מכאן ואילך ערכתי את המסמך לפי נושאים – א.ק:
בעיית המים:
משה:"...לעיתים חסרו אפילו מים לשתייה שלא לדבר על מים לרחצה. בחורף הפריע הבוץ את הגישה למעיין ומנע לחלוטין הובלת מים ממנו וגם המכונית לא יכלה להגיע לכפר".
אתקה:"... בעיית המים המשיכה להוות אחת הבעיות הקשות. פעם ירדנו אל המעין והותקפנו ע"י נשות הכפר אשר בין השאר השתמשו בכלי נשק מקורי – חלצו את שדיהן והתיזו עלינו חלב. בפעם אחרת נפצעו שני בחורים – ניצלה ויעקב – אחרי שקבלו שם מכות".
משה: "המים חולקו במשורה – קומקום מים לאיש. חלוקת המים הייתה לא פעם מקור לקנאה לחשדות הדדיים ולריב"
אתקה: "אני קיבלתי עוד דלי מים משום שבישלתי עבור הרווקים והאורחים שהגיעו ... אל תשאל מה שהיה ... רבו קנאו וחשדו. אני זוכרת שאחת החברות ראתה את בעלי נותן לי דלי מים נוסף עבור הרווקים והתנפלה עליו בקללות: "אוד ושן דיר ואסר", כלומר "שירחצו אותך עם המים האלה" (הכוונה את גופתך לטהרה לפני הקבורה).
עיבוד הקרקעות ורכישתם ובואם של הנשים והילדים:
משה: "כדי לממש את הבעלות על הקרקע נדרשו המתיישבים לחרוש ולזרוע מיד כל חלקת קרקע שנרכשה בלי להתייחס לכדאיות הכלכלית. הזרעים סופקו ע"י הקק"ל ואילו היבול היה למתיישבים.
מספר החברים עלה לעשרים כאשר סך כל השטח המעובד על-ידם הגיע ל-6000 דונם. העיבוד נעשה ע"י בהמות, רק מאוחר יותר קיבלו טרקטור.
עיבוד הקרקעות החדשות שנרכשו נתקל לא פעם בקשיים כאשר הבן הערבי לא הסכים למכירה שנעשתה ע"י אביו וניסה למנוע בגופו את עיבוד החלקה.
הובטח למתיישבים כי תוךחצי שנה יסתיים רכוז הקרקעות, אך "לא דובים ולא יער"... מידי פעם נרכשו עשרים – מאה דונם נוספים, ולענין לא נראה סוף (כל האדמות שעובדו ע"י גרעין בורוכוב שייכות כיום לגזית ועין דור). ברכישת האדמות עסק דוד באום מכפר יחזקאל (אביו של שלמה באום מה-101).
כל אותו זמן גרו אנשי הגרעין בבית שנרכש בתוך הכפר הערבי. אחרי חצי שנה נרכש בית נוסף מידי אחיו של בעל הבית הראשון. אנשי הגרעין ביקשו להעביר לכפר את הנשים והילדים ובקשו את הסכמת תנועת המושבים שבראשה עמדו אישים כהרצפלד ושמואל דיין. הללו סירבו בתחילה, אבל כאשר אנשי הגרעין לא ויתרו הם נכנעו להם.
עם מעבר הנשים והילדים לטירה נמצאה גם גננת שסיימה זה עתה את הכשרתה והסכימה לבוא לכפר ערבי, ולהקים בו גן ילדים עברי.