מצב הנשים בקיבוצים

איתן קליש • 6/3/2018 כניסות

האם אמהותינו, מייסדות הקיבוץ, היו מאושרות?

את הדחף לנסות להתמודד אם הנושא הזה, קיבלתי מצד אחד, מהעובדה שמתקרב יום האשה הביננלאומי, וכדאי לבחון מפעם לפעם את מצבן של הנשים בקיבוצים. הפעם נעסוק בדור הקודם. אני מעלעל בעלוני השנים הראשונות בארכיון של גזית, ורואה שם נשים די מאושרות ממצבן.

אינני מומחה בתחום המגדרי אבל אני יכול לציין כמה נקודות שמלמדות אותי על מעמד שוויוני של נשים בדור הראשון של הקיבוץ, שנמשך גם בדורות הבאים:

א. בגזית, וגם בקיבוץ הולדתי, גבעת חיים, עבדו לא מעט נשים בענפי החקלאות, דבר שהיה אז שיא המימוש העצמי, החלוציות והציונות. חלקן גם ריכזו את הענפים שבהם הן עבדו. נכון, שבמשך השנים רובן עברו לעבוד בחינוך, או במחסן הבגדים, אך בד"כ התחשבו ברצונותיהן, וכך רבות מהן הפכו למורות,מנהלות חשבונות ועוד. מתוך ראיונות שערכתי עם הוותיקות למדתי שהעובדה שהן נאלצו לעבור לענפים נשיים לא פגמה בהזדהותן עם קיבוץ. הן הרגישו ומרגישות שותפות ותורמות למפעל הקיבוצי.

ב. רוב הקיבוצים הוקמו ע"י בני תנועות נוער- "השומר הצעיר" "גורדוניה" "תכלת לבן" ועוד, גדלו על האתוס הסוציאליסטי של שויון בין בני האדם, וכמובן גם כלפי האשה. כשהגיעו להגשמה ולהתיישבות, הם יישמו את האתוס הזה, והנשים היו שותפות שוות זכויות לבניית הקיבוץ.

ג. אין לי נתונים פרי חקירה מסודרת, אבל כמי שגדל בקיבוץ, אני בטוח שהתופעה של התעללות והכאת נשים, הייתה מצומצמת מאד בקיבוץ, ללא כל יחס לתפוצתה באוכלוסיה הכללית. הסיבות לכך נובעות כמובן מהאתוס השוויוני שהזכרנו לעיל, אך גם בזכות הפיקוח החברתי ההדוק שהתקיים בקיבוצים.

ד. הנקודה היחידה אשר גרמה לבנות הדור הראשון, לא להיות מאושרות, הייתה הלינה המשותפת, ובמיוחד הפרדת האם מתינוקה זמן קצר לאחר הלידה. אבל רובן הזדהו עם השיטה וחשבו שזה לטובת הילד.

לסיכום, אם אני מנסה לעשות איזו הערכה כוללת על מעמד האשה בקיבוצים, בדור הראשון, נראה לי כי אין לנו מה להתבייש, ומותר לנו אפילו לחוש גאווה על חברת המופת שהקימו אבותינו.

איתן קליש, גזית

תגובה / דבורה אשר

ארשה לעצמי להוסיף הערה מתחום המגדר בקשר לקיבוצים:

הנשים ש"הצליחו" בקיבוצים לקחו על עצמן תפקידים גבריים, התנהגויות שמשוייכות בד"כ לגברים (כמו קשיחות), ואף מראה גברי (שיער קצר, בלי איפור, בגדים גבריים) ובכך השיגו את ה"שיוויון" המיוחל...

פעם גם אני נהגתי לחשוב שהשיוויון שלט בקיבוצים, אך כשנתקלתי בקו המחשבה הזה, נמלכתי בדעתי, והבנתי שלא זה מה שהפמיניזם שואף אליו - להפוך את כולם וכולן לגברים או תואמות-גברים, אלא לתת יחס שווה ומכובד לשני צידי המתרס המגדרי, שזה כיום הכיוון השולט בפמיניזם.

בקיבוץ של פעם לא היה מקום לרגש, ונטיות לרגשנות דוכאו ביד קשה, היה אסור "להתפנק" ובכלל, החינוך נטה לכיוון ספרטני מאוד.

יכול להיות שביחס לשאר האוכלוסיה היו יתרונות בשיטה הקיבוצית, אך בסה"כ קצת מוגזם לומר שזו חברת מופת, לעניות דעתי...