יחסו של טולסטוי אל היהודים (3)

איתן קליש • 10/6/2018 כניסות

יחסו של טולסטוי ליהודים (3)

רק מספר שעות של נסיעה ברכבת הפרידו בינינו לבין יאסנאיה פוליאנה. למרות שהיינו נרגשים וחסרי סבלנות, לא בזבזנו זמננו לשווא: חשבנו כל הזמן על ניסוח ברור ומלוטש לשאלות שרצינו לשאול את לב ניקולאייביץ'. סיכמנו, מי מאיתנו ישאל את השאלות ומתי, איך נספר לו את הידוע לנו, איך נציג את תכניותינו. את כל הדברים האלה סיכמנו ורשמנו על שתי פיסות נייר – ובשקט, מרוצים מכך שמילאנו את חובתנו, ירדנו בתחנה שנקראה אז קוֹזְלוֹבוֹ-זָסיֵיקָה. נסענו לאורך קרחת-היער, אחר כך בשדרת עצי אשוח. השמש הייתה לוהטת. העגלון שהזדמן לנו היה מבולבל ולא היה תושב המקום: הוא לא היה מסוגל לספר לנו דבר – לא על אחוזתה של משפחת טולסטוי ולא על חייו של לב ניקולאייביץ' עצמו. הוא יכול היה רק לחזור על השמועות הנדושות – שהאדון הוא תימהוני שחורש בעצמו ועובד כמו איכר פשוט. הוא אפילו לא ידע את מקום הבית של האדון התימהוני; הגענו אל המקום מן הכיוון הלא-נכון ועצרנו מתוך ניחוש ליד פשפש בגדר הבית שנראה לנו כבית-אחוזה של בעל קרקעות.

ירדתי ראשון. ליד הפשפש עמד איכר גדול-קומה, גבו היה מופנה אלינו, והוא הסתכל בכיוון הנגדי בעיניים העצומות למחצה. הוא לבש חולצה אפורה-כהה, רגליו היו יחפות ומאובקות. קראתי לו: "שמע, דוד, תראה לנו איפה גר לב ניקולאייביץ' טולסטוי". האיכר הסתובב אלינו: הלא זה היה טולסטוי עצמו, אי-אפשר היה שלא לזהות אותו! הסמקתי והתחלתי להתנצל. במבוכה הצגתי את חברי לנסיעה, טולסטוי חייך חיוך משועשע למראה מבוכתי וטפח על שכמי. "טוב, היכנסו אל הגן, שם נשוחח".

עברו דקות ספורות בלבד, והנה אנו יושבים על ספסל ליד השדֵרה הראשית, והשיחה מתפתחת באופן ספונטאני – ולא לפי אותו סדר, לא סביב אותם הנושאים שקבענו מראש כשהתכוננו לפגישה עם האדם הנערץ עלינו. מכל המילים שהוכנו מראש לא נשאר כלום. לא אנחנו היינו המראיינים, אלא דווקא טולסטוי הוא שראיין אותנו.

טולסטוי התחיל לדבר עם חברי לנסיעה. לא עניין אותו בכלל, מאין בא האיש – "על כך עוד נספיק לדבר. תגיד קודם – הוא פנה אל המבקר – איפה נולדת? איפה למדת? באילו מקצועות התעניינת במיוחד כשלמדת באוניברסיטה?" השאלות נשאלו בזו אחר זו: "מדוע נעשית מטיף, ועוד בבית כנסת רפורמי? האם היה זה מתוך דחף פנימי או מתוך שיקולי תועלת? במה בית כנסת רפורמי יותר טוב מבית כנסת מסורתי? מהו מרכז הכובד של היהדות הרפורמית?"

כאשר טולסטוי שמע שמבית כנסת רפורמי סולקו טכסים רבים, שהוא נקי, מואר ונאה יותר, הוא הרהר כדקה והפנה אל האורח את מבטו הרציני, ללא חיוך וללא גינונים מיותרים, ושאל: "תגיד, ומי מרגיש את עצמו מאושר יותר – אלה שמתפללים בבניין מפואר או אלה המתפללים בבתי תפילה צפופים ומחניקים שאתם רוצים לבטל?" ואני זוכר שטולסטוי, הנסחף יותר ויותר, המשיך לשאול: "האם שמת לב – אל מי פונים יותר המאמינים שרוצים לשפוך את נפשם או לבקש עצה? האם חברי קהילתך פונים אליכם יותר מאשר המתפללים בבתי כנסת מסורתיים פונים אל הרבנים מן הזן הישן?.." חברי בקושי היה מספיק לענות על השאלות הסקרניות, החריפות והמסעירות האלה. הוא הסמיק מרוב התרגשות ומרוב ריכוז תשומת הלב בו. אך לא רק הנושא הדתי העסיק את טולסטוי. הוא ניסה לחדור עמוק יותר אל תוך עולמו הפנימי של אורחו מאמריקה. השאלות שהוא היה ממטיר על בן שיחו נעשו חודרניות יותר ויותר: "האם אתה נשוי? מדוע בחרת דווקא באישה המסוימת הזאת, ולא באישה אחרת? מהי התכונה שאתה מעריך אצל אשתך במיוחד? איזה ילדים יש לך? האם יש אחדות דעים בינך לבין אשתך באשר לחינוך ילדיכם? במה אתה רואה את מטרת חייך?" ד"ר קראוזקופף השיב שהוא רוצה לא רק לזכות בחיבתם של אנשי קהילתו אלא גם להקל את סבלם של היהודים בארצות אחרות, שלשם כך הוא רוצה לראות איך חיים המוני היהודים ברוסיה, איך הם עובדים, ואחר כך לחפש באמריקה אמצעים של עזרה לעניים ביותר. לב ניקולאייביץ', שקודם לא היה מגיב לתשובות, התחיל להנהן באהדה, וכנראה, החליט לתת לאורחו אתנחתא. "אולי תטייל בגן", הוא הציע, וסימן לי לשבת קרוב יותר אליו.

