לוין שלמה

הנצחה • 25/9/2017 כניסות

תאריך לידה: 28.4.1933

תאריך פטירה: 29.7.2014

 

סלומון, או סלו כפי שכולם כינו אותו, נולד במונטבידאו בירת אורוגואי להוריו רחל ויצחק, שהיגרו בגיל צעיר מאוד מפולין. שלמה נולד כשהייתה אמו בת 19, ממנה למד אוטו דידקטיקה מהי. לאביו היה בית מלאכה לתפירת נעליים ומזה התפרנסה המשפחה. בבית דיברו יידיש וזאת הייתה השפה הראשונה ששמע שלמה - משפחת מהגרים בני מעמד הביניים. הוריו ובעקבותיהם שלמה, היו חלק מהתנועה היהודית הפרוגרסיסטית, המקורבת באידיאולוגיה למפלגה המרקסיסטית. הוריו של שלמה היו בין מקימי הקהילה הקשורה לתנועה זאת, קהילה שהייתה מפותחת מאוד מבחינה תרבותית וחברתית, והקימה לעצמה בתי ספר, בנקים, קופת חולים ומרכז קהילתי גדול ופעיל.

 

אחותו סוניה נולדה כשהיה כבר בן 10. שלמה וסוניה גדלו בבית בעל אידיאולוגיה מרקסיסטית אותה הביאו ההורים מאירופה. הציונות לא הייתה כלל אופציה. כשהחליטה אחותו לעלות ארצה היה זה שלמה עליו הוטל התפקיד לרכך את ההורים ולספר להם על תוכניתה. רק בשנים האחרונות, מספרת אחותו, שוחחנו בינינו על העוול שעשתה תנועת icuf, שהסתירה מהם פרטים רבים וחשובים על מדינת ישראל ועל הציונות בכלל.

 

שלמה למד עד כיתה ט', למרות שאובחן כמחונן ואולי בשל כך, החליט כנראה שאין לבית הספר יותר מה לתרום לו והצטרף לבית המלאכה של אביו, מה שהיה מקור פרנסתו במהלך השנים הבאות. כשבגר עבר שלמה לפעילות במפלגה הקומוניסטית, דרכה הפך להיות עורך מדור הספורט של עיתון El Popular. מכישוריו העיתונאים זכינו אף אנחנו כאן בגזית  ליהנות.

 

בשנת 1956 נישא שלמה ומנישואים אלו נולדה בתו גבריאלה, שעלתה עם בני משפחתה לארץ לפני מספר שנים. לצד עבודתו בבית המלאכה לתפירת נעליים לא פסק שלמה מהפעילות

הפוליטית-חברתית-תרבותית בקהילה.

בשנת 1969 נישא שלמה בנישואים שניים למירטה, להם היה מכנה משותף רחב מאותה תנועה בה הכירו. באורגוואי נולדו בנם הבכור דניאל ואחריו עמי. בשנת 1973 עלתה באורגוואי חונטה צבאית והשליטה דיקטטורה קשה מאוד. כל מה שהיה בעל גוון כלשהו של שמאל הוחרם. שלמה, מירטה וחבריהם ירדו למחתרת והיה עליהם לעזוב את המדינה בבהילות. אמו של שלמה כבר נפטרה ואביו עלה עם אחותו וחי בארץ, בקיבוץ מצר. רעיון הקיבוץ גם היה להם מוכר וגם תאם את השקפת עולמם וכך החליטו לעלות ולחיות בקיבוץ. בשנת 1977 עלתה משפחת לוין למרכז קליטה במשמר- העמק ודרך דורה אברמוביץ ודוד פרסטאי, אותם הכירו עוד מאורגוואי, הגיעו לגזית, כאן נולדה בתם הצעירה נועה.

 

בתחילת החיים בגזית עבד שלמה במטע אך די מהר מצא עצמו חלק ממחלקת הדפוס ב"פלזית", עד התקף הלב הראשון שעבר. בשנות ה-80 היה שלמה יחד עם צבי כהן ז"ל, מאמן את קבוצת הכדורגל של גזית. מהמפעל עבר שלמה לעבוד בניהול החשבונות של המטבח לצד האקונומים השונים, תפקיד בו תרם עד לזמן האחרון ממש.

