המאבק כנגד השחיתות הופך למאבק על הדימוקרטיה

מדור הסטורי • 27/5/2018 כניסות

המאבק בשחיתות השלטונית ועובר למאבק על הדימוקרטיה

דבריה של טליה ששון

טליה ששון נולדה ב-1951 בישראל. עבדה במשך 25 שנה בפרקליטות המדינה, תחילה בפרקליטות מחוז ירושלים ולאחר מכן בפרקליטות המדינה. בין השאר עסקה בתיקים רגישים כדוגמת העמדת פוליטיקאים בכירים לדין, ואף תמכה בהעמדתו לדין של ראש הממשלה בנימין נתניהו, עקב חשדות לשוחד בעניין "פרשת עמדי" (פרשת ההובלות). עמדה זו לא התקבלה על ידי היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, והתיק נסגר.

באמצע שנות ה-90 מונתה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן יאיר, לעמוד בראש צוות מעקב שתפקידו היה לרכז, לתאם ולבקר את פעולות אכיפת החוק על ישראלים ביהודה ושומרון.[1][2]

התפרסמה במיוחד לאחר סיום תפקידה בפרקליטות, כשהכינה בשנת 2005, לבקשת ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, את "חוות דעת (ביניים) בנושא מאחזים בלתי מורשים" שעסקה בתיאור המאחזים הקיימים ביהודה ושומרון, באופן הקמתם ובמצבם המשפטי.

"דברים שאמרתי אמש בהפגנת המחאה נגד השחיתות השלטונית בכיכר הבימה בתל אביב:

אני עומדת כאן היום לפניכם, כאזרחית ישראלית מהשורה, ומדברת בשמי בלבד. נכון, אני נשיאת הקרן החדשה לישראל, אבל אני מציעה לנתניהו לחכות שנייה לפני שהוא מסתער בהתלהבות על המקלדת כדי לכתוב עוד פוסט נוטף הסתה ושקרים על כך שהופעתי כאן היא הוכחה לכך קרן החדשה עומדת מאחורי ההפגנות. כי לא. הקרן לא ממנת את ההפגנות החשובות האלה כאן ורבים מכם יודעים זאת. אבל בהזדמנות זאת של שיח עם ראש הממשלה, אני מבקשת כן להגיד לו, שאני מאמינה שהוא מנצל כל יום בשלטון, כדי לרמוס את הדמוקרטיה ושלטון החוק. ושלא ישלה את עצמו שאנחנו לא רואים.

נתניהו סימן את הדמוקרטיה כאוייב שלו – שאלתם למה?

משום שגם הוא מבין ויודע שאי אפשר להמשיך לשלוט בעם זר עוד 50 שנה, להותירו בלי זכויות ושליטה על גורלו - ועדיין להתקרא דמוקרטיה.

אי אפשר לראות חמישים שנה שלושה מיליון פלסטינים דרך כוונת הרובה והטנק - ועדיין לשמור על כבוד האדם.

אי אפשר לדכא בכוח את שאיפותיהם לחירות של מיליוני בני אדם – ולדבר על שוויון.

אי אפשר להטיל את המשימה הקשה הזו כבר עשרות שנים על חיילים בני 18 – ועדיין לקוות שהאלימות, הגזענות והשנאה יישארו בצד אחד של המחסום.

נתניהו ושותפיו – "השותפים הטבעיים" יודעים שאי אפשר להמשיך לכבוש, להתנחל, לדכא, להרוג ולהרוס ועדיין לטעון שאנחנו דמוקרטיה. אז הם כבר לא מתיימרים לשמור על הדמוקרטיה, הם פשוט מפרקים אותה, לבנה אחר לבנה: בחקיקה אנטי דמוקרטית מסוכנת כמו חוק הלאום, חוק ההסדרה, חוק העמותות, חוק ההתגברות; בהחלשת בגץ ובהכפפת השופטים והדרגים המקצועיים לגחמות הפוליטיקאים, בסיפוח זוחל, באינדוקטרינציה במערכת החינוך.... ברדיפה פוליטית של מבקרי מדיניות הכיבוש וההתנחלויות.. ומה לא... וזו רק רשימה חלקית ולא סגורה. כי בכל יום מתווספים אליה עוד ועוד חוקים ויוזמות ורפורמות מסוכנות והזויות אנטי דמוקרטיות וריאקציונריות.

