכה? "נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס" (שבת כג ע"א)

חנה ושבעת בניה- האם יש כאן גבורה?

סיפור המעשה של חנה ושבעת בניה מצאו לה הד בפיוט עז ביטוי, אשר מובא בקינה ט' באב - נוסח ספרד.

בת עמי תיליל ביגוניה
על חנה ועל שבעת בניה -
כי נשחטו שבעתם אל עיניה,
והיא נפלה ומתה על בניה.

קול נשמע צווח במעונה:
אשריכם שבעתכם ניני חנה!
נחלתכם בגן עדן מוכנה,
כי עבדתם אלקיכם באמונה -
ואם שמחה בעדן עם ניניה.

נשים מקיימות את מצוות ברית המילה לבניהם

ויִשְׁלַח הַמֶּלֶךְ סְפָרִים...אֶל יְרוּשָׁלַיִם וּלְכָל עָרֵי יְהוּדָה, ויצוום לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי גויי הָאָרֶץ.

לְבִלְתִּי הקְרִיב עוֹד עוֹלָה וּמִנְחָה בַּקֹּדֶשׁ, וּלְבִלְתִּי הַסּךְ נֶסֶךְ לָה', וּלְהָפֵר אֶת הַשַּׁבָּתוֹת וְאֶת הַמּוֹעֲדִים. לְחַלֵּל אֶת הַמִּקְדָּשׁ וְאֶת הַכֹּהֲנִים, וּלְהָקִים בָּמוֹת וּבָתִּים לָאֱלִילִים, וּלְהַקְרִיב בְּשַׂר חֲזִיר וְכֹל בְּהֵמָה טְמֵאָה. ויצַוֶּה לְבִלְתִּי הִמּוֹל לָהֶם כֹּל זָכָר, וּלְשַׁקֵּץ אֶת נַפְשׁוֹתָם בְּכָל דְּבַר פִּגּוּל, לְהַעֲבִירם מֵחוּקוֹת אֱלֹהִים וּלְשַׁנּוֹת אֶת דַּרְכָּם. וְכֹל אִישׁ אֲשֶׁר ימְרה אֶת פִּי הַמֶּלֶךְ - מוּת יוּמַת.

וַיְהִי בִּשְׁנַת מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ...וְיָקִימוּ שִׁקּוּץ מְשׁוֹמֵם עַל מִזְבּחַ ה'...וְיִקְרְעוּ אֶת סִפְרֵי תּוֹרַת ה' לִקְרַעִים, ויִשְׂרְפוּ אוֹתָם בְּאֵשׁ. וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ סֵפֶר בְּרִית ה', וְכָל הַשּׁוֹמֵר אֶת פִּי ה', הִכּוּ לְפִי חֶרֶב כַּאֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ. כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה עָשׂוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִדֵּי חֹדֶשׁ בחודשו בהיקבץ הָעַם אֶל הֶעָרִים... וְהַנָּשִׁים אֲשֶׁר מָלוּ אֶת בְּנֵיהֶן הוּמְתוּ עַל פִּי הַמֶּלֶךְ. אֶת הָעוֹלְלִים תָּלוּ בצווארם, וְאֶת המלים אוֹתָם הָרְגוּ בַּחֶרֶב וְיָבוּזוּ אֶת בָּתֵּיהֶם.

על הגבורה/ יצחק שדה מתוך "מסביב למדורה"

הגבורה אינה מושג צבאי, כל מקום שאתה מוצר בו הקרבה, גם גבורה תמצא שם:

אדם ההולך לערוך תצפיות מטאורולוגיות על אי בודד, באזור של חשכה ושלגים, גיבור הוא ודרכו קשה פי כמה מדרכו של איש היוצא להסתכנות חד-פעמית. הרופא העובד במחקר מסוכן ועושה את גופו עצמו שפן ניסיונות גיבור הוא.

וגיבור הוא גם המתיישב החלוץ, גם איש הרוח החי למען רעיונו ומפעל חייו. הגבורה האמיתית מתגלה גם ביום יום.

אנו רגילים לייחס את מושג הגבורה לצבאיות, מסיבה מובנה [מובנת]: מהלוחם נדרשת הסכמה למפרע [מראש] להקרבה מקסימלית [הגבוהה ביתר], לקורבן חיים. אך אין זו הדרך היחידה ...

לא הפחדנות היא הפוכה של הגבורה אלא האנוכיות. האיש שהאנוכי יכול להיות מאיץ, אך גיבור לא יהיה ... הגבורה היא קודם כל מידה מוסרית.

