כשהקיבוץ האמין בעצמו

מדור הסטורי • 5/3/2018 כניסות

כשהקיבוץ האמין בעצמו             

 

  הרצאה בפני חניכי המוסד-כיתה,י"א- חיים שורר

 

01.09.1971

 

 

     האדם והחברה.

 

זה הוא נושא מורכב. אפשר לדון בו לכאן ולכאן.אני אנסה כאן,רק להעלות קטעי מחשבה, ולנסות גם להביע את עמדתי אני בחלק מהשאלות. תחילה אולי נשאל שאלה מקדימה. האם האדם והחברה מהווים איזה שלמות,אחדות,או להפך, אלה שני חלקים מנוגדים אחד למשנהו?

התשובה היא גם וגם. כלומר יש כאן גם אחדות וגם ניגוד בעת ובעונה אחת. (מין דיאלקטיקה.) גם אם יש מי שסבור,כי ה א ד ם  הוא במרכז ההוויה,וכי סיפוק אושרו,החופש שלו הם עיקר העיקרים, כאשר מדובר בבן אדם בן זמננו, הרי שתמיד מדובר על האיש/ה הנמצא בספירה חברתית כל שהיא. איננו מתייחסים לכן אדם מהסוג של"רובינסון קרוזו" באי בודד....הלא ריאלי.

 

דבר מה על החברה הקיבוצית.

 

לא אומר כאן מראש, כי החברה הקיבוצית טובה,או טובה במיוחד.אסתפק בהגדרה צנועה יותר ואומר שזו היא –"חברה אחרת". המתקיימת בתוך המודל של החברה הקפיטליסטית.-וממולה זו הקומוניסטית הסובייטית.

פרופסור בובר אמר פעם: שחלה הפרדה. "החופש הלך למערב ואילו השוויון למזרח.."(ואוי לאותו שוויון.המשטר הסובייטי הלך והתרחק מהשוויון ומדכא את האזרח ללא כל מעצור)

המערב, שאנו חלק ממנו,הרים על נס את החופש לכל. אלא שמאחר והמשטר הזה מבוסס על התחרות בין האזרחים, התוצאה היא ,כדברי הסופר הצרפתי, ויקטור הוגו," לכל אדם     ה ז כ ו ת  לישון מתחת לגשר".כידוע נמצאים שם, משום מה, רק העניים...

החברה המערבית מתלבטת בנושא של הפער הגדול בין השכבות, המעמדות שבאוכלוסיה. את הפער בין המעמדות מנסים להקטין ללא הצלחה... האם האשם הוא בהתפתחות המהירה של הטכנולוגיה? לא ולא. הרי אוכלוסיית כדור הארץ שגדלה והגיעה ל-3 מיליארד בני אדם, לא הייתה יכולה לקיים עצמה ללא ההתקדמות במדע ובטכנולוגיה.את זה מבינים הכול.  אזכיר כאן משפט מפיו של לנין-"סוציאליזם לא יקום ללא חשמול במדינה".

 

שני המשטרים הקיימים בעולמנו, שמים דגש על הצמיחה הכלכלית. אך מה שמתרחש בתחום איכות חייהם של המונים רבים, על-כך הם אינם נותנים דעתם. מבחינה זו מותר לומר עלי עצמנו-הקיבוץ, שאנו חברה אחרת. יחד עם זה שאימצנו את ההתפתחות

הטכנולוגית והצמיחה הכלכלית, אנחנו מקיימים את שוויון ערך עבודת אדם זה הוא.מוסר שלא קיים בהסדרים החברתיים שבמערכות שמסביבנו.

 

דבר מה על המגבלות.

