סצנת הסיום של הסרט "בחוג הנבחר" (אנדריי קונצ'לובסקי, 1991) מציגה את הלוויית סטלין (6-5 במרץ, 1953).
המונים צובאים על היכל העמודים שבכיכר האדומה בניסיון לחלוק כבוד אחרון לרודן החנוט. כ-1,500 בני אדם נמחצים תוך כדי כך למוות. להלוויה מגיעה גם קטיה גובלמן בת ה-17, שהוריה נעצרו והיא נשלחה לבית יתומים של הקג"ב. היא כמעט נדרסת למוות בין ההמונים הרומסים ונרמסים. את הוריה שסטלין חיסל היא מגדירה ''אויבי העם", וסטלין הוא מושא הערצתה-אהבתה .
שלמה זנד תאר את התופעה בספרו"הקולנוע כהיסטוריה": ''בסרט זה מובא אחד הניסיונות המעניינים ביותר להבין את הדו-קיום, שאינו מובן מאליו, בין סגידה גדולה ואימה עמוקה. הבנת שכנות מוזרה זו בין שני רגשות הנראים סותרים זה את זה היא תנאי לפענוח הבסיס המנטלי של תרבות היום יום תחת הסטליניזם. אין להבין את הסטליניזם רק על בסיס הטרור שהוא הפעיל. האהבה העמוקה של אותם צאצאי איכרים, שנשאבו לערים ושהסוציאליזציה היחידה שלהם היתה דרך המפלגה או מנגנון המדינה, היתה אהבה כנה שממנה שאב המשטר את כוחו. אימה והערצת העריץ הן פני יאנוס המוזרים של התרבות הסטליניסטית ,ולכן היא שגשגה והתקיימה זמן כה רב''.