פערים מעמדיים בחברה הוינאית היהודית

מדור הסטורי • 26/5/2018 כניסות

פערים מעמדיים בחברה הוינאית היהודית

סבי, אביו של אבי, זיגפריד קליש, נולד למשפחה ניאולוגית (אלו הרפורמים של הונגריה) שחיה בגלנטה שליד ברטיסלבה בסלובקיה של היום. בשלב מסויים אביו ואמו עברו לוינה, האב היה במקצועו מורה ובוינה התפרנס כמוכר תפוחים, ואח"כ עבר למסחר. כשהיה סבי בן 10 מת עליו אביו, האם לא יכלה לכלכל לבדה את משפחתה. ההילדים פוזרו בין קרובים שונים. את זיגפריד ואחיו הצעיר שלחו לדוד מקס שבסלובקיה. שם חונך סבי בהונגרית, שאותה ידע כל חייו על בורייה. כשהיה בגיל 15 מת עליו דודו, והוא נשאר כפי שכותב אבי "יתום". הוא לא למד מקצוע והיה למתווך בשוק הכספים, הוא לא נעשה עשיר, אך היה די אמיד.

סבתי, הילדה, היתה נצר למשפחה יהודית מאד עשירה וותיקה בוינה, משפחת סבורסקי. סבה של הילדה, יוסף סבורסקי, חלש על שוק הבשר (היה היהודי היחיד שסחר בבשר חזיר בוינה) של וינה, והקים סניפים בפריז ובבודפסט. בתו, לואיזה התחתנה עם רופא יהודי ד"ר שטיינברגר, ונולדו להם 4 בנות, ואחת מהם, הילדה, התחתנה עם סבי, זיגפריד (זבולון, לאחר עלייתו לארץ). ד"ר שטיינברגר היה לפי דברי אבי יהודי גאה אבל לא ציוני, שהשתתף במלחמה נגד האנטישמיות, שכידוע הייתה מאד חזקה בוינה של המאה ה-19.

סבא וסבתא, (זיגפריד והילדה) נפגשו בבריכה של הכוח וינה, התאהבו ורצו להינשא, אך נתקלו בהתנגדות של שתי המשפחות. במשפחתה העשירה של הילדה, אם לא היית רופא, מנהל בית חרושת, בעל עסק – לא נחשבת לשידוך ראוי. אביה של סבתי, דרש שעד למותו הזוג לא יתחתן. המשפחה מצד סבא היו יותר מסורתיים והכינו לו שידוך שהוא לא רצה בו. המשפחה מצד הילדה החרימו את זיגפריד. החרם של משפחת סבורסקי על סבא היה מכה קשה בשבילו. מעבר לעלבון, נכזבו תוכניותיו להתקבל לעבודה בפירמה הגדולה של סבורסקי, וכך לצאת מהקשיים הכלכליים. בני הזוג, הילדה וזיגפריד, לא ויתרו, ואחרי 4 שנים הם התחתנו (כאשר אביה של הילדה, ד"ר שטיינברגר, נפטר). אין ספק שהחרם הממושך, שלמעשה נמשך פחות או יותר גם לאחר מותו של אביה שהילדה, השפיע קשה על סבא, וגם תופס משקל בזכרונותיו של אבי.

הם תמיד החזיקו משרתות ואומנות, הילדה לא עבדה אף פעם כעקרת בית, כל הילדים קיבלו חינוך טוב ו-12 שנות לימוד, היו יוצאים לטיולים, למופעים והיו חברים באגודות ספורט. אני מניח שנושא הכסף והפרנסה היה נושא קבוע לדיונים בבית,

הבעיה של זיגפריד היתה שלא היה לו סיכוי ולו גם הקלוש ביותר, לתת להילדה זוגתו את רמת החיים שלה הורגלה מצעירותה. היא לא ידעה ולא עשתה כלום בבית. גרדה (אחות אבי החיה באנגליה) סיפרה שהיו להם עוזרות ומטפלות, ולהילדה היה די משעמם . היא היתה מבלה בבתי הקפה בווינה ושם נפגשה עם חברות וניסתה להמשיך את אורח חייה הקודם. המשפחה נסעה לחופשות להרים וליד הדנובה, כפי שמעידות תמונות שונות מעידות על כך שהם לא היו עניים. אך רמת החיים שלהם לא מצאה חן בעיני הילדה. היא נסתה להמשיך את המסורת שהיתה לה מהבית שלה, לערוך בבית סלונים ספרותיים ומפגשים של אמנים ואנשי תרבות אחרים, אך זה היה מעל לאמצעים שלהם.

תקופה משמעותית בחיי סבא שלי הייתה תקופת מלחמת העולם הראשונה. זיגפריד גוייס לצבא האוסטרי, ותוך זמן קצר היה למפקד סוללת תותחים בחיל התותחנים האוסטרי, (דרגה השווה לסרן) בגבול עם איטליה (שנלחמה באוסטריה). זה היה די נדיר שיהודי הגיע לדרגה כזו. הוא היה מפקד של שני תותחי הוביצר 75 מ"מ, והיה מעורב בהרבה קרבות. בסוללת התותחים הוא ניהל יומן אישי, עם הרבה צילומים מתקופה זו. זיגפריד ידע לשמור על כבודו כיהודי, בין האנטישמים הרבים שהיו בצבא האוסטרי. קרה פעמים רבות שכאשר קצין אנטישמי העליב אותו בהערה אנטישמית, הוא הזמין אותו לדו-קרב. "כלי" הדו-קרב נקבע מלכתחילה על ידי הצד שהוזמן לדו קרב. במקרה אחד הוא נקבע כסטירות לחי עד להתעלפות אחד הצדדים. כל קציני הפלוגה התאספו סביבם, וזיגפריד שנקבע כ"סוטר"הראשון, והיה בחור חסון במיוחד אחרי שנים של פעילות ספורטיבית, נתן לקצין השני סטירה אדירה שגרמה לאחרון להתעלף על המקום.

(המשך יבוא)