 

מאיר יערי, מביא מובאה באחד מספריו, שלקוחה מספרו של מאקס ברוד,וזו לשונה:

"בעולמנו יש שני סוגי אסונות המזומנים לאדם. אחד זה האסון "האציל" והשני הוא האסון

"הבלתי אציל".רוצה לומר,שחברה מתוקנת תוכל בתקופה הנראית לעין, להתמודד במתן

פתרון לאסון "הבלתי אציל".על ידי כך שתבטיח קיום סביר לכל האזרחים. כמו חינוך לכל,

שרותי בריאות חינם,ועוד,חופש ביטוי וכו'.

לא כן באשר ל"אסון האציל". כאן מדובר על יופי מול כעור, בריאות לקויה או בעל מום מלידה.

אהבה,קנאה, ושנאה. לאלה ודומיהם אין תשובה גם לחברה שוויונית. אלה יישארו עמנו

עד ימות המשיח.

 

מימוש עצמי ואושרו של הפרט

 

לאחרונה נשמעת הסיסמא –"מימוש עצמי" בין בני הקבוץ. לדעתי יש בה משום סכנה 

להמשך קיומו של הקיבוץ ההיסטורי.

לפני זמן מה נפגשתי עם חבר מגרעין –"בדדך" , שאמר לי: "הבנים שלכם טוענים

שהעיקר בחיי האדם הוא אושרו האישי. וכי למה לחפש אותו דווקא בקיבוץ ולא מחוצה לו?"

השאלה היא במקומה.

לדעתי צריך לשאול -מה זה אושר? הרי המכור לסמים למשל,ולסיפוקים אחרים ממין זה

יכול לספק לעצמו רק לרגע קט אושר  ברור שלא לאושר ממין זה מתכוונים. לדעתי האישית ,האדם החי הוא תמיד חלק מהחברה בה הוא פועל. לפי כך הדרך והאפשרות  להגיע אל הסיפוק והאושר האמיתי, ניתנת למימוש, בעיקר תוך תרומה לחברה בה הנך חיי ופועל.

         (הנשיא קנדי אמר-"אל תשאלו מה אמריקה יכולה לתת לכם, תשאלו מה כל אחד מכם מסוגל לתת לאמריקה")

 

המגבלות האובייקטיביות

 

דולק הורוביץ,(הנשיא הראשון של בנק ישראל,ובנעריו איש השומר הצעיר) אמר או כתב פעם:

             "ככל שהחזון אליו הנך שואף וחותר נשגב יותר,קשה יותר,  כך דרכי הביצוע להשגתו צריכים להיות ריאליים יותר." הקיבוץ אינו פועל בחלל ריק... כאשר אתה עומד לעלות על הר תלול, הנך  חייב למצוא את הדרך הפתלתלה , הארוכה, בכדי להגיע אל הפסגה... רמת חיינו עולה לאיטה,אלא שההתקדמות עדיין מחייבת השקעת מאמץ מכל אחד מאיתנו-חברי הקיבוץ. חוק "המחסור"(מושג בכלכלה) עדיין שולט בעולמנו.המושג הנפוץ בחצרו של הקיבוץ- "מגיע לי" - הוא בעוכרנו. עוד רחוק היום בו נוכל להשביע את מבוקשו של כל אחד, ואחד. המשך העלייה ברמת החיים שלנו הנה עדיין פונקציה של הגברת היכולת הכלכלית של הקיבוץ. ולכך נדרשת התרומה של כל חבר/ה החיים בינינו.

 

חשיבותה של העבודה, התעסוקה לאדם הבוגר.

 

סיפור מוכר הוא:

        יום אחד הופיע בפני המלך איש שהציע את המצאתו- להפוך סלעים לקמח.

        הלך המלך להתייעץ עם החכמים שלו. מה לעשות שאל אותם. לתדהמתו

        הם הציעו לו להמית את הממציא הזה. הנימוק שלהם היה ,כי העצלות

         שתבוא בעקבות זה- תביא כליה על המין האנושי.

