הדור השני בקיבוץ

איתן קליש • 9/5/2018 כניסות

האם דור הבנים הראשון של הקיבוץ הושתק?

הרהורים על הספר "הדור הנאלם" של יורם גורן,( גוונים, 2010)

ספרו של יורם גורן מזמן חוויות היזכרות עזות, לכל מי שעבר את החינוך המשותף כבן הדור הראשון למקימי הקיבוץ, בין אם זה בקיבוץ המאוחד ובין אם זה בקיבוץ הארצי. אמנם גורן שנולד ב1935 היה ממש מהבנים הראשונים, אבל הקווים העיקריים של החינוך המשותף נמשכו עד שנות ה-60 המאוחרות.

אחד הגורמים שעיצבו את בני הקיבוץ הראשונים, היה לפי דעתו ההרחקה מההורים ומסירת החינוך באופן מוחלט למטפלות ולמחנכים. גורם אחר הייתה הקבוצה והמסרים שנלוו אליה: אל תהיה שונה מהאחרים, אל תתבלט, אל תצטיין, אל תתחרה, טובת הקבוצה קודמת לטובת הכלל.

גורן מתאר בהרחבה את האינדוטרינציה האידיאולוגית הסוציאליסטית שבה שטפו את מוחותיהם של בני הדור ההוא (בשנים של ההערצה לרוסיה לאחר מלחה"ע השניה). בתוך האינדוקטרינציה הזו שולבה ההכרה כי הקיבוץ עומד בראש כוחות המחר, והקיבוץ הארצי עומד בראש התנועה הקיבוצית. כלפי העולם מחוץ לקיבוץ טופח בוז עמוק. זהו העולם הבורגני הקפיטליסטי המתנוון. בכוח רב ובדרכים שונות ניסתה המערכת הזו להכניס לראשים הצעירים את המסר שהם הדור שאמור להמשיך את המפעל הנהדר של אבותיו.

האם האינדוקטרינציה הזו הצליחה?

למעשה, כבר בתקופת הצבא הסדיר, החלו, כך טוען גורן, בני הקיבוץ לגלות שיש "עולם" מחוץ לקיבוץ, שמתנהל לא רע על פי כללים אחרים. הם הבינו שהתנועה הקיבוצית אינה במרכז ההוויה של מדינת ישראל.

כשהם חזרו לקיבוץ, הם נתקלו בקיבוץ "זקן", שמרני, החושש משינויים. הם ראו שחוששים לתת להם להתברג בעמדות מפתח, שמא ישנו את הקיבוץ. כתוצאה מכך רבים עזבו (בקיבוץ גזית – 75%).

גורן מתאר את תהליך ההתפכחות האידיאולוגית של בני גילו. המכה הראשונה לאמונה בסוציאליזם הייתה הועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית בבריה"מ בה נחשפו פשעי סטלין והמשטר הקומוניסטי במשך עשרות שנים.

מלחמת ששת הימים ומלחמת יום-הכיפורים, גרמו להם להתפכח מהחזון של "אחוות עמים", וגם מרעיון "המדינה הדו-לאומית" שהם גדלו עליו.

התמוטטות המשטרים הקומוניסטים בתחילת שנות ה-90 של המאה שעברה, הותירה אותם ללא אמונה כלל, בהרגשה של משבר בכל השקפת עולמם, ללא כיוון ברור, דבר שגורן מבטא כחוויה אישית.

זהו ספר מאד "חזק" כאמור, אך אינני מסכים עם ההגדרה "הדור הנאלם" שלקראת סוף הספר גורן אפילו מכנה אותו "הדור הנעלם". גורן אינו מסביר למה הוא מתכוון כאשר הוא קובע כי דור זה "נאלם" (אולי הושתק, וקולו נדם? אולי לא הגיע למימוש עצמי? אולי לא הגיע למנהיגות – לא ברור!).

הרי גורן עצמו מראה כי האינדוקטרינציה לא הצליחה. רבים מבני קיבוצו עזבו אותו ופנו לקריירות מגוונות. גורן עצמו לא קיבל את דין הקיבוץ, פנה ללימודי ספרות, עזב את הקיבוץ והשתלב באקדמיה.

אני מסכים עם גורן שאם החינוך שאנחנו קיבלנו היה "מצליח" היינו יוצאים מסורסים לגמרי. אבל על-מנת שאינדוקטרינציה תצליח, צריך לגדל צעירים בבידוד מוחלט מהעולם, ממשטרים ומשיטות חשיבה אחרות (כמו ברוסיה של סטלין, למשל) . ניסו לעשות את זה בקיבוצים של שנות הארבעים והחמישים, אבל ברגע שהצעירים יצאו "מהבועה" לצבא כל זה נשבר, והעובדה שכה רבים עזבו את הקיבוץ וכה רבים פיתחו קריירות מצליחות מעידה על-כך.

יחד עם זה, כבן קיבוץ, כעורך עלון הקיבוץ, וכמנהל אתר הקיבוץ – אני יכול להעיד שהדור השני אכן "נאלם", אינו נוטה לדיונים ציבוריים, לתגובות באמצעי התקשורת הקיבוציים, למחשבה מופשטת או אידיאולוגית.

איתן קליש