קיבוץ גזית

פרשת "פקודי" – עקרון ה"שקיפות כלכלית" של משה    

כולנו יודעים היום עד כמה חשובה השקיפות הכלכלית ומאורעות הימים האחרונים מחזקים הכרה זו. והנה בין יתר תכונות המנהיגות היפות של משה אנו מוצאים גם את הנכונות וההכרה כי עליו לתת דיווח מלא לעם על התרומות וההוצאות על בניית המשכן: "אלה פקודי המשכן אשר פקד על פי משה ... ויהי מאת ככר הכסף לצקת אדני הקודש וגו'..." (שמות, כ"ח, 21 –27). המלה "פקודים" משמעותה היא כאן חשבון או מנין.

ישעיהו ליבוביץ כותב על-כך כדלקמן:

" היום היינו מכנים זאת 'דו"ח מבקר המשכן' הבודק מה נעשה בכל הכסף והזהב שנאסף ע"י העם.

בעניין זה שואל המדרש שאלה "ולמה אמר להם משה ( לישראל) נעשה חשבון? שהרי הקב"ה האמין במשה כנאמר: "בכל ביתי נאמן הוא" (במדבר, י"ב, ז')'.

כלומר מי שהקב"ה  מעיד עליו עדות כזו, שלא ניתנה על שום אדם מלבד על משה, האם אדם כזה חייב להגיש קבלות על כל הכסף והזהב שעברו תחת ידיו ולמסור לאחרים דין וחשבון על שלא מעל בכספים ובתרומות המשכן השונות? על שאלה זו משיב המדרש בחיוב, ומשה רבנו אכן נותן בפרשת "פיקודי" דין וחשבון מפורט לבני ישראל. נכון הדבר שכאשר אין קיימת הגינות, שום דין וחשבון אין בכוחו לכפות על כך, ואף על פי כן לא די לו לאדם שיהא נאמן כלפי ה' בלבד, אלא חייב הוא להיות נאמן גם בעיני בני אדם. דבר זה דומה למאמר ידוע של משפטן אנגלי דגול, שאמר ביחס לשיפוט "לא די שיעשה צדק – אלא הצדק חייב גם להראות". (ליבוביץ, שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, עמ' 427).

אין ספק שמנהיגים חשובים במדינתנו חטאו באי שקיפות כלכלית, ועתה הם משלמים מחיר יקר.

איתן קליש