קיבוץ גזית

ושאבתם מים בששון... ראיון מלפני כמה שנים עם נתן סלע

נתן, כמה שנים אתה איש המים של גזית ומי היה לפניך?

אני בענף המים משנת 1974.  לפני לא היה תפקיד כזה – "איש המים". היו חברים שהיו אחראים על הבאר, אבל לא על כל מערכת המים. אפשר להגיד שאני בניתי את התפקיד. עבדתי בשיתוף פעולה עם מריו רומם, וממנו למדתי הרבה. הוא תיכנן הרבה פרוייקטים גדולים בגזית. למשל את המאגרים, ואני הייתי המוציא לפועל. אני רשתתי את מערכת המים בשדות, רשתתי גם הקווים הראשיים בתוך גזית, קו מנחל תבור למאגרים ועוד פרוייקטים רבים.

ב1984 הלכתי ללמוד ברופין הנדסאי מים וקרקע, וחזרתי לתפקיד איש המים ב-1987. מ1991 אני עובד לטובת נטפים ומצר – פלסט,כמדריך יועץ ומקים מערכות השקייה בחו"ל. אני מתמיד בתחום זה עד היום, ועבדתי כבר ב-25 מדינות. הכובע השלישי שלי הוא באירגון עובדי המים. שם אני מפיק ימי עיון, תערוכות וכדומה. אני עובד באירגון יום – ימיים בשבוע.

תסביר לי מה הבעיה עם המאגרים שלנו...

המאגרים במצבם הנוכחי לא מנוצלים כהלכה. הפונציאל שלהם מאד גדול. אם יורדים 150 מ"מ גשם בנחל תבור, תעבור בו כמות אדירה של מים, כ-10000 מ"ק בשעה. הרבה מים במאגרים הולכים לאיבוד בחילחול ובהתאיידות. כדי לטפל במאגרים אנחנו צריכים להשקיע  כ-5 מיליון ש"ח. צריך לטפל באיטום המאגרים, בחשמל, שאיבה ובצנרת אל המאגרים.

מה מצב הבאר שלנו?

הבאר עובדת משנת 1951. למרות זאת איכות המים שלנו מצויינת, כי אנו שואבים מאקוויפר עמוק. אנחנו מגיעים ל150-90 מ"ג כלור לעומת 250 מ"ג כלור. אין הגיון ברכישת מסננים למינהם, זה פשוט לא נחוץ. הצינור שמוביל את המים מהבאר לבריכה שלנו הוא בן 58 שנה, בעוד שאורך החיים המכסימלי של צינור כזה הוא 50 שנה. יש בו הרבה פיצוצים (לפעמים שניים בחודש). זורם בו הרבה לכלוך כתוצאה מהפיצוצים האלו. יש גם אובדן מים מדליפות לאורך הצינור, שקשה לאבחן אותן. החלפתו היא השקעה מאד גדולה (800 אלף ₪). ניסינו לעניין את "מקורות" בהעברת בעלות על הבאר, ומכירת מים לגזית . אבל המחיר שהם דרשו תמורת המים היה גבוה. פנינו לחברה נוספת בשם "רימון" ושוב פעם התאכזבנו ממחיר המים שהם הציעו לנו.

אנחנו דוחים כל הזמן את החלפת הצינור הזה, אבל לא יהיה מנוס מכך. עלינו להחליף את הצינור, ולהשתמש בקו הישן לשאיבה מנחל תבור למאגרים.

כמה מים עומדים לרשותנו בשנה, ומה המקורות השונים שלהם?

ממקורות מוקצבים לנו כ-900 אלף קוב בשנה, מים שפירים. אבל אלו מים יקרים, של 1.3 ₪ לקוב, לכן אנו מנצלים רק כ-300 קוב מהם. מהבאר יש לנו 540 אלף קוב. יש לנו גם מי תנובה להשקיה. יש לנו כ-100 אלף קוב מטיהור מי הקולחין שלנו. בנוסף לאלו יש לנו את מי המאגרים שלנו כ400 אלף קוב. פיתוח המאגרים שלנו יכול להגדיל באופן משמעותי את כמות המים שלנו, אבל כפי שאמרתי מדובר כאן בהשקעה של מיליונים. בעתיד הקרוב נקבל מים מתשלובת הקישון דרך אגודת המים של עמק חרוד. מדובר על כמות גדולה של מי קולחין – בהמרת מים שפירים -  500 אלף קוב. מחיר המים: 90 אגורות לקוב. האם כל הכמויות האלו מספיקות? נכון להיום, אנחנו לא מעבדים כאלף דונם בגלל חוסר במים.

מה הבעיה עם הביוב שלנו, למה זה מעכב את הקמת שכונת הבנים?

המדינה שמה בשנים האחרונות דגש על איכות הסביבה. לכן היא רוצה שהביוב של הישובים הבודדים יוזרם למתקנים מרכזיים שיעמדו תחת פיקוח המועצות האיזוריות. יש בזה הגיון, כי יש ישובים שאינם עומדים בתקן. למשל כפר סמוך אלינו הזרים את שפכיו לנחל תבור וכתוצאה מכך נוטרלה באר של כפר-קיש.

הדרך לאכוף את התקנה הזו נמצאה ע"י שכונות ההרחבה החדשות. המדינה מתנה את הקמת השכונות האלו, בהתחברות למתקן מרכזי. את האחריות לכך הטילה על המועצות האיזוריות.

מאתנו נדרש ע"י המועצה להתחבר למתקן הטיהור של דברת. פירוש הדבר השקעה שלנו של 7-5 מיליון ₪ בהנחת צינור של 6 ק"מ אורכו. בנוסף על כל קוב מטוהר נצטרך לשלם היטל ביוב. כמו כן נפסיד 100 אלף קוב של מי קולחין להשקיית השקדים והזיתים.

האינטרס שלנו, הוא להשאיר את הביוב שלנו ברשותנו. התקנות של משרד הבריאות מתירות לישובים קטנים ומרוחקים "שידרוג מתקני הטיפול המקומיים הקטנים הקיימים למתקנים ביולוגיים קומפקטיים, הפועלים בתהליכי טיפול מתקדמים והמבטיחים את איכות הקולחים הנדרשת להשבת הקולחים להשקייה..." (תקנה 34 תמ"א סעיף 6.4).

לדעתי, אם נוכיח למשרד הבריאות שאנחנו עומדים בסטנדרט (אחרי שידרוג שייעשה), יש סיכוי רב שהם יאשרו לנו שהביוב יישאר ברשותנו.

מה עוד היית רוצה להוסיף?

לדעתי צריך להקים צוות קבוע, של אנשים עם ניסיון בהתנהלות מול המערכות הניהוליות והציבוריות בתוך המשק ומחוצה לו, שיקדמו נושאים שונים הקשורים למערכות המים. הקמת צוותים אד-הוק (כדוגמת הצוות לעניין הביוב) אינה מספקת, וגורמת לנו לאחר את הרכבת בפרוייקטים חשובים.

רשם: איתן