עלון קיבוץ גזית 432 (1242) 04.06.2010
על ההפלגה של הקיבוץ לקפריסין לרגל שנת היובל לקיבוץ
הפלגה שכזו מעבר לדימיון / מרי בכר
בנושא סוג הבילוי אין לי מה לומר. זה מסוג הדברים שבו הטוב או הרע, היופי או הכיעור הם בעיני המסתכל. אין ספק שמי שבא עם ציפיות גבוהות התאכזב. מי שבא ללא ציפיות ועם רוח טובה – הרי שרק טוב ניקרה בדרכו.האוניה... ?
החדרים...?
האוכל... בהחלט המון, אבל הטעם...? שמעתי דעות לכאן או לכאן. לי אישית היה יותר ממספק.
התוכנית, צוות הבידור...? בלי להתאמץ כבר ראיתי הרבה דברים יותר טובים.
והחברה - זאת גולת הכותרת. העונג לפגוש את חברינו, במקום אחר, בתפאורה שונה, בלבוש חגיגי ועם חיוך גדול על הפנים זאת המתנה הכי גדולה.
הסיפור הזה מחייה בליבי סיפור ילדים ידוע של לאה גולדברג שהוא אלגוריה למבוגרים – "דירה להשכיר".
כאשר מסתכלים על הדברים הקטנים, תמיד אפשר להתקע על פרט כזה או אחר. אולם כאשר מביטים על התמונה הכוללת – הכל זהב.
כאשר השכנים טובים בעינינו הכל נראה יפה וטוב.
פתאום החברים נראים זקופים יותר, שמחים, פוגשים אותם על משפחותיהם, בנים שכבר מזמן לא ראינו אותם, נכדים ההופכים את סביהם לגדיים מקפצים באושר, פשוט מתנה.
וכל זאת התאפשר בזכות הגדולה מכל. אין לי מילים להגדיר את הדעה והרגשות שלי אל טלי.
טלי אלון שלנו שגרמה לכל זה לקרות. שהביאה רעיון גדול זה לידי יישום. פעמים רבות אני רואה ושומעת על מבצעים גדולים של מקומות עבודה וקיבוצים היוצאים לבילוי משותף ותמיד התבוננתי על זה בקנאה קלה. הפעם, כאשר זה קרה לנו ראיתי זאת קצת יותר מקרוב, את מלאכת האירגון ואת המורכבות של העשייה.
מעבר להערכה הרבה מאוד שיש לי על התוכנית ומימושה, אני מלאת הערכה על האחריות והמסירות. כל יום ובכל יציאה אל האזורים הציבוריים באוניה, תמיד ראיתי את טלי באיזה קטע של אירגון, עם הכלכלית של האוניה, עם האחראים השונים בכל תחום. אירגון ההפלגה לא הסתיים מבחינתה בכך שאירגנה, בישלה את העיסקה, ניהלה את הרישום והביאה אותנו לנמל. זה התבטא בבדיקה שהאנשים מסודרים ומרוצים, בכך שכל אחד קיבל את מה שהוא צריך, בלבדוק כמה פעמים ביום את הבעיות שצצות ובמציאת הפתרון לשביעות רצון כולם, בדאגה לוותיקים ולמתקשים, בבדיקה שהכל מתנהל בצורה הכי טובה שאפשר. לא הייתי מעורה ומקורבת לעניינים אבל מרחוק ראיתי אותה בכל מקום, בכל פינה, מדברת מארגנת, מבקשת, מסבירה, מפצירה, ומה לא.
טלי תודה לך מקרב לב. המתנה הזאת שאירגנת לנו היא הרבה מעבר לבילוי של שלושה ימים ביחד. זה העלאת המורל בימים קשים עבור לא מעט אנשים בקרבנו, ימים של סימני שאלה לגבי החוסן החברתי שלנו. הוכחת לנו שהגרעין החם והאיכפתי של קיבוץ גזית עדיין כאן, עדיין בליבנו.
ואשרינו שיש לנו אותך להאיר אותו ולשקף לנו מתוך תיקווה שהמהות האמיתית שלנו תמיד תהיה שם אתנו ובשבילנו.
עם טלי פעלו, עזרו, תמכו וליוו מרים סרוגו ובנימין כהן. ואולי עוד אנשים.
לכולכם תודה, תודה מכל הלב
חזק ואמץ.
רונית נוי:
זו הייתה חוויה שונה מכל ימי ההולדת שהקיבוץ חווה בשנים קודמות.
כולם יחד תושבי הקיבוץ ובנוסף: בנים, נכדים וקרובים שלא חיים אתנו בגזית.
אצלי קיימת הרגשה שכשיוצאים לחופשה כולנו אחרים,וכך היה בכל ימי ההפלגה. חברים וילדים, בהתרגשות, חיוך ועזרה הדדית.
אווירה טובה,ילדים שמחים בכל פינה באוניה, מבוגרים מבלים ביחד,וכולנו על הסיפון רוקדים עד השעות המאוחרות של הלילה ביחד עם המוסדניקים,החיילים ושאר צעירים, איזה כיף.
