הרהורים בעקבות קבלת מודל גזית 2008

מדור הסטורי • 18/11/2017 כניסות

"הלם  השינוי"   (המעבר ל"מודל גזית 2008")                                                                       נכתב ב-2012

משפט קולע זה נאמר על ידי אברי דביר, לקראת סוף תפקידו אצלנו, בראיון עם עקיבא בערוץ הקיבוץ. הוא הוסיף שלאורך כל הקדנציה שלו צל השינוי עמד על הפרק כמעט בכל תחום, כעין עננה מרחפת מעל ראשנו ומשפיעה בכל צעדנו.

וזה נכון, עד היום השינוי גורם לתגובות שונות אצל חברים. אברי ביטא בדייקנות מה שחברים חשים: הלם השינוי הלך וגבר ככל שהתקדמנו ביישומו. נוצרה הרגשה, אצל חברים לא מעטים, שלא בדיוק לזה התכוונו.

צריך היה להבין ולקחת בחשבון, שלאחר החלטה כה דרמטית ומשמעותית יהיו חברים, אולי מיעוט, אבל לא קטן, שלמרות שהצביעו, במצב שנוצר, בעד חוברת  השינוי, לא הפנימו או לא השלימו עם תוכנה, חלקם מתוך הסתייגות, חלקם מתוך אכזבה. במצב כזה, מתוך תבונה, מתבקש מערך משתף ושקיפות מרבית כדי ליצור אוירה של אמון ושיתוף פעולה. זה לא קרה.

העיקרון שקדם להצבעה , על ההכרח של קבלת החוברת כמקשה אחת, התנית קבלת בונוס בקבלת החוברת וביישום לאחר מכן, אשר ריכז את כל התפקידים  בידי קבוצה מאוד מובחנת של חברים, גרם להיווצרות של כעין זרם תת קרקעי של חוסר אימון, אי שביעות רצון וביקורת על המוסדות.

דובר די הרבה על אווירת אי האמון אצלנו, החורגת מהמקובל, כביכול ללא הסבר סביר. טעות תהיה לחשוב שזאת סתם אופוזיציה לשמה. זה נובע מאותו זרם תת קרקעי של חוסר שביעות רצון. הלם השינוי?  העניין עמוק יותר וצריך להשקיע מחשבה בנושא.

עובדה היא שכיום, מעל 4 שנים לאחר קבלת החוברת, ממשיכים לדבר על אוירה של חוסר אימון וביקורת...

ההצלחה הכלכלית וההטבות להן זכינו בשנים האחרונות הוסיפו רווחה והרגשת ביטחון ומיתנו הסתייגויות שונות, אבל צריך לציין שביסודו של הדבר, אין ולא היה קשר בין השגשוג הכלכלי לשינוי באורחות החיים אצלנו. הטבות כלכליות יש בכל הקבוצים השיתופים המצליחים. האם השינוי כפי שביצענו היה הכרחי או מאולץ במידה רבה? האם מצבנו חייב  שינוי אורח החיים? השאלה הזאת עוד תעסיק אותנו מדי פעם., אבל היא כבר שייכת לעבר.

המודל אליו הגענו, לאחר דיונים ארוכים ומתישים, נראה כמצב, באופן כללי, שאפשר לחיות איתו, אבל יש בו רוח של ארעיות, "עד לדיונים הבאים", והוא גורם להרגשה של אי ביטחון וחוסר יציבות לגבי העתיד. כעת אנו בתחילת הבדיקה והדיונים עליו.        

                                                                                                                       

כיום, לאחר יותר מ 4 שנים מאז החלטנו על השינוי, המצב בשטח שונה, מורכב ומעורפל בשורה של תחומים.

סגרנו את הקיבוץ בפני הדור הצעיר. אין יותר קליטה לתוכו. יש רק "קליטה בעצמאות כלכלית". התוצאה, זליגה מתמדת של בני הקיבוץ הצעירים החוצה, תוך הרגשה שאינם רצויים כי אין בידיהם אפשרות לבנות והקיבוץ לא מצא בשנים אלה מסלול מתאים עבורם.

הקיבוץ העדיף, ומשקיע בכך מאמצים גדולים, את המסלול של "חברות חדשה בעצמאות כלכלית" המאפשר לבנים שעזבו ולמשפחות יחסית צעירות ומבוססות, להצטרף, לא לקיבוץ, אלא ליישוב, למסגרת אחרת בגזית, בתנאים שונים, ובראש וראשונה, בניית ביתם בכוחות עצמם. תהליך ההשתלבות בין שתי האוכלוסיות לוט בערפל ומלווה בלא מעט סימני שאלה ולפי דעתי, יחד עם מספר יתרונות הבולטים כיום, מבחנו של הניסיון הזה עדיין לפנינו

הוחלט על תהליך של שיוך דירות אשר עבר כבר שלבים מספר, ארגונים ותכנוניים.

התחלנו בדיונים, בעקבות ההחלטה על שיוך נכסים יצרניים, כשעל הפרק הצורך להחליט כבר עכשיו בין סוגי שיוך שונים.

מתקיימים דיונים על אופן ושיטת ההתפרנסות בעתיד הקרוב.

בנוסף הפכנו ממסגרת חברתית של קיבוץ, על מאפייניו המשפחתיים, לכעין כפר ובו מגוון אוכלוסיות בעלות אופי ושייכות שונות, עד כדי קושי, יום-יומי, לזהות מי הוא מי ולמי הוא שייך.

במציאות מורכבת כזאת, בה עולים מספר נושאים מרכזים בעלי משקל מכריע והשלכות מרחיקות לכת על עתיד הקיבוץ, נחוץ לקבוע, קודם כל, לאיזה אפיק מתעלים  את כל הגורמים האלה, ונוספים שיעלו,על השפעתם ההדדית. זה יקבע את דמותה של החברה. מה הוא הכיוון, מה הם העקרונות שיעמדו כבסיס התהליך,מה הוא הקו המדריך,במשפט אחר: מהו החזון של גזית לעתיד הנראה לעין, אולי לעשור הקרוב. לאיזה סוג של חברה אנו  מתכוונים. זה ישפיע ויקבע את אופי ההחלטות בנושאים העומדים על הפרק.

לפי המציאות בשטח, קיבוץ כפי שהיינו עד כה,לא נהיה. אז מה כן? האם נשאר צמודים "למודל גזית" כיסוד לבדיקה או תהיינה מגמות אחרות? האם נמשיך לשמור על פער נמוך בין תקציבי החברים? האם נשמור על מערכת שירותים משותפים? על מערכת תמיכה לכל מי שזקוק בתחומים השונים? ערבות הדדית מרבית או מוגבלת? האם שיתוף ברמה גבוהה או רק למראית עין?

אם אין קו מנחה נאבד את השליטה על התהליך ואז, אפשר לשער לאן זה עלול להוביל אותנו. אם רוצים לעצב את דמותה של החברה, צריך לדון על "חזון גזית" לפחות לתקופה משמעותית. הדבר חשוב, הן עבורנו והן עבור המצטרפים אלינו.

אולי זה יעזור לנו להשתחרר מהלם השינוי.

 

מ. ג. (השם שמור במערכת)