האם ערך השוויון והחרות מנוגדים

מדור הסטורי • 20/5/2018 כניסות

מדוע "חרות" ו"שיוויון" היו ערכים מנוגדים בקיבוץ הישן?

(תגובה לרשימתו של גדעון שפירא,"שיוויון ערך האדם אינו המצאה קיבוצית" (זמן ירוק, 25.2.2016).

אהבתי מאד את רשימתו של גדעון שפירא, הטוען ברשימתו שאין ניגוד הכרחי בין שני הערכים הללו בצורת החיים הקיבוצית, בניגוד למקובל לחשוב. גדעון מסביר כי הניגוד שנוצר בפועל בין ערכים אלו בקיבוץ, נבע מהקרבת האינטרס של היחיד (המימוש העצמי) למען "הכלל", ורצון "להאחדה" - "מיהו ומהו אותו "כלל" שכפו עלינו? [...] דווקא באידיאולוגיה הקיבוצית השיוויון הפך מהזכות לחרות למכשיר "האחדה" בין אנשים, באמתלה שההבדלים ביניהם פוגעים בחברה, ובכך התנשא הארגון מעל האדם".

ואכן דוגמאות להפרעה להתפתחות היחיד בקיבוץ הישן, במיוחד בעשורים הראשונים, לא חסרות. הדור הראשון בכלל לא יצא ללימודים. גם הדור השני נתקל בקשיים גדולים, לפני שיצא ללימודים. עבודת חוץ לא הייתה מקובלת בקיבוץ, עשרות בשנים, והדוגמאות רבות.

אני רציתי להביא לגדעון תנא דמסייע בדמותו של א"ד גורדון, אשר חזה את הבעייתיות הזו כבר בתחילת המאה הקודמת, כאשר נוסדו הקיבוצים הראשונים, וכך הוא כותב כאשר הוא נתבקש להתוות עקרונות להתיישבות שיתופית:

"יסוד היסודות של החיים האנושיים, שיהיה האדם חי את כל עצמו [...] מה שמבוקש פה הוא לא הגברת כוח הכלל על חשבון הפרט עד לידי שעבוד הפרט לכלל, כי אם התאמה עליונה, שלא תושג בטשטוש האישיות של הפרט ובהמעטת דמותה, כי אם להיפך, בהגברת כוחה, הכרתה העליונה וחירותה העליונה של האישיות הפרטית"

גורדון מתייחס גם לתרומה של הפרט לכלל. לדעתו הפרט צריך להיות חדור בשאיפה לתרום לכלל, אך אין זה צריך לבוא על ידי צמצומה והאחדתה של אישיותו של הפרט.

הוא מתייחס גם לשוויון ערך האדם באותה רשימה:

"מכאן – מתוך אותה עמדה של התחדשות החיים [...] השיוויון המבוקש בין החברים [...] אם יש לחבר האפשרות להביא לידי גילוי כל עצמותו, לברוא את חייו ועולמו על-פי דרכו, הרי זה שוויון גמור[...]"

ואשר ל"האחדה" ידועים דבריו של גורדון לאנשי דגניה: "כללו של דבר, אם ב"קבוצה" אתם רוצים או באיזו צורה שהיא (צורת חיים – א.ק), אל תראו בצורה מין חבית, שאתם נכבשים בה, נתמכים איש ברעהו כדגים מלוחים, ובזה אתם מסודרים יפה. בני אדם אינם דגים מלוחים, ואין לסדרם בחבית סידור של קיימא [...]".

גורדון, חזה את הניגוד העלול להיווצר בין חרות הפרט לערך השיוויון, והוא נטה יותר לשמור על הערך של חרות הפרט, ובהמשך הקטע האחרון שציטטתי הוא אומר "רק אז תתקיים הצורה", כלומר השמירה על חרות הפרט, היא התנאי לקיומה של קומונה.

העובדה שלא שמעו לגורדון, וההיסטוריה הקיבוצית זרמה בכיוון הקולקטיביסטי, כאשר הדאגה ל"כלל" באה על חשבון הדאגה להתפתחות הפרט, והשיא הייתה "המשמעת הקולקטיבית" בקיבוצי השומר הצעיר – אינה אומרת שהוא לא צדק בחשבון לטווח ארוך, והתפרקות הקיבוץ הישן מוכיחה זאת.

הודעות בנושא זה