פרשת "תולדות"

שונות • 12/11/2017 כניסות

מדוע התנ"ך מציג את גדולי האומה כאנשים לא מוסריים?

פרשת השבוע – פרשת "תולדות" בראשית, כ"ה, י"ט – כ"ח, ט.

בפרשה זו מציג המקרא לראשונה ביוגרפיה שלימה ומסודרת של אחד מאבות האומה. גישתו של המספר המקראי לביוגרפיה של מנהיגי האומה היא מעניינת, ושונה מגישת הביוגרפים בזמננו.המספר המקראי עוסק בכל מיני מעשים וקלקלות שהללו עוללו בימי נעוריהם ונותן להם משקל מכריע  בעיצוב גורלם. כך במקרה של יוסף, וכך במקרהו של יעקב, אשר פרשתנו עוסקת בימי נעוריו. כמו-כן, המחבר המקראי אינו עושה כל ניסיון להציג את אבות האומה וגיבוריה כאנשים מושלמים ומוסריים.

במרכז הפרשה שלנו השבוע, עומד ריב האחים, יעקב ועשו, על הבכורה. על פי כל דין הבכורה שייכת לעשו. אך עשו הוא אדם תמים, ויעקב מצליח בשני מעשי מרמה מתוכננים היטב לגבור על אחיו.

 לדעת פרידמן ("הרצחת וגם ירשת") מחברי התנ"ך לא הסתייגו ממעשה מרמה מוצלח ומקטיפת פירותיו. הוא מצביע על-כך, שברוב מעשי המרמה בתנ"ך, הרמאי משיג את מטרתו (פרט למרמה כלפי אלוהים). פרידמן  מביא דוגמאות רבות לכך: מכירת שרה לפרעה בתואנה "אחותי היא" מניבה פרות כלכליים, התחפשות יעקב לעשו מזכה אותו בברכה הנכספת, ועוד.

למרות הדוגמאות הרבות שפרידמן מביא קשה לי  להסכים עם הקביעה הזו. גם אם בחיי היום-היום בתקופה המקראית, היתה הערצה מסויימת אל הרמאי המצליח, בתנ"ך רוב הרמאים נענשים קשות על מעלליהם, אם לא מיד, אז בטווח הארוך. אם לא  היה זה כך, התנ"ך לא היה ספר מוסרי. הפרשה שלפנינו ממחישה את התיזה הזו היטב.

פרשתנו עוסקת, כאמור, במאבק של יעקב ועשיו על ירושת יצחק. במושג "ירושת - יצחק" איננו מתכוונים לרכוש שיש לו, אלא לירושת "ברכת אברהם", על כל מרכיביה, שבסוף ניתנה ליעקב: " ואל שדי יברך אתך, ויפרך וירבך והיית לקהל עמים. ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך, לרשת את ארץ מגוריך אשר נתן אלהים לאברהם (כ"ח, ג-ד). הברכה הזאת היא מטרתו של יעקב במאבקו הארוך עם עשו. לפי תפיסת המקרא, מי שיקבל את הברכה הזו, יהפוך ל"עם הנבחר", ומזרעו יצא העם הנבחר, והוא יירש את הברית עם ה' ואת הזכויות על א"י. השני הופך לסתם "גוי" כמו ישמעאל אבי הערבים, או עשו אבי האדומים.

מצד אחד, יש  כאן מטרה ראויה להאבק עליה. מצד שני, הבעיה היא שיעקב נוקט בכל האמצעים הפסולים כדי להשיג את מטרתו. יעקב צריך להתמודד עם העובדה שעשו הוא הבכור ויש לו יותר זכויות וסיכויים לקבל את הברכה. יעקב בחר בדרך המרמה והביזוי של אביו, כדי להשיג את הבכורה, אבל הוא היה יכול לעשות זאת בדרך אחרת. היו מקרים רבים שהאב היה מעביר את זכות הבכורה או המלוכה לאח אחר. יש האומרים כי עשו לא היה ראוי לברכה ולייעוד הנעלה ולקבלת הברכה, ונראה זאת בהמשך, אבל לא ברור אם יעקב היה ראוי יותר."ויהי עשו איש יודע צייד, איש שדה, ויעקב איש תם וישב אוהלים".עשו היה אדם פשוט, איש שדה, צייד. ומה היה יעקב? יש הסוברים כי הוא היה בטלן,כמעט טפיל, היושב כל הזמן בבית  וחורש מזימות (מפרי עץ הדעת, פרשת השבוע בפעמת הזמן,2002) אבל בהמשך הסיפור יעקב מתגלה כאיש עבודה בעל תושיה. המחבר מצהיר שיצחק אוהב את עשו "כי ציד בפיו", כלומר כי הוא מביא לו מעדני בשר -  אבל הקורא בסיפור לעומק, מבין שהיו יחסי כבוד וחיבה בין השניים. לעומת זה רבקה אוהבת את יעקב, והדברים כנראה ידועים וגלויים במשפחה הזאת, וברור שיש כאן רקע מספיק לתככים מזימות ושערוריות.

 

יעקב כבר בלידת אחיו התאום ניסה לעקב את יציאת אחיו מן הבטן כראשון (כלומר כבכור):"וידו אחזת בעקב עשו, ויקרא שמו יעקב" (כ"ה, כ"ה).