ואמנם ידוע ,כי אנשים היוצאים לפנסיה ולא מוצאים לעצמם פעילות חלופית,נכנסים

למצב משברי לא קטן. יש מקום לציין, כי מבחינה זו מוצא הקיבוץ פתרונות לנושא

זה, יותר מאשר במסגרות החיים האחרות. הרי קיומו של הפרט בתוכנו,לעת מחלה,נכות

וזקנה אינו מותנה ביכולתו להמשיך ולתרום לפרנסתו של הקיבוץ.

 

האמת צריכה להיאמר.-אין ביכולתו של הקיבוץ לספק תעסוקה התואמת תמיד את רצונו

של החבר .כל העת אנו מחפשים הדרך לענות לבקשות הפרט. לא תמיד הדבר

מתאפשר. לאורך הזמן מתקיים תהליך של החלפת תעסוקה במסגרת האפשרויות.

גם בחברה שמחוצה לנו, אנשים לא אחת משלימים בתעסוקה שאינה עונה לרצונם.

 

דבר מה על המוסר ועל המצפון

 

החיים הקולקטיביים אצלנו נזקקים למערכת מצפונית ומוסרית של חברינו. בחברה שלנו

הדבר מתחייב מעצם צורת החיים שלנו.נכון שמדובר בעניין עתיק יומין. הרי בעשרת

הדברות כבר נצטווינו לכך. ההיסטוריה מספרת שלא תמיד נשמרו הצווים האלה. אם נזכיר

 את ה-"לא תרצח", הרי שאין לנו כבני אדם, במה להתפאר. והדברים ידועים.

לתדהמתנו אנו בתחום זה בין הגרועים שבבעלי החיים.למשל, ידוע שבין זאבים לבין עצמם

אין רצח. כך גם בין ציפורים רבים וכך אצל עדת קופים שנחקרה. ידוע גם שאצל האווזים

מתקיימת שמירה קפדנית בין בני הזוג. בני אדם, רצחו וממשיכים לרצוח את בני מינם מקדמת קיומנו על פני האדמה. הקידמה הטכנולוגית לא הפחיתה את המצב הזה. אדרבא, אף החמירה. ההיסטוריה האנושית מלאה בסיפורי מלחמה בין בני האדם,.וקשה לראות

את סופם.

אנו חיים בתקופה בה בנויות רוב החברות המתקדמות.על השיטה הקפיטליסטית.

ההשקפה הראשונית שלה התבססה על מערכת, שיסודה התחרות. הם(אדם סמית)

הניחו שטוב הדבר שכל אחד ידאג לעצמו, וכתוצאה מכך ממילא יוטב גם לכלל.

המשברים שפקדו מעת לעת את כלכלת המדינות האלה וגרמו לסבל גדול של

חלקים גדולים באוכלוסיה,שינו את ההשקפה הראשונית הזו. הוטל על הממשלה

להתערב במערכת הכלכלית ולא להשאיר את השוק , ואת ההתחרות כמפעיל

הבלעדי של החברה. ( מה שידוע בשם- "היד הנעלמת").כתוצאה מכך נוסדו מדינות

 בעלי אפיון של " מדינת הרווחה."

גם בהן עדיין מתקיים בהם הפער הגדול בין שכבות האוכלוסייה השונות: בעלי ההון

הגדולים עדין "לוקחים" לעצמם חלק גדול מאד מתוך העוגה השלמה. זה הוא ההבדל הגדול בין החברה הכללית שלנו ובין החברה המיוחדת במינה המכונה- קיבוץ.

היו זמנים שהנחנו כי בכוחו של הקיבוץ ליצור גם אדם חדש,טוב יותר. לצערנו איננו יכולים להצביע על הצלחה בתחום זה. אכן במערכת שלנו אין אדם זאב לזולתו, ואולי בכל זאת יש תוחלת ליצירה כה מיוחדת. רק העתיד ייתן תשובה לזה.

 

הביא לדפוס: איתן קליש

                                                         

 

 

 

 


בלי וירוסים. www.avast.com