יכולים יחידים, אם מעטים ואם רבים, להתאחד לשם מטרות אנוכיות, בלתי מוסריות, והיחידים הללו אפשר שיהיו נטולים כל תחושה של פחד; אבל שכינת [רוח] הגבורה לא תשרה עליהם, בין אם הן חבורת שודדים בשיקגו ובין אם הם שליטים של מדינה פשיסטית בגרמניה. הגבורה... ביסודה היא אהבת הזולת

מהו גיבור? האם בעל הכח? מדרש שוחר טוב תהילים נ"ב

"מה יתהלל ברעה הגיבור" (תהילים)- אמר לו דוד לדואג: וכי מה גבורה היא, אדם רואה את חברו על פי הבור ודוחפו בבור או ראוה את חברו על ראש הגג ודוחפו- זו גבורה היא? אלא אימתי נקרא גיבור- בשעה שחברו בא ליפול לבור ואוחזו בידו שלא יפול, וכן מי שרואה חברו נופל לבור ומעלהו מן הבור (שו"ט נ"ב).

סיפורה של מירה בן ארי הי"ד / רוני בן ארי

בקיבוץ הצטרפה לארגון ההגנה ובמסגרתו פעלה. ....." בכל פעם הייתי מגויסת לתקופות של חודש –חודשיים, בכמה מקומות בארץ, ולא רק שלא יכולתי לכתוב לכם, גם לדני, בני הקטן, לא יכולתי למסור דרישת שלום. כי אז לא הייתה ה"הגנה" לגלית...." כך הסבירה בהתנצלות לחבריה בעיר. בקיבוץ עסקה בביטחון כל ימות השנה. האקדח היה סימן ההיכר שלה. בשעות הפנאי עסקה בנוי. ".... קיבוץ ניצנים היה מבודד, סביבו כפרים ערביים. היא נשלחה לקורס אלחוט כדי שתשמש כקשרית לאזור כולו. מכשיר הקשר היה המכשיר היחידי, אז, לקריאה לעזרה ולהעברת הודעות. הפיקוד היה של חטיבת גבעתי. גם כשנולד בנה דני המשיכה בעבודתה כקשרית מתוך ביתה כשמכשיר הקשר מופעל מחדר השירותים.

בעקבות פלישת הצבא המצרי וקשיי ההגנה הוחלט לפנות את האמהות והילדים. מירה, הבינה את חשיבות תפקידה כקשרית ובחרה להישאר עם הלוחמים המגינים על ביתם.. במכתב(שנועד לבעלה) ושהטמינה לבנה בכיס מעילו. "אין פרידה קשה מזו , אני יוצאת להלחם למען יגדל (הבן) חופשי בארצו..." נותרו קומץ מחטיבת גבעתי, אנשי ניצנים, הגברים, תשע נשים רווקות ואם אחת.

דו-קרב אבוד מראש בתום סיבוב קרבות נכח מפקד המקום כי לא יוכלו לעמוד עוד מול אויב גדול ורב שעמד בפתח הקיבוץ. רבים מהחיילים ומחברי הקיבוץ נפלו בקרב. הוא החליט להיכנע. מירה שידרה את קריאות הsos- האחרונה (ולא מוצפנת ) "הקרב אבוד, אני משמידה את המכשיר ויוצאת להילחם". המפקד יצא עם דגל לבן. בעודו מתקדם לעבר המצרים נורה על-ידי הקצינים המצרים. מירה יצאה לעזרתו. המצרים ירו שוב ומפקדה נהרג. היא עמדה שם יחידה מול רבים. לא ביקשה רחמים. היא שלפה את אקדחה וירתה בקולונל המצרי שעמד מולה. המצרים לא יכלו לשאת את העלבון כי אישה עבריה יהודיה נוקמת ומשפילה קצין מצרי. היא נורתה ונהרגה במקום...

הערת סיום: בתום מלחמת העצמאות מינה דוד בן-גוריון וועדה שתפקידה היה להעניק שנים-עשר אותות גבורה למצטיינים בקרבות תש"ח. שמה של מירה לא הוגש לוועדה כי בשעת הדיונים, עדיין רבץ על ניצנים החשד שהלוחמים נכנעו למצרים ללא קרב והובלו לשבי. חשד זה שלל, בעת ההיא, ממירה את הזכות להיחשב אחת מהגיבורות הנועזות במלחמת העצמאות.