השנים עוברות, ויום אחד, חוזר עשו עייף וסחוט מן הצייד, ו"במקרה", הוא נתקל ביעקב הנמצא בעיצומה של הכנת נזיד טעים. עשו אומר לו : "הלעיטני מן האדם האדם הזה כי עייף אנוכי". ויעקב, שכנראה תכנן את הסיטואציה הזו ("ויזד יעקב נזיד"- השימוש בשורש  ז.ו.ד, תמיד מתקשר עם זדון במקרא. השימוש בשורש זה לצורכי בישול, הוא יחידאי במקרא), אומר לו : "מיכרה לי כיום את בכרתך לי. ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות, ולמה זה לי בכורה? ".

העסקה נחתמת במקום, בשבועה, ועשו אוכל שותה והולך משם "ויבז עשו את הבכורה". אפשר לומר שעשו מופיע כאן כאדם שאינו ראוי לבכורה. אך יעקב מופיע כנוכל חסר בושה, שעשה מעשה שאינו הגון, אף שאיננו בלתי חוקי.

ישנם פרשנים שהבינו את הביטוי "ויבז את הבכורה" כאילו עשו לא לקח את ההסכם הזה ברצינות. ואכן בהתגוששות הבאה, סביב ברכת יצחק אף אחד מהצדדים אינו מתייחס למכירת הבכורה.

 הסיפור הבא על מאבק האחים על "ברכת יצחק" ידוע, ולא נחזור עליו. יעקב בעזרת רבקה הצליח לגנוב את ברכת הבכור שנועדה לעשו:"בא אחיך במרמה ויקח ברכתך" (כ"ז, ל"ה). צאו וראו כמה עברות ביצע יעקב בדרך להשגת מטרתו: הוא לא כיבד את רצונו של אביו הזקן, הוא ניצל את עוורונו של אביו כדי לרמותו ולגנוב ממנו את ברכתו. הוא פגע קשות באחיו וגרם לקרע חמור במשפחה.

לכאורה יעקב יוצא כמנצח מהפרשה: אביו נותן לו את "ברכת אברהם" ורשות לצאת לארם נהריים. למעשה העונשים לא אחרו לבוא: ברכת יצחק ליעקב ("ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש. יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך..."), לא התגשמה כלל. יעקב נאלץ לברוח מפני אחיו לארם נהריים ולגלות ממולדתו וממשפחתו למשך עשרות שנים. באותה תקופה לעזוב את החמולה שלך, היה עונש חמור. את אמו, הוא לא יראה שוב. הוא ממשיך לפחד מאחיו עשרות שנים, ובפגישתם המחודשת הוא משפיל את עצמו, ואחיו נמצא בעמדת הכח והשליטה. 

לבן, דודו, מרמה אותו כאשר הוא מחליף את רחל בלאה בליל הנישואים, וכאשר יעקב זועק: "למה רמיתני?" הוא רומז לו בתשובתו , שבמקומותינו "לא ייעשה כך" לקדם את הצעיר לפני הבכור. ישנו מדרש יפה על-כך: "כל אותו לילה היה קורא לה (ללאה) "רחל" והיא עונה לו. בבוקר – "והנה היא לאה". אמר לה: מה רמאית בת רמאי! אמרה לו: יש סופר שאין לו תלמידים? לא כך היה קורא לך אביך "עשו" ואתה עונה לו? (בראשית רבה, ע').

 יעקב שותק ומקבל על עצמו לעבוד עוד שבע שנים בעבור רחל. הוא חי אצל לבן חיים מלאי סבל, כפועל פשוט, שלבן ובניו מנסים לרמות אותו בשכרו, והוא מנסה לרמותם בהכלאות מתוחכמות של הצאן. בנו הבכור, ראובן ישכב עם אחת מנשותיו. אשתו האהובה, רחל,  תמות עליו בצעירותה. בניו שלו מרמים אותו כאשר הם יוצאים למלחמת השמד על העיר שכם בלי רשותו. אנחנו בכלל לא מרגישים שיש לו עמדת שלטון כלשהי על משפחתו.  האחים מוכרים את יוסף בנו האהוב לעבדות. המרמה היא מוטיב חוזר בחייו.  והוא ימות בגלות מצריים לאחר חיי סבל ארוכים, רחוק מהארץ שהובטחה לו ולזרעו.

את הסיפורים הלא-מוסריים האלו על אבותינו ומנהיגינו שבאו אחריהם, נפגוש הרבה בתורה ובתנ"ך, ונשאלת השאלה, מדוע הירשו עורכי המקרא להכניס  סיפורי "מוסר" כאלו על מנהיגינו? לדעתי, כאן בא לידי ביטוי ההומניזם של מחברי ספרי המקרא. עורכי המקרא רצו לחנך לדרך מוסרית ודתית את העם, הם  חשבו שבדרך "שבירת המיתוסים" ניתן לחנך עם להיות מוסרי, ממש כמו "ההיסטוריונים החדשים" כיום. הם סברו שטוב לעם לדעת האמת על מנהיגיו.  יש להעריכם על-כך, כי מגמה אמיצה זו ודאי היתה לצנינים בעיני המימסד, ואכן היא נבלמה כבר בתחילת ימי הבית השני. בספר "דברי הימים" העלימו את כל הסיפורים המכוערים על דוד, אין שם סיפור בת-שבע ואין "משל נתן"! חז"ל שיצרו את ספרות המדרשים הרבנית אחרי המקרא, (וגם פרשני ימי הביניים), נהגו אף הם להזדהות ולטהר את אבותינו מפשעיהם, בעזרת יצירת מדרשים על המקרא, ואפילו את פשעי דוד הגדולים, הם מצאו דרך לטהר. כמובן שהיו גם מעט יוצאים מכלל זה, ובתוך הספרות הרבנית הגדולה והמגוונת.