כאשר חברי המכובד, העייף והמיוזע הרגיש את עצמו חופשי, הוא זינק ממקומו ויצא לגן כמעט בריצה כדי להתאושש מן התסבוכת אליה נקלע.

תורי הגיע. מעולם לא היה עולה בראשי שאני, עורך דין מתמחה צעיר, אשר זה עתה התחיל בפעילותו המשפטית למחצה והעיתונאית למחצה, אזכה להתעניינות כלשהי מצד הסופר המהולל. באותה תקופה לא הייתי נשוי, לא התעניינתי בשאלות של דת, וחשבתי שטולסטוי ייגש ישר לנושא וישאל אותי, למה באנו…לא! לב ניקולאייביץ' העדיף לדבוק בעמדתו: הגיעו שני אנשים חדשים מבחוץ, ולפני שיתחיל לדבר איתם על דברים אחרים, הוא היה בוחן את כל אחד מהם לפי תור.

ובכן, בתשובה על שאלותיו של לב ניקולאייביץ' הייתי חייב לספר – איפה למדתי, מדוע בחרתי בפקולטה למשפטים, איך ביליתי את שנות לימודיי באוניברסיטה, מה היו ההרצאות ששמעתי והתיאטראות שבהם ביקרתי, מה קראתי, ובאילו רעיונות התעניינתי. נשאלה גם השאלה על נישואיי, וכשאמרתי שאינני נשוי, טולסטוי התעקש לדעת מדוע, בעצם, אינני מתחתן. ואילו התחתנתי, באיזה מין אישה הייתי בוחר. אחר כך נשאלה השאלה: "במה אתה עוסק כעת?", ולבסוף הגענו לשאלה הנצחית והבלתי-נמנעת השמורה באמתחתו של טולסטוי: "במה אתה רואה את משמעות חייך?" אני מודה שהשאלה הזאת הוצגה בפניי באופן כל-כך ישיר בפעם הראשונה בחיי. ומי שחיכה לתשובה לא היה סתם חבר או בן שיח מזדמן אלא רודף האמת הדגול. ניסיתי להגיד משהו על רצוני להגיע לשילוב של פעילות למען מטרות כלל-אנושיות ופעילות למען העם היהודי, למען זכויותיו וכו'. תשובתי לא סיפקה את לב ניקולאייביץ'. הוא הזכיר את המכתב שכתב לו סולוביוב עליי וביקש שאסביר לו בדיוק, מה בעצם רוצים היהודים שכבר רכשו השכלה (הוא נמנע מלהזכיר את המילה "אינטליגנציה", ואילו אני דווקא השתמשתי בה). אני נאלצתי אז, ללא כל הכנה, לדבר בכנות עם האדם שאי-אפשר היה להיפטר ממנו במשפטים כלליים, ולנסח שורה של הנחות יסוד שטרם גובשו סופית.

טולסטוי לא רק הקשיב. הוא ראה שתפס אותי לא-מוכן, ועזר לי מפעם לפעם לנסח ולפרט את תשובותיי. "ברור, מובן מאליו" – כך הוא הגיב כאשר אמרתי שאנו רוצים לזרז את ההתקדמות בכיוון משטר טוב יותר, יותר חופש, יותר שוויון. הוא עצר אותי, כאשר התחלתי לדבר על שאיפתם של רבים מאיתנו להפוך את היהודים לבעלי מלאכה ולעובדי אדמה. לב ניקולאייביץ' שאל אותי, מהו מספרם של היהודים שכבר הפכו לפועלים כאלה, ואיך היהודים עצמם מתכוונים לבצע את המעבר שתיארתי. כאן הרגשתי את עצמי בטוח יותר וקרוב יותר אל מטרת ביקורנו; ספרתי את כל מה שידעתי, כל מה שהרגשתי, דיברתי על הדברים שאותם חייתי ונשמתי. בתשומת לב רבה הוא הקשיב לדבריי, כאשר סיפרתי, שיש כבר משקים חקלאיים רבים לא רק ביישובי דרום רוסיה אלא גם בתחום המושב המערבי, שבעלי מלאכה יהודים הם מאות אלפים. הוא התעניין במיוחד במידע שהיה חדש עבורו – המידע על ארגוני עידוד המלאכה והחקלאות, על יציאת היהודים מערים לעבודות חקלאיות, על הקמת חוות לימודיות, על תכניות חדשות של לימודי מלאכה. טולסטוי היה מקשיב ומבקש הרחבה ופירוט נוסף.

בינתיים חזר ד"ר קראוזקופף אחרי שטייל ונשם אוויר בתוך הגן העבות. הוא פרס בפני טולסטוי את תכנית איסוף התרומות בקרב יהודי אמריקה לשם הקמת חוות לימודיות חדשות עבור יהודי רוסיה. לב ניקולאייביץ' תמך מאד בכל הדברים הללו.

(המשך יבוא)