מנהיגותו של מאיר יערי

מדור הסטורי • 1/1/2018 כניסות

 

מדוע יערי היה למנהיג תנועת השומר הצעיר?

(מחשבות בעקבות קריאה בספרה של אביבה חלמיש,מאיר יערי, 2009)

 

אביבה חלמיש מבטיחה, בשער האחורי של ספרה ובראיונות שהעניקה "לפצח את חידת מנהיגותו (של יערי), כיצד הוא עלה למעמד המנהיג של השומר הצעיר, איך נותר במעמד הזה זמן כה רב , ומה פשר השותפות שבינו לבין יעקב חזן, עמיתו להנהגה".

לאכזבתי, היא לא עונה על השאלות האלו, לפחות בכרך הראשון של הביוגרפיה של יערי, (היא אמורה לפרסם עוד כרך, שיעסוק בביוגרפיה שלו משנת 1948).

נהפוך הוא, חלמיש מתארת בהרחבה ובעקביות את נקודות החולשה של יערי, (בהחלט ניתן לקבוע כי הספר כתוב מנקודת מבט ביקורתית)  לאורך כל הספר, עד כי לקורא  נדמה שזוהי טעות היסטורית מוזרה שיערי נהפך למנהיג התנועה.

לדעתי, אדם נעשה מנהיג של תנועה, רק אם הוא נותן מענה לבעיותיה, לתהיות ולמתחים של חבריה. זה נכון גם במקרה של יערי ותנועת השומר הצעיר. ישנן סיבות מאד ברורות לכך שהוא נעשה למנהיג השוה"צ:

א.     הסיבה הראשונה רצונם של השומרים להמשיך את תנועתם בארץ ולא להתמזג או להבלע ע"י גופים אחרים . זה היה מניע מאד חזק אצל חברי התנועה שעלו לארץ, ואת הרצון הזה שירת בנאמנות יערי במשך עשרות שנים. יערי התנגד למיזוג עם "גדוד- העבודה", למיזוג עם "הפועל הצעיר" בשנות העשרים, ולמיזוג עם מפא"י בשנות השלושים, מאבקו כנגד אבא קובנר וחבורתו שרצו להתאחד עם "דרור" אחרי המלחמה נובע מאותן סיבות. לצורך ההצדקה  של ההליכה הנפרדת הוא פיתח אידיאולוגיה ייחודית לשוה"צ בכמה נושאים, כמו שיטת השלבים (ה"אטפים") ה"דו-לאומיות" ועוד.

ב.     קולקטיביות רעיונית. כל מפלגה צריכה מינימום של משמעת רעיונית. אבל מושג זה שיערי היה מפתחו וכוהנו הגדול, הוא גרס כי בכל נושא רעיוני שעולה לדיון בשוה"צ, עד להכרעה יתכן שיהיו חילוקי דעות, אבל לאחר שההנהגה החליטה, אסורים כל חילוקי דעות. זה נשמע טוטאליטארי, אבל העובדה היא שבשוה"צ לא היו פילוגים כמו בקה"מ. כמובן שהקולקטיביות הרעיונית סייעה ליערי לשמור על מעמדו כמנהיג התנועה, ולדכא כל אופוזיציה. לכך צריך להוסיף את העובדה שכל המינויים, המעומדים לכל תפקיד קיבלו את אישורו או אישור חזן, כך שהוא יכל לבנות לעצמו הנהגה מאד אוהדת ותלויה בו. דחיקתם לשוליים של מנהיגים כקובנר ורוז'קה קורצ'אק, שערערו על התבדלות השוה"צ מלמדת מה היה צפוי למתנגדיו.

ג.      תורת השלבים (האטאפים) –  "תורה" זו שיערי פיתח נתנה תשובה לסתירה שחשו רבים בתנועה בין ציונות לסוצאליזם מהפכני. ההשתתפות במפעל הציוני דרשה מהם שיתוף פעולה עם החלקים הבורגנים של העם. אחרת אין קרנות, אין התיישבות, אין בניית קיבוצים. הסוציאליזם דרש מהם "מלחמת מעמדות", מהפיכה אלימה, דיקטטורה של הפרולטריון ברוח מרכס ולנין. הסתירה הזו גרמה לרבים וטובים לעזוב את התנועה הציונית ולהפוך לקומוניסטים(למשל חלק מגדוד העבודה ירד לבריה"מ). יערי מצא פתרון גאוני: עכשיו אנחנו נמצאים בשלב של הבנייה הציונית, ולכן נשתף פעולה עם הבורגנות, וברבות הימים, כשהארץ תהייה בנוייה, יגיע תורו של השלב השני – ואז נפתח ב"מלחמת מעמדות" נחולל מהפיכה ודיקטטורה של הפרולטריון. רווח משני מרעיון זה היה שהוא הבדיל את השוה"צ מהקומוניסטים ופועלי ציון שמאל מחד, ומאידך ממפא"י מימין.

ד.     המשטר הדו-לאומי. גם כאן יערי נתן פתרון למועקתם של רבים בתנועה שהרגישו בסתירה שבין הציונות ל"אחוות עמים". כסוציאליסטים היה להם קשה עם העובדה שהציונות רוצה להפוך את הערבים למיעוט בארצם. תוכנית המשטר הדו- לאומי לא ויתרה על עלייה מכסימלית, על רוב יהודי, על התיישבות בכל חלקי הארץ ובסביבותיה – כלומר על ציונות מכסימלית. מצד שני היא הבטיחה לערבים זכויות מלאות, וזכות לאוטונומיה לאומית בא"י. כלומר, היא גרמה לחברי התנועה להרגיש שהם מוסריים ולא מקפחים זכותו של איש. יתר על-כן, הרגשה שהם מאמינים בשיתוף פעולה עם הערבים.

לסיכום, נראה לי כי יערי "הרוויח" ביושר את מנהיגותו, כי הוא נתן תשובות ברורות למבוכות של החלוצים, חברי השוה"צ.

סוציולוג חשוב של התנועה הקיבוצית, אמר פעם, שמנהיגים רבים בתנועה הקיבוצית, מנהיגים מ"הליגה" הכריזמטית, דוגמת טבנקין, בן-אהרון ואחרים, הגיעו לעמדה זו בגלל מבוכת המונהגים. היו אלו שנים של תחילת הישוב וההתיישבות. היו סימני שאלה רבים אצל רוב האנשים. אותם מנהיגים באו עם תשובות ברורות, ועם חזון, ואנשים הלכו אחריהם.

נראה לי שדברים אלו יפים לגבי מנהיגותו של יערי, והם מפצחים "את חידת מנהיגותו".

איתן