ME TOO

מדור הסטורי • 11/2/2018 כניסות

ME TOO

"כמובן שהוטרדתי מינית... "

(כתבה מעלון גזית מלפני 5 שנים)

לקראת היום הבינלאומי לציון אלימות נגד נשים, עלה הנושא גם בעיתונות הקיבוצית. אני חונכתי להתייצב תמיד לצד החלשים ומוחלשים בחברה וככזאת אני זוכרת עצמי מאז עמדתי על דעתי. רצח של נשים ע"י בני משפחתן הוא הדבר כמעט הכי מקומם עליו ניתן בכלל לחשוב. אין ולא יהיה כל צידוק בעולם למעשה נתעב שכזה, וגם מקרה דומה היה בתנועה הקיבוצית (עינב רוגל ז"ל).

אלימות נגד נשים מתבטאת בהרבה מעשים שונים ומגוונים לפני האלימות האולטימטיבית – רצח. אי אפשר לתהות במידת הזהות הפוליטית שלי באשר למצוקתן של נשים ובכל זאת, מאז סיפורי הנשיא קצב ועד לסקר שנעשה במועצה האזורית גליל עליון, עלו בי מספר הרהורים ואני משתפת אתכם בחלקם.

אם היו שואלים אותי האם הוטרדתי מינית בחיי, בכל הכנות לא הייתי יודעת להשיב תשובה חד-משמעית. למה? כי בכל המפגשים עם גברים, שהיו לי, ונצרבו בזיכרוני, הייתי שותפה מלאה. שלטתי שליטה מלאה במהלכים והייתי ערה לכל אחת ואחת מהמחוות לאורך הקשר.

פעם שאלה אותי אשת מקצוע איתה נפגשתי, אם שמתי לב לעובדה שיש לי יותר חברים קרובים מחברות קרובות. האמת, אף פעם לא טרחתי לספור כך את מצאי הקשרים שלי אבל לא הייתי מופתעת מהממצא. אין לי כל תובנות מלומדות לגלות לאף אחת ואחד מהקוראים על טיבם של קשרים בין בני ובנות המינים השונים, על המתח וההתרגשות, על הקרבה והגבולות, על ההליכה על חבל דק ועל הצורך בשליטה עצמית. אני, כנראה, מרגישה בתוך המגרש הזה די נוח.

משחר נעורי סיגלתי לעצמי כלי שעוזר לי לנווט – אני מקשיבה לעצמי. נכון, לפעמים מצאתי עצמי בסיטואציה לא נוחה, לפעמים ניסיתי לרָצות ולפעמים היה לי מאוד מאוד לא נעים, אבל תמיד הייתי אני זאת שיכלה לעצור הכל לפני. תמיד ידעתי מה אני עושה וידעתי להציב גבולות, גם מראש וגם תוך כדי.

זה אולי לא קולגיאלי לומר מה שאני הולכת לומר אבל לא נראה לי שהייתי נכנסת לחדר בבית מלון של גבר שפעם הציק לי ולגופי – אף פעם לא הייתי עושה זאת, גם לא בעבור משכורת מאוד גבוהה. לא רוצה להשתמש במלים של שיפוט, גם אני הייתי במצב דומה, מול משכורת בטוחה ולגמרי לא רעה ועצרתי הכל. בהתחלה לא היה לי מאוד ברור לאן מתגלגל המצב ועד כמה אני באמת מרגישה בו רע, ברגע מסוים שיתפתי את האיש שלי, (רוצה להאמין שלכל אחת יש את מי לשתף) ובגיבויו פשוט חתכתי.

אז הנה כמובן שהוטרדתי מינית אבל אני הייתי שם, שמעתי את הקולות וראיתי את הנורות ולא נתתי לזה להמשיך. הייתי יכולה לעצור הרבה קודם לפני שהרשתי תחושה של הטרדה מינית. אך עצרתי רק כשידעתי שאין לי יותר אפשרות לשלוט במצב. אולי זה ענין של אופי, אולי של חינוך ובטח יהיו כאלו שיגידו שכשיש גב כלכלי אז הכל יותר פשוט. עבורי זה ענין של ערנות וכנות עם עצמך קודם לכל. ערנות למתרחש איתך ונכונות להיעזר בקרובים לך. כך חונכתי וכך אני מעבירה הלאה.