קיבוץ גזית

אמיר גוּטפרוינד (23 ביולי 1963 - 27 בנובמבר 2015)

כך כתב סופר נפלא זה בתשובה לשאלה מי הוא יהודי? :

אני יהודי. מאוד יהודי. זהותי היהודית ניכרת במשיכה לכתבי הקודש ובראשם התנ"ך; בהערצה לתרבות הלמדנית מראשית הזמנים ועד ימינו; בהתלהבות מהשילוב הלא לגמרי קוהרנטי בין שמרנות מופלגת המובנית בתוך היהדות, ובין החתרנות המתמדת מול כל רעיון או תרבות או שיטה מחשבתית. ואף שאינני מאמין באל בורא עולם, אני חש סיפוק רב מהעובדה שהיהדות היא ערש המונותאיזם.

אני משתמש במילים "התלהבות" ו"הערצה", כאילו הייתה היהדות איזו קבוצה ספורטיבית שאני מאוהדיה, ולא כך. ליהדות כדת וליהודים כלאום היסטוריה ומורשת מורכבות ומפוארות וטרגיות, ואני חלק מהן. אני סוג של "נושא לפיד" המעביר הלאה אל הדורות הבאים דבר מה שצורתו החיצונית כבר איננה ברורה לי, אבל אני מעביר אותו לילדיי משום שאני יודע שיש דבר מה חשוב ומופלא בתוכי-תוכו.

.....להסתופף בחיק היהדות זו האפשרות הטובה ביותר בעיניי. אולי אני חותר לאיזו זהות הומנית נשגבת, בלתי תלויה בדת או לאום, וסך הכל מצפה ממני ומצאצאיי להחזיק בעקרונות של אהבת האדם והתחשבות בזולת. אבל על קרקע המציאות מוטב להיצמד לקבוצה שממנה נשמעו המשפטים "ואהבת לרעך כמוך", ו"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".

אם יש משהו מוצק בזהות היהודית שלי, הרי זו התחושה שהיוולדי כיהודי הוא עול גדול ושותפות לטרגיות ממושכת, אך גם זכות גדולה והזדמנות גדולה להמראה רוחנית....

המשוררת זלדה כתבה: "כל הלילה בכיתי / ריבונו של עולם / אולי יש מוות שאין בו אלימות / מוות שדומה לפרח". ואני מחפש יהדות עכשווית ישראלית שיש בה גאווה ואין בה לאומנות, מחפש התלהבות מהשתייכותי היהודית ללא עליונות. אני רוצה להיות "נושא הלפיד" המעביר הלאה במעלה הדורות את אותו דבר פנימי חשוב, אבל בלעדי הכיתתיות. האם יש לכך סיכוי?