בית היוצר מבט רטרוספטיבי

מדור הסטורי • 16/11/2017 כניסות

עשור לבית היוצר (כתבה משנת 2010, מעלון הקיבוץ)

עשור לקיומו של בית היוצר (הממשיך לפעול גם כיום – א.ק) הוא הזדמנות מתאימה לביקור במקום, להתרשמות ולשיחה עם חברי הבית ועם רונית דורון מקימת המקום.

רונית, המקום קיים כבר עשר שנים, איך נולד הרעיון?

נוצר שילוב בין שתי מגמות – אישית וקיבוצית. אני רציתי להמשיך בעשייה שמשלבת עיסוק ביצירה ואמנות, ובמקביל נוצר בקיבוץ הצורך להקים מסגרת המתאימה לאוכלוסיה המבוגרת אשר תתאים ליכולות שלהם ולכישורים שלהם.

רכזות הבריאות והרווחה היו שותפות מלאות בתהליכי התכנון וההקמה.

חשבנו על מקום ליצירה שיהיה גם מרכז חברתי ופינה חמה ולא רק מרכז תעסוקתי. אני מאמינה שתעסוקה בתחום המלאכות שמיטיבות עם הנפש, הרגש והיצירה מוסיפות סיפוק אישי, ומעבר לכך החברים והקהילה רוכשים את המוצרים ונותנים תחושת תכליתיות לעשייה.

אילו שינויים חלו אצלכם מאז פתיחת בית היוצר ואיך המקום מתנהל?

בהתחלה רוב חברי הבית היו הורים, וחברים ותיקים "חששו" להצטרף. עם הזמן נוצרה ההבנה שלמקום הזה באמת יש תכלית ומענה הולם לצרכיהם. היום, הרוב הוא חברי קיבוץ שמגוונים את יומם בתעסוקה שונה ויצירתית שמעשירה את העצמי היצירתי של כל אחד מהם.

חשוב לי לציין שאני לא לבד, במשך השנים סייעו לי - בתפקיד אם הבית מספר חברות. בשנים האחרונות נמצאת בתפקיד עדנה שטוטמן.

יש קו גרפי שמאחד את העבודות שלנו גם אם החומרים שונים. הדבר נוצר מכיוון שאני מעצבת את כל המוצרים וכל תהליכי הייצור נעשים בהדרכתי.

כל המוצרים שלנו מיועדים למכירה. אני מקדישה זמן רב להתאמה בין יכולות העובדים לבין בחירת מוצר שיימכר. לוקח זמן להתאים לכל אדם את העיסוק המתאים לו. לשמחתי, מוצרינו נמכרים בהצלחה. הכנסות המכירה מכסות את כל עלויות בית היוצר למעט עלויות השכר שלי ושל עדנה.

לאחרונה, עבר חדר הקרמיקה למשכנו החדש ליד בית היוצר. השכנות החדשה לצד קלרה שורר תאפשר עשייה משותפת וכיווני התפתחות חדשים.

התארחתי בהפסקת הקפה של בית היוצר ושאלתי - מה המקום הזה עבורכם?

יהודית לפידות: אני מרגישה שהמקום הזה הוא בית, הוא מאפשר לי להיות בין אנשים ולהפעיל את הגוף וזה מאד חשוב בגיל שלנו. מי שנשאר לשבת בבית, מפספס לדעתי.

אני נהנית פה. אני פה כבר 7 שנים ועבודתי היא בתפירה - שמיכות, תיקים וילונות.

דב קרבצ'יק: אני מתעסק בעבודות פסיפס. עושה דברים לפי הזמנה – תמונות, שלטים, שעונים ועוד הרבה דברים. רוב העבודות שלי מוזמנות מראש, וזה קצת יוצא דופן כאן. בד"כ אנשים באים לבית היוצר מסתכלים, מתרשמים וקונים.

לא היה לי כל עבר של עיסוק באמנות. רוב חיי עסקתי בפיזיותרפיה. למדתי בעצמי תוך כדי עבודה בבית היוצר.

אורורה קרבצ'יק: אני מאד מרוצה. אני עובדת עם רונית כבר 10 שנים.

חיה אלטמן: אני גם שמחה שאני פה, בעיקר בגלל החברה. אני מגלגלת חוטים שמהם אורגים את השטיחים. פעם בשנה יש לנו יום כיף, לא מזמן עשינו טיול נחמד לבית-לחם הגלילית, ביקרנו בגלריה ובחוות התבלינים.

פרומה פלד: אני עובדת פה 9 שנים. זה הבית השני שלנו. דב ואוררה היו כאן לפני. אני עושה פה הרבה דברים - תפירה יצירתית בעיקר. זה עוזר לי מכל הבחינות.

חנה זיסהולץ (אמא של עליזה): עבדתי 24 שנה בקומונה ואז עברתי לבית היוצר. פה יותר נעים. העבודה פחות קשה. אני תופרת כל מה שצריך ואני נהנית פה.

אסטלה ניסימבלט (אמא של דבי): הבית הזה הוא משהו מיוחד. קיבלו אותי כאן בזרועות פתוחות. לפני-כן עבדתי בענפים אחרים, אבל רק כשהגעתי הנה, התחלתי להרגיש חלק מהקיבוץ. אני עובדת כאן 5 ימים בשבוע, ובסוף שבוע חסר לי המקום הזה.

מארי דורפמן (אמא של מוניקה): אני מבלה כאן, עושה דברים חדשים, (לפני זה הייתה עקרת בית), נפגשת עם אנשים חדשים וקונה מתנות מבית היוצר עבור הנכדים בארגנטינה.

לילה כהן: אני מאד מרוצה. המקום חם ונעים. רונית מקבלת את כולם ברגישות ובאהבה. אני מודה לאל שיש לנו מקום כזה.

חסיה בר-שדה: אני עובדת שלוש פעמים בשבוע בבית היוצר. עבודתי היא תפירה של מוצרים לילדים, וילונות ועוד, בעזרת המכונה שהבאתי איתי לאחר שנות עבודה רבות במתפרה. אני ממש נהנית בבית היוצר. אני קמה בשמחה בבוקר כאשר אני יודעת שמצפה לי יום עבודה בבית היוצר.

בינה זהבי: אני מתקנת ספרים של חברי גזית ועין-דור. אלו בעיקר ספרים ישנים, שהתמרטטו במשך השנים. אני עובדת הרבה עם ספרי ילדים, אך גם עם ספרים ישנים שיש לחברים והם בעלי ערך רגשי עבורם. אני עובדת רוב הזמן לבד, אבל נהנית מהפגישות ליד שולחן ארוחת העשר. רונית ועוזרותיה יוצרות אווירה מאד נעימה.

אפרים שלומי: עבודתי היא למלא באקרילן כריות, נחשים וחיות אחרות. אני מאד נהנה מהמפגש עם החברים, ומההזדמנות לתרום משהו לכלכלת הקיבוץ.

טינה אבני: המקום הזה נותן הרגשה טובה גם למי שקצת מוגבל פיזית. יש יחס יפה אל כל אחד. חוץ מזה אני נהנית מהרגשת היצירה.

עמנואל ונירה אבידוב: שנינו עובדים כבר שנים רבות בבית היוצר. עמנואל יוצר עבודות קטנות בקרמיקה, ויש ביקוש גדול לעבודותיו, גם בחו"ל, ונירה לאחר כמה מעברים מתרכזת עכשיו בסריגה ורקמה.