מעורבות יחידים בחברה הישראלית

מדור הסטורי • 15/5/2018 כניסות

אומנות בין כותלי הכלא / ראיינה תמר דרייבלט קאמינצ'יק

 

"לכל אחד יש את היכולת לעשות שינוי ולי ניתנה האפשרות למצוא את המהלך שלי בנקודה קריטית בחיי" כך בדיוק הרגיש אבהרם סדרינס כשהחל להתנדב כמורה לציור בכלא צלמון.

"זמן רב חיפשתי מקום להתנדב, הקושי הגדול נבע מזה שאני לא נייד. יום אחד תפסתי טרמפ עם מירב ליטווק, שלא פגשתי מאז הייתה ילדה, ובמרחק הקצר שבין הקיבוץ לצומת התחלנו לדבר על התנדבות. היא סיפרה שהיא עובדת כמורה בכלא צלמון ושתמיד צריכים שם מתנדבים. למרות הרתיעה הראשונית אמרתי לה שאני מעוניין. תוך שבועיים היא ארגנה לי פגישה בכלא ומאוד התלהבתי מהגישה שלהם.

"התאימו לי את שעות התנדבות לשעות הבוקר כך שאוכל לבוא בשעות הלימודים עם מירב – מלבד העובדה שזה פתר את נושא הנגישות זה גם יצר התרגשות כיוון שזה משהו חדש – פעילות בשעות הבוקר".

לא חששת מהדימוי שיש לאסירים בכלא?

"אין ספק שבהתחלה הגעתי עם מחשבות ודעות קדומות, מה שרואים בסרטים. ההתנהלות בכלא היא שונה – נכנסים רק עם בגדים וללא כל חפצים אחרים, אסור לאסירים לדעת עליי דברים אישיים או פרטיים מזהים כלשהם. יש כפתור מצוקה ויש שמירה ובמידת הצורך נעזרים בה, אני גם לא מתעסק עם בעיות התנהגותיות – מפנה למורה שלהם. עם הזמן גליתי שיש בתוך הכלא חומר אנושי איכותי. גם אלה שמעדו ואפילו יותר מפעם אחת יכולים להגיע להישגים."

ועם כבר מדברים על חומר אנוש איכותי, אברהם משבח ומהלל את צוות המורות וקצינות החינוך "צוות של אנשי חינוך נפלאים שביום יום פועלים כדי להציל נפשות".

איך היה המפגש עם האסירים?

"בהתחלה לא היה פשוט. הם לא הכירו אותי ולא נתנו בי אמון. אני הגעתי לכיתה בגישה בה אני מביט לכולם בגובה העיניים, לא שופט אף אחד על שום דבר. מדובר בשעה וחצי של הנאה. גישה זו הוכיחה את עצמה ועם הזמן הם נפתחו אליי ונתנו בי אמון. אני יודע את זה כי בשלב מסוים הם רוצים שתהפוך לאחד מהחבר'ה".

איך שומרים על דיסטנס?

"האסירים מאוד רוצים לגלות עליי כל מיני דברים. הם שואלים בעקיפין, מקווים שאספר משהו. הם מצדם החלו לשתף אותי בסיפורים שלהם כעבור מספר חודשים, לרבים מהם זה אינו הכלא הראשון ורובם טוענים לחפותם. יש שם בני 19-20 וגם בני 80. בתוכם אני מזהה כאלה שרוצים לצאת אל דרך חזרה ואחרים שחשים שזהו גורלם."

איך מלמדים ציור בכלא?

"התנאים לא אידאליים... אבל אני יודע שמה שעושה את הלימוד הוא האנשים ולא העזרים הטכניים. כיתת הלימוד נמצאת בספריה. התחלנו לעבוד על מודל עם עפרון – זו התחלה מקובלת בלימוד ציור, אבל מהר מאוד הבנתי שהיא לא מתאימה. הבאתי צבעים ותמונות השראה ממגוון רחב של מקומות ותרבויות, ממזרח וממערב, כך שכל אחד יוכל להתחבר והתחלנו לעבוד. בסוף כל שיעור מעמידים את כל העבודות ומדברים עליהן. יש להם דחף להספיק".

אחד הדברים שיוצר את השוני בשיעורים במסגרת הזו הוא שאין לדעת מי יופיע לשיעור הבא ומי לא ועל כן ישנה מחויבות אישית שנוצרת לסיים את העבודה באותו השיעור. זה משנה את חוקי האומנות.
בהתחלה לימד אברהם שתי כיתות, חמישה תלמידים בכל כיתה ואורך השיעור היה שעה וחצי. אחרי חודשיים חברו יחד כל עשרת התלמידים והפגינו שהם מעוניינים לקיים שיעור משותף שאורכו שלוש שעות. אם זו לא הצבעת אמון מה כן?!

"במסגרת הקורס היינו גם עסוקים בעשייה עבור הכלא. פעם אחת בהכנות לחג ופעם נוספת הכנו תפאורה להצגה. ביום יום יש מורה לאומנות בבית הספר אבל בניגוד לאברהם היא קודם כל מעסקת בחינוך ורק אח"כ באומנות כך שהאפשרות שתלמידי הקורס יסייעו התאימה לכולם."

אירוע סוף השנה

בסוף השנה מתקיים טקס חלוקת תעודות לכל האסירים הלומדים. מתלמידי אולפן ועד מסיימי י"ב כיתות. בטקס מציגים האסירים את התקדמותם במהלך השנה. אנחנו עשינו תערוכה בה הצגנו 2-3 עבודות של כל אחד והקהל הגיב בהתפעלות. "כולם ראו שהם יצרו עבודות מצוינות, הם קיבלו חיזוק מאוד גדול לעשייה שלהם והפנימו בעצמם את גודל העשייה שלהם. המשפחות שלהם גם הן נמצאות וחשוב היה להם מאוד לעשות ביננו היכרות".

בסיום הטקס, האסירים הודו לאברהם ואף הביאו לו מתנה, מחווה חריג בנוף הכלא. "המורות והקצינות צחקו שהן עובדות קשה כל הזמן ובסוף אני זה שמקבל מתנה. הצוות פרגן לי ולאסירים וזה היה מורגש".

 

התורם הוא גם הנתרם

למרות שמדובר בקלישאה, אברהם מרגיש שהוא מקבל הרבה מאוד מעבודתו בכלא סוג של הכרת תודה על כל מה שקיבל שהגיע לארץ כעולה. "מהרגע שיצאתי לפנסיה היה לי ברור שאתנדב. כל אדם צריך לתרום לחברה בדרך שלו ובהתאם לכישוריו, להחזיר על כל מה שקיבל. אני מצאתי את המקום שלי. ההתנדבות נותנת לי סיפוק כאדם, כאומן. זו העשייה הכי מדהימה ומשמעותית שעשיתי בחיי".

בימים אלה נתפרת בכלא צלמון תוכנית הלימודים לשנת הלימודים הבאה וכמובן שאברהם הוא חלק ממנה. "זו הייתה שנה נפלאה אני מקווה להתנדב יום נוסף בכלא חרמון הסמוך".