 

בשנת חייו האחרונה נאבק ראשו הצלול של שלמה, שידע שגופו הולך ונחלש, ידע מה מחכה לו מבחינה גופנית אבל לא רצה להשלים עד שהוכרע.

 

בן 81 היה שלמה במותו

יהיה זכרו ברוך 

 

 אבא,

האדם הוא תבנית נוף מולדתו, ואתה נוצקת לתוך תבנית רחוקה מכאן. הבאת לנו משם אמונה בעולם טוב יותר, אמונה בצדקת הדרך ובמאבק למען אותו עולם. הבאת לנו משם בדיחות וחוש הומור שלפעמים גורם לזרים להשתתק במבוכה, ובעיקר הבאת לנו משם יושר פנימי שטמון בתוך כל אחד מאיתנו. גדלנו לתוך סיפורים על חוסר צדק דיקטטורי ומלחמות בו, בלי פחד מהתוצאות, למדנו לא לשתוק כשיש לנו מה להגיד ושיש דברים בעולם עליהם אסור להתפשר. ובעיקר- ינקנו מאז שעמדנו על דעתנו את ערכי ההומניזם, האמונה באדם ואת האידיאל של חברת מופת. אלוהים יודע שאהבת להתווכח, וקור רוח לא היה מתכונותיך הבולטות... גם את זה קבלנו ממך!

את כל אלה איש לא יוכל לעקור מתוכנו.

היית אדם משכיל, אוטודידקט שלא סיים תיכון, מעיין בלתי נדלה ממש של ידע הסטורי וכמובן כדורגל. האוהד מספר אחד של נבחרת התכלת, שגדל על האגדה של המרקאנסו בברזיל. בן סנדלר שירש מהוריו תודעה ולמד לדבר על מעמד ומהפכה. בתוך הסערות של אורוגוואי בשנות ה-60 וה-70 נמשכת ללהט המהפכני שסחף את היבשת ושליווה אותך עד היום האחרון.

בן לקהילה יהודית גאה ומיוחדת ששמרה על גחלת של עולם שנעלם. על דרכך האמיצה שילמת מחיר יקר- נרדפת, איבדת את עבודתך ולבסוף גם את מולדתך, אך מעולם לא התחרטת עליה. בגיל לא צעיר עזבת את הארץ היחידה שהכרת והתחלת חיים חדשים בישראל. למרות הקשיים ניסית ללא הפסקה למצוא את מקומך כאן בקיבוץ. האם הצלחת? נרצה להאמין שכן. תמיד התעקשת להביע את דעתך ולהשמיע את קולך, גם אם היה קול שהדהדו בו חוויות ולקחים מארץ רחוקה.

כאן גידלת אותנו ואנחנו עברנו ביחד איתך את הקושי שבהסתגלות לתרבות החדשה, למנטליות של הארץ ושל הקיבוץ. לתוך כל זה ידעת תמיד להכניס שמחה והנאה כמו משחק כדורגל או ארוחה טובה. היית גאה בנו ודאגת לנו בכל דרך בה יכולת, בכל דרך שאפשרנו. היית מאושר במיה ואורי, הנכדים ועשית מאמצים גדולים כדי לראות אותם, גם כשהיו רחוקים והיה לך לא קל, ועשית מאמצים גדולים להחזיר את גבריאלה - בתך מהנישואים הראשונים לחייך, והיום היא כאן אתך.

אבא, לפני שנרדמת אמרת שאתה מפחד. אתה לא צריך לפחד יותר. אצלנו בלב תמיד תחיה.

נזכור אותך מחייך, מתבדח, מתכונן לקראת שידור של משחק. נזכור את המבט בעינייך שהיה נפתח ומואר כשהיינו איתך. 

נוח בשלום אבא

דניאל, עמי ונעה

 

 

 

shlomo levin