הדמוקרטיה מבחינת נתניהו היא אבן נגף מעוד סיבה. בדמוקרטיה יש שלטון חוק. כללי הדמוקרטיה מחייבי עמידה בחוק ושוויון בפני החוק. חקירות פליליות נפתחות בדמוקרטיה בלי הבדל. וזה בדיוק מה שנתניהו לא אוהב. כי להשקפתו הוא מעל החוק. הוא לא שווה בין שווים. ואם החוק "מפריע" לו הוא שולח את שליחיו לשנות אותו ולהתאימו לצרכיו.

לכן גם נתניהו צייר מטרה סביב הקרן החדשה לישראל, ונגד ארגוני זכויות אדם – הוא רואה בארגוני חברה האזרחית הדמוקרטית את האופוזיציה הממשית המאיימת עליו. הקרן, שלא מוכנה לוותר על הדמוקרטיה, על זכויות אדם ואזרח על זכויות המיעוט ועל שווין בפני החוק. וקמפיין ההסתה והדה לגיטימציה החמורה של נתניהו וחבורתו מימין, מחזקים ומעצימים את הקרן ואת צדקת דרכה.

אני מגיעה למשהו שכואב לי במיוחד, באופן אישי: מה שנראה כהתקרנפות של אוכפי החוק- היועץ, פרקליט המדינה שבתוקף תפקידם נאמנותם חייבת להינתן לציבור ולאינטרס הציבורי. שנים רבות מחיי הקדשתי לפרקליטות המדינה, וזה מקום שחשוב לי ושאני אוהבת. קשה לי לראות את שני ממלאי התפקידים הללו רופסים, משדרים מוכנות לרצות את השלטון. ולכאורה נוקטים סחבת בלתי נסבלת בטיפול בתיקי נתניהו. סחבת שנותנת בינתיים לראש ממשלה מכהן מרחב תימרון כאילו איננו חשוד במעשים חמורים ביותר, ומנהל את ממשלתו כאילו לא שמע על זה בכלל, ומחייבת אותנו לקבל רומ"מ שכל עוד לא יוסר ממנו החשד- או יאומת- הוא חשוד בניגוד עניינים בכל החלטה שהוא מקבל.

הפחד הגדול של נתניהו הוא הפחד מהאמת, כי היא עלולה להביא את סוף שלטונו. לכן אותה הוא מבקש להסתיר תחת מופעי קוסמות, משלח זיקוקין לאוויר, כאילו מדובר כאן בשליט העולם. הוא מבקש לפזר מול עיניכם מסך עשן, שיסתיר את האמת, שאם תתגלה עלולה לשלוח אותו הביתה, ומי יודע אם לא למקום אחר בו ימצא את ביתו, שקוראים לו מעשיהו.

נתניהו מפחד לאבד את השלטון. אם לא ייבחר- ייפסקו ההנחות כאילו במכירת סוף עונה שהוא מקבל אצל היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה. הוא עסוק בדבר אחד- הדבקות לכסא ויהי מה.

לצערי במלחמת ההישרדות האישית הזו שלו אין קווים אדומים, אין כללי משחק והמטרה מקדשת את האמצעים. הכל מותר ולא משנה המחיר, גם אם המחיר הוא פגיעה בממלכתיות, ויתכן שאף פגיעה באינטרסים הביטחוניים אסטרטגיים של ישראל. שלא לדבר על מוסדות שהחברה הישראלית התגאתה בהם תמיד.

ראוי להזכיר כי הסתה, הפצת דברים שאין בהם אמת, דה לגיטימציה של מחנה שלם בישראל, ותיאור הקרן החדשה לישראל ודרכה ארגוני זכויות האדם כאוייבי המדינה, צופנים בחובם פוטנציאל של אלימות. דווקא ממי שהיה ממובילי ההסתה לפני 21 שנה- היה ראוי שירסן את עצמו ואחרים. כולנו יודעים איך זה נגמר.

ידידי היקרים,

אנחנו חיים במציאות שבה רוה"מ פועל נגד הדמוקרטיה שלנו. שנועדה להגן עלינו. זה מאבק בשחיתות, אבל בפרספקטיבה יותר רחבה. זה מאבק על הקיום שלנו פה. זה מאבק לא רק על העתיד הרחוק. תופתעו כמה שטווח הזמן יכול להתקצר. אולי דברים שאנחנו יכולים לעשות היום בחופשיות- אולי לא נוכל? ובינתיים ההיפוך באופייה של המדינה מתרחש מול עינינו. זה מאבק שלנו, למען עצמנו.

זה המאבק שלנו למען עתידנו ועתיד משפחתינו.

הביאה לדפוס: פרופסור רחל אליאור