תנועת הנוער הספרדית בארגנטינה

מדור הסטורי • 5/11/2017 כניסות

קבצים מצורפים:

תחזקנה 2

"תנועת נוער ספרדיות ציוניות" – ראיון עם מאיר סאאל

מאיר אני חשבתי שאתה מ"תחזקנה" ופתאום מתברר לי שאתה בכלל מתנועה אחרת. אז בוא נעשה סדר בדברים... מה הקשר בין שתי ההנועות, וכיצד הגעתם לקיבוץ של השוה"צ?

התנועה שלנו פעלה כמו "תחזקנה" בתוך הקהילות הספרדיות, אבל הייתה תנועה שונה. כשנה לפני עלייתי לארץ (1967) נוצר קשר בין שתי התנועות. אני ועוד ארבעה חברים – בתיה, דוד, יהודית ומשה בוזגלו. עלינו ארצה עם קבוצה מ"תחזקנה", אבל היינו קבוצה נפרדת. גם את ההחלטה שגזית יהיה קיבוץ היעד של התנועה שלנו קיבלנו בניפרד, וזאת הייתה החלטה קובעת עבור שאר חברי התנועה שעדיין היו בארגנטינה, (ועד היום אנו מצפים לבואם...). בשנים שאחר-כך האיחוד הושלם, ויצר את תנועת "בדרך". אנחנו היינו שונים מ"תחזקנה", בהסתייגות שלנו ממורשת התנועות מפולין. אנחנו לא רצינו את הטכסים שלהם: הסתייגנו מההמנונים, מהחולצות הכחולות, מהמיפקדים וכו'. וגם את נושא הצופיות לקחנו ביתר קלות. אנחנו לקחנו מהם את שיטת המדריך, הקבוצה החינוכית והפעולה העצמאית שלא בהשגחת המבוגרים.

רוב האנשים שלנו לא הגיעו לארץ כי הם כבר היו במסלולים אקדמאים כאשר נושא העלייה נעשה אקטואלי. זאת הייתה אכזבה קשה עבורי. בשנה שלאחר עלייתי לארץ, הייתה אמורה להגיע קבוצה של 18 חברים, ויש כאן חברים מ"תחזקנה" ששואלים אותי מדי פעם אם אני עדיין מחכה להם.... מכל מקום חניכים שלי הגיעו לארץ, ושניים נמצאים בקיבוץ: יוסף ו. ואברהם ס.

הקשר שלנו לשוה"צ, נוצר לאט לאט. קודם כל עלייך להבין את ההבדל בין תנועות הנוער האשכנזיות ובין תנועות הנוער הספרדיות בדרום אמריקה. התנועות האשכנזיות נבנו על בסיס החלוקה הפוליטית למפלגות ולתנועות הציוניות הקיימות. לעומת זה תנועות הנוער בקהילות הספרדיות (שהיו בנויות לפי ארצות מוצא), צמחו ליד ובתוך המרכזים הקהילתיים. הקשר עם הקהילה היה מאד חשוב, והמרכזים סיפקו לנו גם בית, גם אמצעים וגם נוער שבא למרכז הקהילתי והתחיל להתענין מה קורה בחדרים שבהם התנהלה פעילות התנועה. אבל מצד שני, התנאי לפעילותנו במרכזים היה א-פוליטיות מוחלטת מצדנו. צריך להבין שהקהילה הספרדית באותם שנים (תחילת שנות השישים), לא הייתה ממש ציונית. פה ושם הם תרמו במגביות, אבל לשלוח את הבנים לארץ, לדבר על עליה, זה היה ממש מילה גסה. שינוי-מה ביחס לישראל חל אחרי מלחמת ששת-הימים. קשר של התנועה עם השמאל היה בכלל בלתי נתפס. היה פיקוח צמוד של מנהיגי הקהילה אחר פעילותנו. לדוגמה, במסיבת פסח, האולם קושט בניירות קראפ אדומים, ומיד קיבלנו נזיפה על-כך מהקהילה.

הלחץ הזה, מצד הקהילה השפיע עלינו, גם מבחינת הגדרתנו הציונית וגם מבחינת הגדרתנו הסוציאליסטית. החובה להגשים ולעלות לארץ לא הייתה ברורה לכל בוגרי התנועה. בחלקם הלכו ללימודים גבוהים. ולא מעט מהם פיתחו אוריינטציה קוסמופוליטית שמאלית, של מאבק בארגנטינה.

הקשר לשוה"צ נוצר לראשונה ע"י שליחים מהקיבוצים, שהגיעו לקהילה ופעלו כשליחי סוכנות במסווה של א-פוליטיות. הם התחילו לעניין אותנו בתנועה הסוציאליסטית ובקיבוץ. הקשר היותר משמעותי, נוצר ע"י החברים שהגיעו ל"מכון למדריכי חו"ל" (אני כלול בתוכם). כאן בארץ, התחלנו לחפש קשר לקיבוצים, לתנועה משמעותית, וכך נוצר הקשר לשוה"צ ולגזית.

ספר לי על דרכך לתנועה ולקיבוץ

כנער היו לי הרבה חברים לא יהודים. אבא שלי תמך בהליכתי לתנועה, כי הוא ראה בזה מחסום בפני ההתבוללות, שכבר היכתה פעם אחת במשפחתנו. ניסיתי, אבל זה לא כל-כך הלך. עם הופעת האנטישמיות החריפה, חיפשתי תשובות לנושא זה, שמאד העסיק אותי.

המשיכה שלי לקיבוץ התפתחה לאט, אבל כאשר נעשיתי לסוציאליסטי, והכרתי את מחשבת השמאל, הגעתי למסקנה, שלהיות סוציאליסט "על-אמת", אוכל להיות רק בארץ, כחבר קיבוץ, ולא בארגנטינה. כשהייתי צריך להכריע אם להשאר בארגנטינה או לעלות לי אישית, הנושא הלאומי היה פחות חשוב לי מהנושא החברתי הסוציאליסטי.

לקיבוץ הגעתי בביקורים באותה שנה ששהיתי ב"מכון למדריכי חו"ל".

מה היתה התנועה עבורך?

התנועה היתה עבורי חוויה מעצבת. אנחנו כילדים הקמנו תנועה מהיסוד, וליווינו את כל שלבי העיצוב שלה מתנועה בורגנית לתנועה לאומית סוציאליסטית. זאת הייתה חוויה של יצירת דבר חדש, שרק משהתנסה בכך יכול להבין. אני מנסה להעביר את החוויה הזו לילדים שלי, ולא תמיד בהצלחה.

רשם: איתן

summday_5245547383