היווצרותה של "חורשת הזכרון" –ראיון עם חיים שורר
ועמנואל אבידוב ז"ל
לא כולנו מכירים את שלבי היווצרותו של אתר הזכרון שלנו הנקרא "חורשת הזכרון", אבל רובנו מסכימים שהוא אחד האתרים המרשימים והייחודיים של קיבוץ גזית. הראיון הזה נערך לפני שנים מספר.
בבוקרה של שבת אחת (לפני כמה שנים) סיפר לי חיים שורר על ההיסטוריה של האתר הזה.
חיים, מתי עלה הצורך באתר זכרון לחללי השואה בני המשפחות של הוותיקים?
בהתחלה חשבנו רק על חורשת זכרון, שתהיה כולה חורשת עצים. כבר בשנת 1951 – 1952, שלוש שנים לאחר שעלינו על הקרקע, שלושת גרעיני ניצולי השואה – הגרעין הרומני, גרעין ניצן וגרעין טוסיה- אלטמן, משה ירקוני התחיל לארגן שתילים. המקום שנבחר היה די מרוחק מגדר הגבול של הקיבוץ. הוחלט שכל משפחה תשתול עצים כמספר הנספים באותה משפחה. בשנים הראשונות המשפחות היו הולכות עם דליי מים כדי להשקות את העצים. בסופו של דבר החורשה השתרשה וקמה. ביוזמתו של פישקה הצבנו כמה שנים אח"כ שלט שמסביר את ייעודה של החורשה הזו.
השלב השני: בשנות ה-60 החלטנו שהחורשה הזו, תיועד גם לטקסי הזכרון לזכר השואה, ואז פניתי למתכנן, חיליק הידוע, (שתיכנן את חדר-האוכל, הספריה ואת המועדון בקיבוצנו) והוא תיכנן בחינם את רחבת הטקסים, באותו מקום שהיא נמצאת היום. התוכנית כללה משטח מבלטות שחורות, מדרגות שמובילות אליו, עמוד מעוצב, נקודת מים וכתובת מברזל "לזכור ודבר לא לשכוח", על שני קירות נמוכים. את הדבר הזה היה צריך לממן. עלות הפרוייקט הייתה 1200 ל"י. המועצה תרמה 700 ל"י. הייתי צריך עוד 500 ל"י ופניתי לועדת משק. ועדת משק לא רצתה לאשר זאת. עזבתי את הישיבה בדמעות ובטריקת דלת. למחרת ניגש אלי מרכז המשק ואמר לי: "אחרי שהלכת אישרנו את בקשתך".
השלב האחרון, שבו חורשת הזכרון קיבלה את צורתה הנוכחית, היה יוזמה של משה גיבורי, אשר גם עמד במרכז הפעילות להקמתה. השלב הזה הסתיים ב-1988 כפי שמצויין על הלוח בכניסה לאתר. הפעם הקיבוץ הבטיח להעמיד לרשותנו 50,000 ₪.
בשלב זה החלטנו לאחר ויכוחים להנציח את בני המשפחות ע"י אבנים גדולות, (ולא ע"י קיר הנצחה אחד, וגם תוכניות אחרות ש"נפלו" במשך הזמן). הבאנו אבנים גדולות, אשר על כל אחת מהן נחקקו שמות יקירינו שנספו בשואה, כאשר הן מחולקות בשטח לפי משפחות החברים. בהזדמנות זו חידשנו והגדלנו את משטח הטקסים, ועכשיו יש הרבה יותר מקום לקהל הנאסף סביבו, כאשר הי"בתניקים מספרים חוויות מן המסע לפולין.
עמנואל אבידוב, היה אחראי על הנוי בקיבוצנו והיה מעורב מאד בתכנון האתר. הוא הוביל את ההחלטה להנציח את המשפחות על האבנים הגדולות, ולא על עמוד אבן אחד, כפי שזה נעשה בכמה קיבוצים. עמנואל הוסיף בראיון איתו פרטים רבים להשלמת התמונה על חורשת הזכרון:
"החורשה הראשונית הייתה נטועה שורות שורות כאשר לכל משפחה הייתה שורה שלה. היות ולא הייתה השקייה, הייתה מופיעה על לוח המודעות בחדר-אוכל מודעה המזכירה למשפחות להשקות את העצים שלהן. השלב הזה של התפתחות חורשת הזכרון היה חשוב, כי הוא נתן הרגשה של הצלחה במפעל חברתי משותף, וגם ביטוי לצער הקולקטיבי על האובדנים של חברינו.
לגבי השלב השלישי של חורשת הזכרון (השלב הנוכחי), צריך לציין כי האבנים המשפחתיות תוכננו ובוצעו ע"י דוד פיין. הוא זה שהביא אותן מהגליל, הוא החליק משטח אחד בכל אבן, והוא זה שחקק את האותיות של שמות הניספים. דוד גם עיצב את שער הכניסה. יש לציין כי את העמוד ברחבת הזכרון, תיכננה ושירטטה דבורה שכנר ז"ל, והיציקה הייתה של צוות הבניין שלנו. בשבילים של חורשת הזכרון שפכנו הרבה חצץ, כדי שקולות החריקה שעולים כאשר דורכים עליו יתנו אפקט של אנשים רבים ההולכים במחנות הריכוז אל מותם. השקענו הרבה מחשבה בכל פרט.
לפרוייקט הזה היה המשך. כדי לרכך את אווירת היגון האופפת את האתר החלטנו על הקמת מתקני משחקים לילדים, והם מתפקדים עד היום.
אם לחזור אחורה לשלב הראשון, כשחורשת הזכרון הייתה רק חורשה, הוחלט להמשיך את החורשה לכיוון דרום כחורשה שבה יהיה עץ לכל ילד שנולד בקיבוץ ושורות העצים תהיינה לפי משפחות. בסופו של דבר נשתלו עוד כ-400 – 500 עצים. ניתן למצוא עד היום את העצים לפי משפחות(הרשימות בענף הנוי). אני ומשפחתי הלכנו לעץ של שמרית נכדתנו, כמה ימים לפני חתונתה, וכרתנו מהעץ שלה ענף, ששימש כמוט בחופה שלה.
מה אתה יכול לספר על פינת ההנצחה לחללי צה"ל?
הרעיון להקים פינת הנצחה לחללי מערכות ישראל כחלק מחורשת הזכרון עלה לאחר נפילתו של רון גוטמן ב-1970. ראינו לנכון למקם אותה ליד חורשת הזכרון לחללי השואה, כדי לסמל את הקשר בין העבר להווה. הרעיון הזה של הקשר בין העבר להווה הנחה אותנו כאשר החלטנו למקם את פינת ההנצחה בתוך מחצבה ביזנטית עתיקה המצויה בפאתי חורשת הזכרון. זוהי מחצבה מלפני אלפי שנה, של אנשים שחיו כאן או בסביבה הקרובה. עשינו מאמץ לא לפגוע בממצאים ארכיאולוגיים (בורות חציבה למשל) שנמצאים על השבילים של חורשת הזכרון. את הפינה הזו תיכנן אדריכל הנוף אריאל ברנט, ואף היא משמשת אותנו עד היום לטקס של יום הזכרון.
אני חושב שהאתר הזה, על מכלול הפינות שבו, מאד חשוב לקיבוץ, וכאשר הייתה שריפה לפני כמה חודשים בואדי, והאש טיפסה אל החורשה שלנו, ראיתי מהבית שלי, איך החברים נלחמים באש, ממש בחרוף נפש, ואכן הם הצליחו לעצור אותה לפני החורשה.
רשם: איתן
בלי וירוסים. www.avast.com |