קיבוץ גזית

חג החרות הלאומי העולמי האנושי 
צבי י' כסה (פורסם "בעל צד שמאל")
מחשבות לחג: אורי אבנרי צודק: ילד יהודי שחווה את ליל הסדר לעולם יהיה יהודי אפילו יפרוש מהעם. בדומה להבדיל לילד נוצרי שזרע אנטישמיות נזרע בו כשבכנסיה מול הצלוב, אביו אומר לו שאת זה עשו היהודים. 

אבל, ישראלי חופשי אינו חופשי שלא לעיין בחג הפסח, חג "המפץ הלאומי" – היציאה לחרות. המפץ הלאומי שלנו הפך אוניברסלי. ה"שלח את עמי" היה ל – Let my people go לסמל החרות האנושית. זה החידוש של משה שקשר את החירות כצו אלוהים. היינו, דעו כי יש מקור סמכות מעלי. ולא תשאלו: "מי שמך". מושג האדם הריבוני כמקור הסמכות לא היה קיים בימיו.

ומעניין, במגילת ההגדה שני הקטעים האוניברסליים – החרות והחד גדיא - ביניהם הכל יהודי לאומי. ועולות שאלות של שמים וארץ. מה קורה? אלוהים מקשה את לב פרעה כדי שלא ימהר לשחרר את העם. ואז מעניש אותו. ואח"כ מטביע אותו וריכבו בים.

וכשבני ישראל עולצים על נס הים ומפולת פרעה, הוא נוזף בהם: מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה. ניסתרים דרכיו. לאמור. פרעה אשם בקשיות לב והעם אשם בצהלת לב. הניגודים האלה הם שאלות של שמים וארץ: האם פרעה אשם? ואם הכל נעשה בדברו, היו הרבה פרעה בעולם האם הם אשמים?
והחרות האם היא כלל אנושית או לאומית ייחודית? האם אפשר לקיים חרות אמתית כאשר עם שבוי בשילטונו על עם אחר שדוד חרות? טוב ורע, אמת ושקר עפ"י הציוויליזציה העברית מונחים לפנינו לבחור. עכשווי: לא מסגירים עבד שברח לאדוניו. רודן אכזר הוא "אדוניו" של הנמלט להינצל מר'שעתו. 
חג חרות שמח.

 

ראש הטופס

לייקהצג רגשות נוספים