קיבוץ גזית

דעות

היום שאחרי נתניהו — כשרה"מ יהיה סתם בן אדם

25.02.2018

רביב דרוקר:  נתניהו. בתקופתו הנורמות המקולקלות הגביהו עוף

זה לא מעבר לפינה, זה יארך חודשים ארוכים, אולי יותר. דבר אחד אפשר להעריך בסבירות גבוהה: אחרי שבנימין נתניהו ילך, יעזבו אתו גם רבות מהנורמות המקולקלות. לא תמיד הוא הביא אותן לחיינו, אבל בתקופתו הן הגביהו עוף.

לכהונת היועץ המשפטי לממשלה נותרו ארבע שנים ארוכות. כשיסיים אביחי מנדלבליט את תפקידו, ייתכן שנתניהו כבר יהיה זיכרון עמום. ובכל זאת, אני מוכן להמר על כך שלא יגיעו עוד לקו הגמר מועמדים ששנייה לפני כן עבדו בקירבה כזאת לראש הממשלה והשרים.

לפני כמה שנים ריאיינתי את פרופ' אהרן ברק על תקופתו כיועץ המשפטי לממשלה. נהניתי מתפקיד היועץ הרבה יותר מהכהונה (הארוכה למדי) בבית המשפט העליון, כשופט וכנשיא, אמר ברק (אני מצטט מהזיכרון), בשלב מסוים אפילו הייתי מוכן לחזור לתפקיד היועץ. תן לי לנחש, השבתי, הפוליטיקאים לא התלהבו.

יש דבר טוב בכל המהומה סביב מנדלבליט. בפעם הבאה יחפשו אהרן ברק. לא קל למצוא. אולי מני מזוז יבוא מהעליון, ממילא, אומרים מקורביו, הוא לא נהנה שם. העיקר שיבוא מישהו, שלא תהיה אפילו מראית עין קלה שהחלטותיו אינן נובעות משיקולים ענייניים.

עוד כשנה יתחילו לחפש מבקר מדינה, ביולי 2019 יוסף שפירא יסיים את כהונתו. לא יהיה מוגזם לנחש, שבפעם הבאה לא יעזו להביא לתפקיד מועמד חלש, שאותר על ידי אנשי ראש הממשלה והסכים לבוא למעין אודישן אצל ראש הממשלה ורעייתו.

ביום שאחרי נתניהו לא תהיה עוד סובלנות ל"שליח מיוחד של ראש הממשלה", המתפקד כשר חוץ בפועל בחצי משרה, וביתר הזמן מתפקד כעורך דין פעיל ומשגשג. כמעט לא משנה מי יחליף את נתניהו — גדעון סער מימין, או יאיר לפיד משמאל (סליחה, סליחה, מרכז); ברור שהם לא יעזו למנות "דובר משפחתי", שהוא גם יחצ"ן ולוביסט משגשג.

עם טיפה לחץ, אולי תסכים הכנסת סוף סוף לקבל עליה את הקוד האתי שחובר מזמן; ואולי הממשלה תאמץ את הקוד האתי שלה, הקבור זה יותר מעשר שנים באיזו מגירה; ואולי אולי חברי הכנסת — בוגרי דוד ביטן, בנימין בן אליעזר, חיים כץ, אריה דרעי ונתניהו — יסכימו לחשוף את הצהרות ההון שלהם. כן, אני באמת מאמין שיבוא תיקון.

אני גם מוכן להמר על כך, שראש הממשלה הבא ימנה שר חוץ במשרה מלאה, וממלא מקום ראש הממשלה, ובכלל, כניסתו לתפקיד תהיה נוחה למדי. בלי לעשות שום דבר חריג, הוא צפוי לזכות בגל אהדה רק על שום שאיננו נתניהו. די בכך שיורשו של נתניהו יסכים לממן בעצמו את תחזוקת ביתו השני, וכבר הוא יזכה למחמאות, משל חתם על הסכם שלום היסטורי. רק לדמיין תמונות של גאולה אבן/ליהיא לפיד קונה בסופרמרקט. זה ייראה כאילו לרגע חזרה השפיות לחיינו.

הפוליטיקאים היו תמיד בטוחים, שכל עניין "השחיתות שמיתות" אינו מביא או מרחיק קולות. גם תוך כדי שינה ידע כל קמפיינר לספר על אריאל שרון, שהביס את עמרם מצנע 19–38 אחרי פרשת סיריל קרן, או על אהוד אולמרט, שנבחר ב–2006 למרות ענן של חשדות וזיכויים, ואפילו על נתניהו, שחזר ב–2009 למרות שני דו"חות של יועץ המשפטי לממשלה נגדו.

אבל הפעם זה עמוק יותר. זו כבר לא השחיתות, הנורמליות היא שתהיה מונחת על הכף. במערכת הבחירות הבאה, עם או בלי נתניהו, מי שיתנהג נורמלי, לא ישתלח במשטרה, ויציג בני משפחה שאינם מוקלטים בכל מיני סצינות מביכות — בקיצור, מי שיהיה סתם בן אדם — עשוי להיראות כמו נכס אלקטורלי.