קיבוץ גזית

״איפה אתם עושים את החג?״

אחת השאלות הנפיצות ביותר שאני מכירה , לפחות מתוך עולם התוכן שאיתו אני עובדת.

העם היהודי התברך בחגים למכביר ובכולם נהוג שכל המשפחה מתכנסת, בדרך כלל יש מלא אוכל ורעש של ילדים ושמחה גדולה.

יש כמה חגים משמעותיים כמו ראש השנה ופסח - שעליהם עוד מתדיינים לפני החתונה..

שנה אצלנו - שנה אצלך, 3 שנים אצלך- שנה אצלי ועוד קומבינציות כאלה ואחרות…

בסביבת העבודה שלי לא פעם חג שאמור להיות כל כך משפחתי ושמח הופך להיות מלחמת עולם בין הצדדים , מוציא את פנקס החשבונות ההדדי ויורד להתקטננויות מיקרוסקופיות..

לא פעם אני נוהגת להשתמש במשפט - זה לא משנה מי התחיל זה משנה מי יסיים!!

פגשתי מטופלת שסיפרה כי לפני החתונה היה ברור שבנה וכלתה עושים אצלם את החגים ״הגדולים״ ושאר החגים הם יחגגו אצל משפחתה.

עד שהגיעו הנכדים לתמונה הכל התנהל על מי מנוחות..ואז הכל התפוצץ..

הכלה רצתה לעשות את החגים גם אצל הוריה בטענה שילדיה יחשפו גם לתרבות הזו וגם לזו.. אבל זה לא תאם את ההסכם לפני החתונה..

כשדיברנו על הסיפור הזה מנקודת ראותה של מרים (שם בדוי) היא חשה שכלתה עושה לה ״דווקא״. היא מנסה להכעיס אותה בכוונה , היא לא באמת רוצה להיות אצל הוריה אלא רק רוצה לעצבן אותה . עוד טענה שכלתה עצלנית ולכן לא מעוניינת להיות אצלה בחגים משום שהיא מבקשת שיעזרו לה לנקות אחרי הערב הגדול.

בקיצור, טיעונים מכאן ועד…

ניסינו להבין ביחד מה הרציונל של כלתה. מדוע היא מעוניינת לחגוג אצל הוריה ולא רק אצל חמותה. האם זה מפני שהיא עצלנית ? (לא, כי כל פעם שהיא אצלם היא עוזרת בנקיונות לאחר הארוחה..), האם בגלל שהיא רוצה לעצבן אותה? (לא , דווקא נעים להן ביחד..) האם זה משהו נגדה באופו אישי (לא יכלה לחשוב על אופציה כזו…)

כך לאט לאט שאלנו את עצמנו מה מניע את כלתה ״להפר חוזה״ ועוד בחג פסח שהוא כל כך משמעותי עבור מרים.

חגים הם קרקע פוריה למתחים משפחתיים - אם זה בין ההורים, המשפחות, בני הזוג וכו. יש אצל כל אחד מאיתנו מערכת ציפיות שלא תמיד נאמרת בקול רם - דבר שיכול לגרום לאי הבנות משמעותיות.

בארועים משמעותיים , כאשר אין תקשורת פתוחה ומכבדת , יכול להיווצר מתח עצום עד כדי קרע. 

רגע לפני שזה קורה אני מזמינה אתכם לחשוב על ההשלכות של כל אחת מהפעולות שהאינסטינקט אומר לכם.

לוותר, לא לוותר, להילחם, ״להכנע״,למצוא פיתרון, להאטם להצעות נוספות - קחו את כל אלה וחשבו על ההשלכות של כל אחת מהן. חשבו מה מטרת העל שלכם.

לעשות את החג לבד? לעשות את החג בפנים חמוצות? לנצח בקרב אך להפסיד במלחמה? - מה המטרה שלנו כהורים לילדים בוגרים וכסבים וסבתות לנכדים? איזו דוגמא אנחנו רוצים להעביר לדורות שאחרינו?

ולמרים - היא הבינה שאם תמשיך בתחושות האנטי נגד כלתה ייתכן ואף תפסיד לא רק את החג כי אם גם את בנה (שצידד באישתו).

היא הבינה ״שבקרב״ הזה היא לא תוכל לצאת כשידה על העליונה והיא מפספסת את מטרת העל שלה - לחגוג עם משפחתה את החג.

בדרכה שלה , כדי שתרגיש טוב, היא החליטה להזמין את עצמה ובעלה אל הוריה של כלתה - דבר שהתקבל בשמחה רבה מצד כל הצדדים!

אז נכון , היא חשה שהפסידה, היא חשה שנכנעה לכלתה , היה לה ברור שלא כך זה היה צריך להגמר - ויחד עם זאת היא חגגה בשמחה גדולה את החג עם בנה , כלתה ו-4 נכדיה.

אין פיתרון אחד עבור כולם.

יש משפחות שיגיעו להסדרים אחרים, יש צדדים שיצאו מאוכזבים, או בתחושת הפסד… - כל התרחישים יכולים לקרות.

אני מבקשת, לפני שזה קורה - תחזרו לשאול את עצמכם מה מטרת העל שלכם?

זה אולי יעזור לקבל כמה החלטות חשובות…

5 עצות זהב כשהולכים להתארח :

1. תביאו משהו קטן כתשומת לב. זה תמיד נעים כשיודעים להעריך את המאמץ
2. הולך להיות רעש !!! קחו בחשבון והמנעו מהערות.. הערב הזה יהיה שמייח
3. כנסו בחיוך! אתם כבר כאן- תעשו את זה נעים עבור כל הצדדים!
4. תהיו שותפים - אל תשבו בצד בפנים חמוצות, תתעלו מעל הכל. אתם יכולים!
5. תחמיאו - על האוכל, הסידור, האכפתיות, האהבה ו-תזמינו אליכם את כולם בחג הבא.

בהצלחה וחג שמייח :-)