דניאל בן סימון / המרוקאים, הוצאת כרמל, 2016
אני ממליץ בחום על ספרו של דניאל בן-סימון – המרוקאים.
על רקע הויכוח הניטש בשנה האחרונה בארץ, על בעיית המזרחים ובמיוחד בעיית העדה המרוקאית, הספר הזה שופך אור בהיר על הבעייה מפי אחד מבני העדה.
בן-סימון עלה לארץ בגיל 16 והתחנך בפנימיה חרדית. הוא עלה לארץ לאחר שהתחנך על ברכי התרבות הצרפתית, בפנימייה יוקרתית במרוקו.
את שירותו הצבאי עשה בחטיבת גולני. עם שחרורו מהצבא, החל ללמוד באוניברסיטת חיפה בחוג למדע המדינה וסוציולוגיה. במהלך לימודיו החל לראשונה לעסוק בפעילות ציבורית כשנבחר לשמש יושב ראש אגודת הסטודנטים. בתקופה זו אף שימש עוזר ההוראה של פרופסור סמי סמוחה.
בראשית שנות השמונים היה חבר בתנועת צל"ש, שבראשה עמדה ויקי שירן.
ב-1981 נישא ומיד לאחר מכן עבר ללמוד לתואר שני בעיתונות באוניברסיטת בוסטון ונולדו לו ילדיו הראשונים. כעבור שלוש שנים חזר לישראל, הצטרף לעיתון "דבר" ועבד בו עד לסגירתו ב-1996. בן סימון שימש ב"דבר" ככתב מדיני ופרלמנטרי, והיה אף בעל טור.
הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה היו, לדבריו, נקודת ציון עבורו. באותה עת כתב את ספרו הראשון "ארץ אחרת: ניצחון השוליים: איך קרס השמאל ועלה הימין". הספר מגולל סיפור מסע ברחבי ישראל שמנסה להסביר דרך סיפוריהם של אנשים עימם בן סימון נפגש ברחבי ישראל, את הנסיבות שהובילו לנפילתו של שמעון פרס והמערך במערכת הבחירות ולעלייתו של הליכוד בראשות בנימין נתניהו לשלטון. שלמה בן עמי התבטא בספר "מקום לכולם" כי זהו הספר הטוב ביותר שנכתב על הפוליטיקה הישראלית[1].
אחרי הבחירות וסגירת העיתון "דבר" החל לעבוד בעיתון "הארץ". בשנים אלה כתב שני ספרים נוספים: "קסם על שפתי מלך: ישראל ערב בחירות 99", שיצא לאור ב-1999 ובו נוקט בן סימון בדרך נרטיבית זהה לספרו "ארץ אחרת" בתארו את הגורמים שהביאו לנפילתו של בנימין נתניהו והליכוד מהשלטון ולעלייתו של אהוד ברק וישראל אחת, וכן את הספר "עסקה אפלה בדרום", שיצא לאור ב-2002, ובו מתוארת דרך התנהלות הממשלה הכושלת, לדבריו, שהתבטאה בהזנחת הנגב.
בטלוויזיה היה חבר צוות בתוכנית "הטור השבועי" בערוץ 33 והנחה את תוכניות הראיונות "היו ימים" בערוץ הכנסת.
ב-11 ביוני 2008 הצטרף למפלגת העבודה ופרש מעיתון "הארץ". בפריימריז של המפלגה, אשר נערכו בדצמבר 2008, מוקם בן סימון במקום ה-11 ברשימת "העבודה" לכנסת ה-18 והיה למתמודד שאינו חבר-כנסת מכהן, אשר הוצב במקום הגבוה ביותר ברשימה[2]. לאחר הבחירות מונה ליושב ראש סיעת העבודה בכנסת, תפקיד שממנו התפטר באוקטובר 2009[3] במהלך כהונתו יזם, יחד עם זבולון אורלב וזאב אלקין את חוק מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי.
מתולדות חייו אנו רואים כי הוא הוא השתלב יפה במה שקרוי המימסד האשכנזי. ואע"פ כן, הוא מבין את מצוקת בני עדתו, ומגלה אמפתיה רבה אליהם. המצוקה הזו נוצרה לפי דבריו, בתקופת קליטתם הראשונה בה הם הרגישו מושפלים ע"י "המימסד האשכנזי" ומפלגת העבודה במיוחד. הוא מוכיח שתחושת הקיפוח הזו עוברת מדור לדור, יחד עם זכרון ההשפלה.
הוא מבין אותם, כואב את כאבם, אך אינו מזדהה איתם. אף הם חושבים כי הוא אינו בדיוק אחד משלהם. הוא אינו מציג פתרון למצב הכאוב הזה, שמביא אותם להזדהות עם הימין, למרות שעמדותיהם רחוקים מעמדותיו. הקורא נשאר עם טעם מריר של החמצה ויאוש מסויים אפילו.
איתן
