גם זו מעורבות בחברה הישראלית

מדור הסטורי • 1/6/2018 כניסות

כדי להגיע לערוץ ההיסטורי (ולשאר הערוצים) בסמארטפון יש ללחוץ על שלושת הקווים בצידו השמאלי העליון של עמוד הבית של האתר. במחשב, יש להיכנס בסרגל העליון ל"מדור ההיסטורי", או ל"ערוצים"

ראיון עם חברת קיבוץ שבחרה להישאר בעילום שם (2009)

מבוא

סרטן השד הינו המחלה הממאירה השכיחה בישראל ובעולם המערבי. ע"פ נתוני האגודה – כ- 4000 נשים בישראל מאובחנות מדי שנה כחולות בסרטן השד, ןכ-900 נשים נפטרות ממנו כל שנה. מכל 8 נשים בישראל, אחת עלולה לחלות במחלה זו. בשנם האחרונות יש הרבה נשים שאין להן כל רקע משפחתי, והן מתחת לגיל 30, ולמרות זה חלו בסרטן. מצד שני, אם נעשה גילוי מוקדם, עולים סיכויי הריפוי ל-90 אחוז.

הראיון הזה נערך במסגרת חודש המודעות למחלת הסרטן. מה נעשה בארץ בחודש זה?

בחודש זה נעשות הרבה התרמות ברחבי הארץ. יש הרבה פירסומים בנושא בעיתוני הנשים.

מה עושה העמותה שאת מתנדבת במסגרתה?

כל המתנדבות בעמותה הן נשים שעברו כמוני את המחלה. תפקידנו לייעץ ובעיקר לעודד נשים שעברו את הניתוח של הוצאת סרטן השד.

בהתחלה הינו מגיעות אליהן מיד אחרי הניתוח, משוחחות, מייעצות ומעודדות.היום אנחנו תופסות אותן קצת אחרי הניתוח, בזמן הטיפולים הכימו-תרפיים, כי הבנו שאחרי הניתוח האשה די בהלם, עוד לא יודעת מה לשאול, ואפילו לא יודעת אילו טיפול תקבל.

הטיפול מוגדר בתוך גבולות ברורים: ביקור אחד בבית החולים ולא יותר. שיחת טלפון אחת ולא יותר. אם נחןץ יותר מזה המטופלת פונה לעמותה. אנחנו לא מוסרות מספרי טלפון.

האם זה לא קשיחות?

המדיניות שלנו היא לא ליצור תלות של המטופלת במטפלת מהעמותה, וגם לא לחץ מוגזם על המטפלות/ תומכות. אסור לנו גם לתת ייעוץ רפואי, וגם לא עצות ממוקדות בצד הסוציאלי והאישי.

אני מתנדבת כבר שנתיים. בדרך כלל מתאימים לי מטופלת שעברה מחלה דומה לשלי, וגם שהיא בערך בגילי ובמצבי המשפחתי.

האם אני יכול לשאול על סיפור המחלה שלך?

ברור. אני רוצה שנשים ילמדו ממנו משהו.

אצלי גילו את הסרטן בשלב מאד מוקדם, ולכן ניצלתי.

בהתחלה לא עיכלתי את העובדה שיש לי סרטן (2004). שלחו לי דו"ח מבדיקות מביה"ח, שלפיו לא ראו באולטרה סאונד ובממוגרפיה סרטן. אבל בכל זאת הם היו משוכנעים ואף כתבו על הדף שיש לי קרציונומה. רק בעזרת אחות הקיבוץ הצלחתי לעכל את האבחנה הקשה הזו. בכלל אני רוצה לציין את העזרה הרבה שקיבלתי מהאחיות וממרכזת הבריאות, בכל התקופה הזו.

לא ידענו איך לספר לילדים.

החלטנו בעצת דבורה אשר לספר לבננו הבכור, כי הוא כבר היה גדול. לבננו הקטן, אפילו לא סיפרתי שאני חולה.

היה לי קשה עם נשירת השיער. זה קשה לכל הנשים שעוברות את המחלה. כולן שואלות אותי – מתי הוא יחזור. לי היה שיער עד המותניים.

עשינו בבית, כל המשפחה, טקס של פרידה מהשערות. בעלי ואני עשינו קרחת. הילדים עשו חצי-קרחת. כל זה היה מלווה בצחוקים.

אילו טיפולים עברת?

עברתי ניתוח של הוצאת הגידול ושל כל בלוטות הלימפה. חודש וחצי אח"כ עברתי 6 טיפולים לא קלים של כימו-תרפיה. אחרי מנוחה של חודש, קיבלתי הקרנות במשך חודשיים. גם זה לא היה קל, כי הייתי נוסעת חמישה ימים בשבוע לרמב"ם.

מה הסיכון שהמחלה תחזור?

סיכון תמיד קיים. אני בבדיקות כל הזמן.

האם הניתוח והמחלה שינו אותך?

מאד השתניתי בעקבות המחלה. גיליתי שיש לי הרבה כוחות. גיליתי שאני בן אדם לוחמני.

העזתי להחליט לעסוק בדברים שאני אוהבת.

היום אני יודעת שכל יום בחיים הוא חשוב, שצריך להגיד את מה שאת חושבת לא להשאיר דברים לא סגורים.

כמשפחה המחלה גיבשה אותנו. הקשר עם הילדים נעשה יותר חזק ויותר רגיש, וגם הזוגיות התחזקה. אני יודעת שזה לא קורה אצל כל הזוגות, ויש כאלה שמגיעים אפילו לגירושין.

אצלנו קרה ההיפך.

רשם: איתן