לי אישית שלושת הימים גרמו לשמחה או הרגשה שיש לנו בגזית ילדים וחברים מכל
הגילאים שנעים להיות אתם ביחד.
תודה גדולה לצוות שעבד קשה והשתדל שכל רגע יהיה טוב יותר ונעים מהקודם לו.
שנמשיך לחגוג כולם ביחד גם בשנים הבאות.
דברים שהקריאה נילי ברטל בקבלת השבת בהפלגה:
לכל הנוכחים שבת שלום.
לא בכדי אנחנו – קרובי משפחה ועוזבי קיבוץ, אתכם בערב זה ובהפלגה זו. יש משהו מיוחד בקהילה של גזית שמזמין ללא תנאי, אוהב ומחבק, גם את אלה שנשרו מן הקהילה, כמונו בני הקבוץ, ואת אלה שבאים לבקר קרובי משפחה.
יש משהו נעים ביופיו של המקום, ביופי האנשים, באדיבות ובנעימות, שהביא אותנו, בשנת ה–60 לקיבוץ גזית, לשוט יחד אתכם בכיף, באהבה ובהרגשת אחדות.
ואני, שזהו ביתי השני, או אולי הראשון, תלוי בהשקפה ובהרגשה, בכל אירוע או מדרכה מתקבלת בסבר פנים נעים, אוהד, שואל ומתעניין, לא יכולתי שלא להודות לך טלי ולכל המארגנים, שאפשרתם לנו לחוות חוויה משפחתית וקיבוצית משותפת זו.
אפשרתם לנו ואנו שמחים להיות שותפים לאירוע קיבוצי זה.
מי יתן ונזכה נזכה לעוד הרבה שכאלה, רק בשמחות ובחוויות טובות.
ממני ומכל השותפים להפלגה שאינם חברי קיבוץ.
נילי ברטל
אנחנו וההפלגה
ילדי גן חרוב מספרים:
שיר בת :6 "היה לי כיף להרגיש את התנועה של האניה".
יואב בן 5 : "בהפלגה היה לי כיף להכין חלות, היה לי כיף שהיתה שם בריכה. אהבתי לראות את הים אבל לא הרגשנו שהאניה זזה".
ליאור בן 5: "אהבתי את הסרטים וגם היה שם ג'ימבורי כיף. אהבתי גם את החדר-אוכל".
ילדי חברת הילדים :
אילון-כיתה ד: "היה טעים! נהניתי מאד להסתובב באוניה. בניקוסיה ובאינאפה היה מאד מאד כיף. אהבתי מאד את המשחקיה ונהניתי מכל רגע".
שקד -כיתה ו: "היה מאד מאד כיף".
זהר-כיתה א: "אהבתי לישון באוניה, הרגשתי את הרעידות של המנוע, אהבתי את האוכל, אהבתי לשחק באוניה ובקיצור היה ממש כיף".
רוני-כיתה ג: "היה כיף במועדון ילדים ובקולנוע. נהניתי מאד מהפנקייק, וממסיבת הפיצות".
הילה-כיתה ג: "נהניתי ממועדון הילדים ומצוות הבידור. היה לי כיף להפליג".
ים-כיתה ג: "היה מאד נעים. אני שמח שהקיבוץ עשה את זה, ומקווה שגם בשנה הבאה נעשה את זה...".
נערי חברת הנעורים:
תמה כיתה י': "קבלת השבת באוניה הזכירה לי את קבלות השבת במועדון.
הביחד של כל הקיבוץ מהצעירים ועד המבוגרים מאד, היה חוויה מיוחדת .
לטייל בקפריסין ולפגוש חברי קיבוץ, היה משהו ייחודי".
הדר, כיתה י': "חוויה של פעם בחיים, שגיבשה את הקיבוץ."
בוגרי צבא:
אוריין מאירי: "הרעיון של ההפלגה כולם ביחד היה מצוין. אהבתי את התחושה של הגיבוש.
יצאתי בגלל שכל החבר'ה שלי יצאו. חשבתי שיהיה לי כיף כולנו ביחד וכך היה. נהניתי מאד".
רז בר-שדה: "השילוב של כולם ביחד, והבחירה של כל אחד להיות גם לבד היה נכון.
האוירה של כל הקיבוץ והשמחה שהיתה יצרה לנו את הכיף".
זכרונות מקפריסין
ותיקינו, אנשי "טוסיה אלטמן" הגיעו באוניה "מולדת" ב-1947 לחופי הארץ, אך כאן הם נעצרו ע"י הבריטים ונשלחו לאי קפריסין למחנות המעצר. לא היה להם קל. היה מחסור במים ובמזון תקופות ארוכות, ויותר מכל היתה תחושת אכזבה ועלבון: "מיד עם הגיענו לגלות החדשה – קפריסין, חשנו טעמו של שבוי אשר אבדה לו חרותו. עלתה השאלה היהודית העתיקה – למה? מדוע? היה לחץ כזה על הלב, עד כי היה קשה לשלוט ברגשות ולא לחשוף בפני האויבים את הצער העמוק בנשמה" (מתוך "היומן - יומנו של קיבוץ השוה"צ לוחמי הגטאות, ע"ש טוסיה אלטמן").
בלי וירוסים. www.avast.com |